כשבן הזוג עובר למוסד רפואי - איך להתמודד
כשאחד מבני הזוג זקוק לטיפול רפואי האחר מוצא עצמו מול אתגרים קשים ועומס נפשי. עובדת סוציאלית מציגה שישה צעדים שיקלו על תחושות חוסר האונים ויעזרו לעבור את התקופה הקשה
גם בימים טובים כשהבריאות תקינה, מערכת יחסים זוגית טומנת בחובה אתגרים רבים. כשאחד מבני הזוג חולה ונדרש לטיפול רפואי, האתגר הופך להיות קשה מנשוא, הן מבחינת העומס הפיזי והטכני (טיפול באינספור סידורים לוגיסטיים והתנהלויות בירוקרטיות) לצד מעמסה נפשית כבדה שנובעת מעצם העובדה שבן הזוג הבריא נאלץ לראות את שותפו לחיים סובל ונשאר מאחור. בן הזוג שהיה שותף שווה ומלא בדרך כלל הופך להיות מוגבל ומטופל וחש עצמו כנטל, בעוד הצד השני הופך להיות המטפל והתומך וחש מותש ושחוק.
"כשאחד מבני הזוג הופך סיעודי זהו מצב חדש המשנה את האיזון הקיים במשפחה". אומרת לילי גרומברג, עובדת סוציאלית אחראית שירות סוציאלי "עמל בשרון", רעננה. "רבים מהזוגות אותם פגשתי חשים שכל סדרי עולמם השתנו ושחייהם לא ישובו עוד להיות כשהיו. בין הזוג שנותר בבית ובן הזוג שעובר לבית אבות- מוצפים במידע חדש, לעיתים סותר; אפשרויות הטיפול מבלבלות והלב מתמלא חרדה ממה שצופן העתיד".
"ההתמודדות העיקרית עם המצב החדש מוטלת על בן הזוג, שזקוק בעצמו להנחיה ולעזרה. על בן הזוג לקבל אחריות ולבצע תפקידים שונים בבית ובמשפחה, שאולי בעבר לא עסק בהם. הוא נאלץ להתמודד עם קשיים פיזיים ונפשיים, צרכיו נדחקים לפינה, מתעוררים רגשות של חוסר האונים, של כעס ומצוקה ויש תחושה קשה של בדידות".
עוד במדור 60 פלוס:
5 ויטמינים שחסרים למבוגרים - ואיך להשלים
מדריך: צריכים מטפל זר? כל השלבים
מניסיונם: מתי ואיך לעבור לדיור מוגן
6 המלצות להתמודדות יעילה
גרומברג עובדת כבר שנים רבות כעובדת סוציאלית ונפגשת עם בני זוג רבים שחווים שבר. "ניסיוני המקצועי מעיד שמדובר בתהליך קשה ומורכב אך ברגישות, בזהירות ובשום שכל ניתן להתמודד עם המצב בהצלחה ואף לשפר את הקשר הזוגי". היא אומרת.
לפניכם שש המלצות להתנהלות יעילה שלילי גרומברג אספה במשך השנים והוכיחו את עצמם במצבי חולי וחוסר וודאות.
1. לא להתמודד לבד
"חשוב לשמור על קשר רצוף והדוק עם הצוות המטפל ולא להיות 'גיבורים' ולנסות להתמודד לבד". אומרת גרומברג. "אנשי הרפואה בכל התחומים סבורים כיום שתפקידם של אנשי המקצוע השונים הוא לא רק לסייע ולטפל בחולים אלא גם לסייע לבני הזוג הבריאים, הן במידע מקיף אודות אפשרויות הטיפול והן בתמיכה רגשית".
הצוות הרפואי יודע ומבין כי ההתמודדות של בני הזוג הבריאים עם בני זוגם החולים איננה פשוטה ועל כן הם מונחים לסייע להם. "מומלץ לפנות לגורמים המטפלים ולבקש שיתוף מלא בתהליך, במתן מידע ישיר, בזמינות טלפונית או באמצעות המייל". היא מוסיפה.
2. למצוא אפשרויות תמיכה
"מאחר וההתמודדות עם בן הזוג החולה היא לא רק טכנית אלא גם התמודדות נפשית, מומלץ מאוד לבן הזוג הבריא לאתר אפשרויות תמיכה, קבוצתית או פרטנית או שתיהן".
