פרטי החוזה החדש שלי: תקציב בלתי מוגבל וביקורי נוכחות
טור חדש על קו מנהטן-אבן יהודה. כל מה שרציתם לדעת על הלבטים, ההבדלים, הבית מול החיים והשאלות שכולנו מכירים מקרוב. באמאשלי
מולי ההדסון, הפארק ואם החלון פתוח ואני מפסיקה לנשום אני שומעת את הילדים בבהס PS89 שני בלוקים מפה.
אני עם תה אורגני, וויגן, ללא גלוטן שנקטף ע״י פיות טיבטיות ננסיות מהול פודס מנפנפת פן הורס מדריי בר.
השולחן כמובן מרסטוריישן הרדוור והילדים ישר יצאו מקטלוג קיץ 2017 של פוטרי בארן קידז - קומפלט - כולל הבלונד והעיניים הכחולות.
ברקע אלישייה קיז או נורה ג׳ונז והאפליקציה של סימלס כבר בהיכון לארוחת הערב שנאכל על הגג היום. שייק
שאק לילדים ולנו נובו אקפרס.
״אז מה את רוצה?״
אני עושה דאבל טייק וקולטת שאני ביקום מקביל
היא פותחת לי עיניי אני-עייפה-ואין-לי-כח-אלייך-אבל-נעשה-לך-ג׳סטה עם קמצוץ יאללה-עופי-לי-מהרדיוס-יש-לי-עוד-להספיק-פן-ובלונד-לפני-ההופעה-של-שלמה-הערב.
אני יושבת מולה והיא לועסת מסטיק ומקלידה בו זמנית. שולחת ווטסאפ למטפלת ובאופן כללי מתעלמת מקיומי
המזיע שנדבק לכסא עם ריפוד פלסטיק שפעם בגלגולו הקודם שימש את ראש המועצה. אולי.
אני מנסה לחייך, חורקת שיניים ושוב מסבירה את התסכול, פונה ללב הפעם, אם לא לראש. מזה כבר הרמתי
ידיים. היא שוב מתקתקת ומודיעה לי שהתהליך נורא פשוט אבל האחראי עשה גשר בין שבועות לחופש הגדול,
הוועדה נפגשת רק פעם בירח מלא ושהיא לא יכולה להכניס אותי למערכת כי היא הוטמעה ב1986 ועכשיו 2017. אה כן….והיא מתה על החולצה שלי. מאיפה?? מניו יורק…אה…בטח - הרי ככה זה ׳שם׳.
לא ממש הבנתי מה היא התכוונה על ׳ככה זה שם׳, אבל ככה זה פה, בישראל. ואני פה עכשיו וכבר 5 חודשים לא ׳שם׳ שזה בעצם ה׳פה׳ שלי. ניו יורק היא ה׳פה׳ שלי.
אני חן. אני גרה בניו יורק. אני גרה בארץ. אני על הקו. אני לא מוותרת.
אל תגלגלו עיניים. כן, אני ארקוד על שתי החתונות ושכולם יקפצו.
ואני רוקדת, רוקדת על גבול ההתכווציות שרירים ופריקת אגן. בכל מקרה באיזשהו שלב תהיה לי בריחת סידן וניתוח פריצת דיסק אז למה לעצור עכשיו. ו….ניו יורק לא מאפשרת הרי לעצור.
כשעברנו לניו יורק מהישוב הישנוני (אבל איכותי….איכותי….לכל המצקצקים למינהם שם בפריפריה) לעיר הגדולה, המח שלי התפוצץ ולא יכל להכיל את הטירוף מסביבי. נפלתי חזק, מה זה חזק - כל מוצ״ש, או יותר נכון מוצ״ר (מוצאי ראשון) הייתי עם אינפוזיית אנרגיה לקראת השבוע החדש, כי הרי בסופ״ש טרפתי, טרפנו, טרפו, טרפנה את העיר - לא כי רצינו, פשוט לא היתה ברירה. אי אפשר שלא.
אומנות, סלבז, מוסיקה, אירועים, חוגים, אספלט ואוויר מחושמל. ואחרי שהיינו כבר מכורים חזק, ברגע אחד של
צלילות או אי שפיות זמנית (סיים סיים) החלטנו שחוזרים. מה???? כן. אבל אז בחוזה החזרה בשקט בשקט,
בלילה, מתחת לשמיכה הכנסתי נספחים. מה זה נספחים….סעיפים על גבי סעיפים עם תנאים ואלטרנטיבות. למה? כי אני מכירה את עצמי. הלב צועק ׳אבא׳ ׳אמא׳ ׳סבא׳ ׳סבתא׳ ׳שכונה׳ ׳עברית׳ ׳ים׳ ו׳הסחנה׳ (סתם סתם…רק לא זה).
