מסי הגדול מכולם? ממש לא / טור
פרויקט מיוחד: אמנם עם ברצלונה הוא זכה בכל תואר אפשרי, אבל לא הצליח להוביל את ארגנטינה לשום הישג משמעותי. תומר גנור נזכר בדקה ה-47 במראקנה בגמר המונדיאל ובטוח - פלה ומראדונה גדולים ממנו
“אתה יכול לזכות עם ברצלונה בכמה תארים שתרצה, אבל אם לא הבאת גביע לארגנטינה - אף פעם לא תוכל להיות כמו דייגו מראדונה". כך שאג בצער שדר הטלויזיה הארגנטינאית בעת שליונל מסי בעט לשמיים את הפנדל בדו קרב בעיטות ההכרעה נגד צ’ילה בגמר הקופה אמריקנה סנטנריו ב-2016.
שלוש פעמים הזדמן לי לצפות במסי בגודל טבעי על כר הדשא וכמובן שבירכתי על כל שנייה, שכן מדובר כמובן באחד הגדולים בהיסטוריה ואולי הגדול ביותר בדור הנוכחי (לא מתכוון להיכנס להשוואה הנצחית עם רונאלדו), מה גם שבשניים משלושת המקרים הוא כבש, אבל ביום הולדתו ה-30 קשה לי מאוד לראותו כגדול ביותר בכל הזמנים.
מסי זכה בהכל עם ברצלונה, אבל כדי לומר על מישהו שהוא הגדול בהיסטוריה, הוא חייב לגרום לעם שלו לצאת מגדרו ולחגוג ברחובות. כל שלוש הפעמים בהן צפיתי במסי באצטדיון היו במשחקים של נבחרת ארגנטינה: ב-1:2 בחוץ על קולומביה, בו כבש במוקדמות מונדיאל 2014, כשהבקיע במבצע אישי מבריק בניצחון 1:2 על בוסניה בשלב הבתים במונדיאל 2014 וברגע שמבחינתי היה המכריע בקריירה שלו, ונועד לקבוע אם הוא אכן הגדול בכל הזמנים.
וכמו שאותו שדר אמר, הרגע המכריע של מסי מבחינת העם הארגנטינאי לא היה אף אחד מהשערים הרבים שכבש בליגה הספרדית וגם לא ההצגות הרבות בליגת האלופות. הרגע המכריע בקריירה שלו היה הדקה ה-47 בגמר המונדיאל בברזיל מול גרמניה.
מסי קיבל מסירה מדויקת מלוקאס ביגליה, המצטיין במדי ארגנטינה באותו משחק, ודהר לתוך הרחבה. הוא הקדים את ג’רום בואטנג ומאטס הומלס והגיע מול השוער הגרמני מנואל נוייר. מאות פעמים הוא ניצל מצבים דומים כדי להעניק ניצחון לקבוצתו, ואם היה עושה את זה באותו רגע היה הופך למראדונה מודרני. כזה שישירו שירים עם שמו שנים ארוכות אחרי שיפרוש מכדורגל. כזה שיסלחו לו גם אם יעשה שטויות.
אז מסי, בניגוד למראדונה, הוא בחור שקול עם ראש על הכתפיים שלא מסתבך בשטויות כל שני וחמישי, אבל את אותה הזדמנות הוא לא ניצל. ישבתי כמה עשרות מטרים בלבד משם והמחזה של האוהדים הארגנטינאים תופסים את הראש בעת שהוא בעט שטוח החוצה אמר את הכל.
הסוף ידוע. מריו גצה כבש בהארכה, ארגנטינה הפסידה 1:0 וליונל מסי, ביום הולדתו ה-30, הוא כדורגלן ענק אבל בלי גביע עולמי ביד. נקודה. ובלי גביע עולמי אתה לא יכול להיות יותר גדול מכל האחרים שדרכו על הדשא.
ליגת האלופות הוא אולי המפעל האיכותי ביותר, אבל המונדיאל היה ונותר היוקרתי והחשוב ביותר. זה שתמיד יגרום לאנשים לבכות ולהיזכר בערגה בכל בעיטה. אם אתה לא מוציא את העם שלך לחגוג ברחובות אתה לא יכול להיות יותר גדול מפלה וגם לא ממראדונה.
דייגו אולי מעצבן ורמאי, אבל הביא שמחה לעם שלו ב-1986 אחרי שנות הסבל תחת שנות שלטון החונטה הצבאית. פלה נחשב לגדול ביותר עם שלוש זכיות במונדיאל (שלא יספרו לכם שרק שתיים, שיחק והבקיע נגד מקסיקו ב-62’ לפני שנפצע), אז אתה לא יכול להיות בן 30 בלי גביע עולמי ולהגיד שהיית טוב יותר משניהם.
כאוהד מקסיקו לא ציפיתי לזכייה שלה במונדיאל, אבל קיוויתי מאוד שאחת הדרום אמריקניות תעשה זאת. אז ברזיל איכזבה והיה ברור מראש שלא הייתה לה נבחרת מספיק איכותית, אבל מסי הוביל את ארגנטינה עד הבאר ולא שתה ממנה. נכון שהוא לא אשם שהיגוואין החטיא, אבל היה צריך לקחת את האלביסלסטה על הכתפיים באותו יום ולהכריע את הכל בעצמו כפי שעשה כל כך הרבה פעמים בברצלונה.
אינני אוהד ארגנטינה, אבל מאוד רציתי שתנצח באותו יום ובמקום זה חזרתי באותו ערב ברכבת מהמראקנה כשמסביבי אוהדים גרמנים שרים “דויטשלאנד, דויטשלאנד”. עם פלה, מראדונה או רונאלדו הברזילאי במגרש, זה לא היה קורה, אבל האוהדים הארגנטינאים הנפלאים (היו בלי ספק הקהל מספר 1 בטורניר) נותרו עם הזיכרון המר מהדקה ה-47.
אותו משחק היה כאמור רגע האמת ושני ההפסדים בפנדלים לצ’ילה בשני טורנירי הקופה אמריקה שבאו אחר כך רק נתנו את החותמת הסופית. אז מצטער מסי, אבל בנבחרת פיספסת.
לפנייה לכתב/ת 