"מניסיוני הצטרפות לקבוצות תמיכה הוכיחה את עצמה כיעילה, מאפשרת מילוי מצברים רגשיים ומהווה מעין טיפול אנטי שחיקה לבן הזוג הבריא בחברת אנשים המתמודדים אף הם עם סיטואציה דומה". מספרת גרומברג. "התמיכה שבני הזוג הבריאים מקבלים בקבוצות אלה מאפשרות להם להמשיך לטפל בבני הזוג החולים באמצעות כוחות מחודשים ובכך משפיעות לטובה על הקשר הזוגי".
קבוצות תמיכה ניתן להשיג כיום אצל המטפלים הפרטיים אך כדי להקל כלכלית על בני הזוג כדאי מאוד לפנות לאפשרויות הטובות שמצויות כיום ברשויות המקומיות, במרכזי יום, במרכזים גריאטריים ועוד.
3. לפנות זמן פנוי לפעילויות עצמאיות
כשאחד מבני הזוג חולה והופך לסיעודי, שגרת החיים הזוגית נעצרת וכך גם החיים עצמם. "בכדי שבן הזוג הבריא יימנע מתחושה של החמצה ועצב מוגבר חשוב שהוא ימצא דרך לצאת מפעם לפעם לבילויים שהוא אוהב ורגיל שיגרמו לו להרגיש שהוא לא מאבד את עצמו ואת עצמאותו נוכח המצב. כמו למשל יציאה לבית קפה, מסעדה, קולנוע, הרצאות וחוגים, עם חברים או בלעדיהם".
וחשוב לשים לב מוסיפה גרומברג כי "לפני שיוצאים לבילויים השונים חשוב לשוחח על כך באופן פתוח עם בן הזוג החולה על מנת להפחית כעסים ולאפשר מערכת יחסים המושתתת על הבנה. הדרך הטובה ביותר היא להסביר בגילוי לב את הצורך בעצמאות ובזמן חופשי".
4. לבקש עזרה
פעמים רבות בן הזוג הבריא מוצא את עצמו מתמודד עם רגשות אשם על כך שהוא נותר "בריא" וכתוצאה מכך לוקח על עצמו את האשמה באופן שבא לידי ביטוי בכך שהוא מטפל בכל הסידורים והלוגיסטיקה.
"מדובר בתהליך מתיש ופעמים רבות גורם לכך שבן הזוג הבריא מגיע למצב של אפיסת כוחות". מסבירה גרומברג, "בן הזוג הבריא חייב למצוא דרך להתגבר ולבקש עזרה. למשל, מהילדים, מבני משפחה אחרים (אחים ואחיות של בן הזוג הסיעודי), חברים קרובים ואנשי מקצוע, העיקר לא לשאת בכל הנטל לבד".
5. לשוחח בפתיחות עם בן הזוג
ויש גם את הצד השני, בן הזוג הסיעודי שמוצא את עצמו נשאר מאחור. עצמאותו ניטלת ממנו, הוא מוגבל ותלותי ולפיכך צובר רגשות שליליים שפעמים רבות מופנים כלפי בן הזוג הבריא.
"חשוב למצוא דרך לקיים תקשורת גלויה ולזכור שהמשאבים של בני הזוג מוגבלים ועל כן חבל לבזבז אנרגיות שליליות על כעסים ומתחים. יש למצוא דרך לקיים שיחות פתוחות וגלויות ככל האפשר ובמידת הצורך להיעזר בתיווך של אנשי מקצוע".
6. להקפיד על פעילויות משותפות
לשמור על הזוגיות בתקופה לא פשוטה. "לאור המגבלות כדאי לבחור בפעילויות פשוטות כגון האזנה משותפת למוסיקה אהובה, פעילות שמשרה תחושות של שלווה, שמחה ונחת רוח". מפרטת גרומברג מניסיונה.
"האזנה משותפת למוסיקה יכולה לסייע רבות גם בהפחתת חרדות ובתקשורת עם חולים דמנטיים שמתקשים לבטא את עצמם באופן מילולי. עוד פעילויות שניתן לבחור בהן הן עיון באלבומי תמונות משפחתיים, מפני שהעלאת זיכרונות באמצעות תמונות טומנת בחובה ערך תרפויטי ומשרה אווירה טובה ותומכת. התמונות מאפשרות גם גשר להווה והזדמנות להעלאת נושאים שונים".
בשיתוף "מגדלי הים התיכון"
לפנייה לכתב/ת 