אבל הראש אומר ׳ניו יורק׳ ׳ניו יורק׳ ׳ניו יורק׳ ולעיתים גם ׳מנהטן׳.
אז החוזה, שהודפס בשלושה העתקים ונחתם בנוכחות אישי שיחייה, 3 ילדים, כלב צולע והשכנה שממול, בין פרדסי השרון לתמונות סקס אנד דה סיטי מרצדות על מסך הHD, כלל בין השאר את הסעיפים הללו:
• החתומה מטה תדאג לערוך ביקורי נוכחות אחת לרבעון באיזור סוהו בין רחובות האוסטון לקאנל, לזמן בלתי מוגבל ללא מחויבות לבדיקת הודעות וואטסאפ הקשורות לחיפוש בגדי התעמלות הקרקע של בת ה5 וסיום שאלה הבונוס בעבודת התורה של בן ה8, המגיעות מרח׳ אמנון ותמר באבן יהודה.
• החתומה מטה תסתובב עם תקציב בלתי מוגבל בין רובע צ׳לסי למיטפאקינג למטרות העצמת בריאות
הנפש וקולקציית הנעליים
• החתומה מטה תטוס בטיסה ישירה לג׳יי אף קיי ללא שום צאצא, קרוב משפחה או כל מכר אחר למעט
חברות קרובות שגם הן השאירו כל קרבת דם בבית כדי לצבור כוחות ופריטים למלתחת העונה באה
עלינו לטובה
• וכו וכו
ומי אני שאעבור על חוקי בסיס כאלו? הרי אני שומרת חוק, שוחרת צדק ושוברת את הסטילטוז באופן קבוע.
אז אני מדלגת. או יותר נכון מתדלקת.
בארץ אני על שורטס עצבניים (ג׳יי קרו) וגופייה שחורה (דלתא) עם כפכפי אצבע בלי שימת לב יתרה למצב
הפדיקור (אבל זה עולה לי בלילות ללא שינה) נהנית מהמרחבים בפרברים, מגלגלת עיניים על ארוחות
משפחתיות (אבל דיפ דאון מתמוגגת על האוכל והקשר המשפחתי), מזיעה בפקקים אבל מקשיבה לפודקאסטים אמריקאים בדרך, ויושבת בים בשבת בבוקר מעקמת
פרצוף על המדוזות והערסים אבל יודעת שאני בבית.
לעומת זאת מעבר לאוקיינוס, בארץ השניה, ניו יורק סיטי, מרכז העולם כמובן, אני עם הבראשד לינן של לו אנד גריי, תיק של מרק ג׳ייקובז (ה bff שלי ) ומניקור כחול מטאלי לסגור את הפינה, מסניפה את ריחות הסאבווי עד גבול הגועל, ומתקתקת בעקבים לכיווןצ׳לסי כשאני בוואטסאפ עם הטיים זון של 972. משם באובר לאיסוף ילדים ובחזרה להתכווצות בדירה, 7 דקות בגן עדן (צפוף משהו) לפני הכיבוש הגדול של רחובות הלואר איסט סייד תחת חשכה מנצנצת שבה אני יודעת שהגעתי הביתה.
אני חן, גרה באבן יהודה, גרה בבאטרי פארק, גרה בו זמנית בשניהם ולא ממש בשום מקום.
לא מצליחה לוותר על כלום, מרגישה תלושה ובדיוק במקום הנכון בזמן הנכון. גם וגם.
נקיפות מצפון מסביב לשעון ואהבה אין סופית לאספלט על ההדסון או ריח הים והמטקות.
מחשבת מסלול והגעתי ליעד. אבן יהודה - ניו יורק.
חן (אנני) מתעדת את חייה בניו יורק כבר ארבע שנים.
משהו בין סקס אנד דה סיטי עם תוספת כבדה של שלושה ילדים היפראקטיבים וזוגיות הייטקיסטית לאמהות פולניה שכוללת שניצלים וקציצות.
הבלוג שלה www.beemasheli.com מלא בהמלצות, סיורים, קיטורים, שופינג ועוד.
באמאשלי | חוויות משפחה בעיר הגדולה
www.beemasheli.com
