בשם האב: מאות נשים מסתפרות ותורמות מכל הלב

בשיתוף קוקה קולה

בני האדם מקווים להשאיר אחרי הסתלקותם מן העולם משהו בעל משמעות או לפחות זיכרון. נדמה שד"ר ירון חמני הצליח לעשות את זה ולהמשיך לתת לאחרים גם אחרי מותו.

ד"ר חמני נפטר ממחלת הסרטן לפני כשנתיים והוא בן 44 בלבד. שנתיים נלחם במחלת הסרטן ולא יכל לה. משפחתו ליוותה אותו בבתי החולים בתקופת הטיפולים, שם החליטה ביתו הילה לעשות מעשה פרטי, תרומה משלה – לספר את שערה הארוך ולתרום אותו לטובת פאות לנשים החולות בסרטן.

נילי והילה חמני

"תרומת שיער היא נטו נתינה: זה גדל, לא כואב ומתחדש כל העת"

"אבא של הילה, בעלי, ד"ר ירון חמני, היה גניקולוג וטיפל בנשים ונערות, הוא נפטר מסרטן בגיל 44, מה שהיה טרגדיה איומה עבורנו, המשפחה שלו אבל לא רק עבורנו. הוא היה גניקולוג, מטפל פריון ועיקר מומחיותו הייתה באנדרומטריוזיס. ירון אהב את המקצוע וראה בכך שליחות. הבית הראשון שלו היה בית החולים ואנחנו קיבלנו את זה באהבה" מספרת נילי, כרקע לפעילות שבאה אחר כך וסחפה אותן לפעול למען מאות נשים חולות סרטן.

כמה זמן אחרי שהוא נפטר התחלתן בפעילות ולמה?

"כשאבא עוד טופל בבית החולים, חשבתי לתרום את שיערי לטובת חולות סרטן ואז חשבתי שאפשר בעצם להרחיב את זה

ולנסות להתרים יותר מאשר רק את השיער שלי. חשבתי עם אמא מה נוכל לתרום כדי לעשות שינוי ושוחחנו על כך, שתרומת שיער יכולה להשפיע על נשים אחרות ולעזור להן. נשים שחולות בסרטן מרגישות שונות ומסומנות. קשה מאד לחיות בלי שיער", אומרת הילה. "חולי סרטן מודעים לעובדה שטיפולי הכימותרפיה מביאים לאובדן השיער וזו עבור רבים מהם היציאה האמתית מארון המחלה. זה לא רק שיער הראש. זו אינה קרחת רגילה - הם מאבדים את כל שיער הגוף וזה קשה."

נילי מחדדת את הנקודה: "תרומת השיער נותנת לנשים את התחושה שהן לא מאבדות הכל. בכך שהן מתאימות פאת שיער טבעית, הן משאירות משהו מעצמן בתקופה שגם כך כרוכה באובדן שמביאה המחלה הזו. הן נלחמות במלחמת חייהן אז לפחות כך הן יכולות לשמור חלק מהאישיות שלהן."

"חשבתי שאפשר להרחיב את התרומה ולעשות את זה דרך בית הספר. פניתי בהתחלה לחברות הקרובות אליי וסיפרתי להן מה אני רוצה לעשות. יחד איתן החלטנו להרחיב את זה ולספר לכל אדם בסביבתנו. הצטרפו אליי הרבה מאד תלמידות מבית הספר", מספרת הילה.

בתחילה בחרו לבצע אירוע התרמה, הן התחילו לגבש רשימה ראשונית שכללה 3 חברות קרובות של הילה, ומהר מאוד צמחה ל-100 בנות. "זה היה הבסיס לערב הראשון. בנובמבר לפני שנה וחצי קיימנו את האירוע הראשון, בבית הספר התיכון למדעים ואמנויות (יאס"א) בירושלים. בבית הספר שיתפו פעולה ותמכו בנו מההתחלה. היתה עזרה שלמה ומוחלטת וביצענו את הערב בבית הספר כשנשים מירושלים והסביבה הגיעו וגם נשים שאבא טיפל בהן. זה קרה בחנוכה והבאנו סביבונים, סופגניות ולביבות. הכסף שנאסף מהמכירה שלהם, נאסף ונתרם יחד עם השיער לעמותת 'זיכרון מנחם'."

