הכי טובה בעולם - הגיע הזמן ללמוד לאהוב את עצמך

אני נראית טוב, כשאני עושה גוונים אני גם זוהרת, וכשאני שמה פס שחור בעיניים הן נוצצות כאילו אני מאוהבת. יש לי מקצוע שפעם נחשב לנחשק (עתונאית בידיעות אחרונות היה פעם וואוו), והמשפט ששמעתי הכי הרבה מאז שהתגרשתי זה "את יכולה להשיג כל אחד".

אין בולשיט גדול מזה. יופי הוא בעיני המתבונן, יום שיער רע נמשך אצלי שבוע, ואני ממש לא יכולה להשיג כל אחד. למעשה, תמיד הסתובבתי בתחושה שאני יכולה להשיג אף אחד. כשמישהו איכותי רצה אותי חשבתי שזה מוזר ואז חשבתי שתיכף הוא יבין שעשה טעות.

תמיד פחדתי שיגלו מה אין בי. שאחרי כמה זמן יבינו שאני לא כזאת חכמה, לא כזאת מצחיקה, בטח לא כזאת יפה (מלכת החצ'קונים לשירותכם), לא כזאת חזקה ובאופן כללי לא מספקת את הסחורה שנרכשה.

זה לא היה בלעדי לזוגיות – סתמתי את הפה בישיבות כדי שלא יחשבו שאני מטומטמת, דחיתי הצעות להרצאות כי פחדתי שיפהקו מולי בשעמום, לא העזתי לפתוח סדנאות כי הצטמררתי מהמחשבה שישאלו אותי שאלות שלא אדע מה לענות עליהן. במערכות יחסים זה היה רגיש אפילו יותר, כי בכל פעם שהייתי בזוגיות "ידעתי" שעוד שנייה הוא מגלה מי אני באמת – ועוזב.

לעוד כתבות של גאיה

לפעמים אהבה היא פשוט אהבה

טוב ורע בחיים: תלוי איך מסתכלים על זה

תודה זו לא מילה גסה

תלמדי לאהוב את עצמך(צילום: shutterstock)

לא מספיק טובה. בשביל מי?

צדקתי. הם באמת עזבו. הם נמשכו לעוצמה שהפגנתי ואז נרתעו ממנה, אהבו את הפתיחות שלי אבל אז רצו שאחשוף פחות, כשהפגנתי חולשה הם לא הצליחו להתמודד איתה. בכל פעם שהתחיל להירקם קשר הייתי בטוחה שזהו, הם גילו מי אני האמיתית ואני לא מספיק טובה בשבילם.

עברתי הרבה מערכות יחסים וחיטוטי נפש כדי להבין שהם עזבו לא בגלל שהם גילו משהו שאין בי, אלא כי אני עשיתי בחירות מוטעות. בחרתי את בני הזוג שלי לפי מדד הצלחה וכריזמה, לא לפי התאמה אישית, שזה בערך כמו לקנות שמלה של פראדה שלא יושבת עלייך טוב כשאת מורידה את הפוש-אפ. זה לא שלא הייתי מספיק טובה בשבילם, לא הייתי מספיק מתאימה. אלה שני דברים שונים לגמרי.

הבנתי את זה באופן מקרי ביותר, כשישבתי מול אחת הנשים היותר מעוררות השראה שיצא לי לפגוש. מאחוריה רקורד מרשים של עשייה, היא מצליחה מאוד בתחומה, גיל שישים מאחוריה והיא נראית מעולה, עם שמחת חיים מתפרצת ותמימות של ילדה. דיברנו על אירוע עצום שהיא רצתה להרים, על הקשיים שיש לה, על ההתרגשות, כשלפתע היא אמרה: "אני מפחדת שאף אחד לא יגיע ואז כולם יראו שאין מאחוריי כלום, שאני קליפה ריקה".

זה המם אותי. לא הבנתי איך היא מסוגלת להגיד דבר כזה, היה לי ברור שהיא תמלא את האירוע באלפי משתתפים, ושהוא יהיה היסטרי. הייתי המומה מעצם העובדה שהיא מאמינה בזה, הייתי המומה מגילוי הלב שלה, ובעיקר הייתי המומה שהזדהיתי עם כל מילה שיצאה לה מהפה.

"ככל שהפכתי ליותר מצליחה, יותר מפורסמת, עם קהל שהולך אחריי, הרגשתי את גודל האחריות על הכתפיים שלי", היא הסבירה לנוכח פניי הנדהמות. "כל הזמן חשבתי שיגלו שאני לא כזאת מוצלחת". שאלתי אותה אם גם בזוגיות זה ככה. "זה היה ככה במערכות יחסים קודמות", אורו פניה, "מצאתי בן זוג שמכיל את חולשותיי וחוזקותיי, הוא אומר שאני הכי טובה בזה שאני לא הכי טובה".

אז אני לא הכי טובה ולא הכי יפה, אני בטח לא הכי רזה ויש לי עור של משי אחרי שהתיישבו עליו. היום אני יודעת שאי אפשר לגלות מה אין בי, כי אי אפשר לגלות משהו שלא קיים. בכל אחת יש משהו שמתאים למישהו, וזאת שאלה של התבוננות ובחירה. מתחת לקליפה שלי (ולזאת שמתחתיה ולזאת שמתחתי-מתחתיה) יש אשה אחת, כבר לא ממש צעירה, שצריכה להפסיק לחשוב "מה אין בי", אלא "מה יש בי".

יש בי אהבה והיא תנצח.

שלך,

גאיה קורן

עתונאית בידיעות אחרונות , קואצ'רית לשינוי חיובי בחיים ומנחת סדנאות אני מלכה לנשים שהתגרשו ומטפלת אישית לשינוי חיובי בחיים.