איך מארגנים אופרציה כזו?

"שתינו חסרות ניסיון", אומרת נילי. "עבדנו בלי ידע ואמצעים וזה קרה. עובדה. הרבה אנשים טובים עזרו לנו בדרך, כמובן."

איך קרה הדבר בפעם השנייה?

נילי מסבירה שהדבר היה אך טבעי: "אני חושבת שאנשים צריכים מוטיבציה לעשות מעשה כל כך משמעותי כמו קיצוץ שיער. באירוע הראשון ראינו המון בנות שלא תכננו לתרום, מקצצות את שערן. זה העלה בנו את החשק, באופן טבעי, לארגן אירוע נוסף.

"הבנו בדיעבד, שהאירוע היה מאד עוצמתי. אחריו קיבלנו באופן אישי גם תרומות בודדות. ראו בנו כתובת. הבנו שהאירוע הראשון ועוצמתו מניעים את האירוע השני. בעקבות האירוע הראשון אפילו הבן הקטן שלנו, היום בן 9, מאריך שיער כדי לתרום בעתיד. אחרי הכל לוקח זמן לגדל מספיק שיער (צריך לפחות 30 ס"מ) כדי לתרום. זה עונה לרצון של אנשים לתרום ולהעניק בכלל. בנות רבות תורמות שוב ומגדלות שיער שוב. האירוע היה חייב להתקיים"

"האירוע השני התרחש בדצמבר האחרון בנווה אילן, שם מתגוררות נילי והילה."עשינו סרטון והפצנו בין אנשים, בווטסאפ ובפייסבוק בסביבה. כמובן שהיה בו קהל חדש מפני שהתורמות הראשונות עדיין מגדלות שיער", מספרת הילה בצחוק. "תודות לחשיפה הארצית בפייסבוק, הגיעו מאות אנשים והרבה ספרים שתרמו את זמנם וכשרונם, הגיעה אפילו ספרית מקצרין, ספרים מפ"ת וחולון, הכל במיוחד לאירוע ובהתנדבות. ציפינו לפחות תרומות, אבל הופתענו מהכמות העצומה שהגיעה ותרמה. יותר מ-100 קווצות שיער התרמנו הפעם לעמותת פל"א (פאה לכל אישה) בניהולו של אלי בן זקרי.

אלי בן זקרי ואשתו(צילו: לישי הרצוג)

ומה בעתיד?

נילי מספרת שבין אירוע לאירוע הן ממשיכות לקבל תרומות שיער מבנות שמזהות אותן עם הפעילות. "אנחנו רוצות להפוך את זה למסורת. את האירוע הבא אנחנו מתכננות לעשות לפני פסח, לפני חום הקיץ ולפני החג, כשאנשים רוצים להתחדש", אומרת הילה. "היינו שמחות שעוד אנשים יקימו מיזמים דומים בכל רחבי הארץ, כדי להרחיב את מעגלי התורמים. אנחנו נשמח לעזור לכל מי שיפנה אלינו ולתת טיפים מניסיוננו."

לסיכום, נילי מבקשת שהילה תקריא לנו משהו שכתבה: "אנחנו עסוקים בנתינה כי אבא שלי הפיץ את האור שלו ואנחנו מנסים לשמור על הרוח שלו והמסורת הזו. האירועים ממשיכים את תרומתו במתן לאחר".

פרויקט "וואו טור" (פרטים בבוקסה בראש הכתבה) מתבצע תוך שיתוף פעולה עם עמותת "רוח טובה", המחברת בין אנשים המבקשים להתנדב לבין עמותות וארגונים הזקוקים למתנדבים, ואליה מתנקזים במהלך כל השנה כל הבקשות למתנדבים. "רוח טובה" בחרה בקפידה שלל אפשרויות התנדבות בכל רחבי הארץ עבור משתתפי הפרויקט: הם יוכלו לתרום שעות פעילות קהילתיות בעשרות עמותות שונות ברחבי הארץ, להשתתף בפעילויות כמו קטיף בשדות, אריזות מזון לנזקקים, סיוע לבעלי חיים במצוקה ועוד ועוד. שעות התנדבות אלה שוות הכי הרבה ניקוד מבין כל הפעילויות שניתן לבצע בשלב המיונים הראשון.

בשיתוף קוקה קולה