מחקר ישראלי מצא: למה אוטיסטים נרתעים ממגע
חוקרות מאוניברסיטת חיפה מצאו הסבר אפשרי לרתיעה של אנשים הלוקים ברצף האוטיסטי מפני מגע. הממצאים הראו כי אותות חשמליים במוחם של אנשים על הרצף האוטיסטי הראו סימני חרדה. תוצאות המחקר עשויות לקדם את ההבנה במנגנונים המוחיים הקשורים באוטיזם
צפו: כך אוטיסט רואה את העולם
עדות נוספת לפגיעה המוחית בתסמונות האוטיזם: חוקרות מאוניברסיטת חיפה מצאו אותות חשמליים במוח באזורים הקשורים לחרדה, אצל אוטיסטים שרואים מגע חברתי. הממצאים עשויים לסייע להבין טוב יותר את המנגנונים המוחיים הקשורים בספקטרום האוטיסטי.
"עד היום היה ברור שלאנשים רבים על הרצף האוטיסטי יש רתיעה ממגע", מסבירה ליהיא-פלד אברון, דוקטורנטית מהחוג לפסיכולוגיה שערכה את המחקר, "בעקבות הממצאים אנחנו מבינים שהם למעשה חווים את המגע הזה במאפיינים הדומים למאפיינים של חרדה".
הספקטרום האוטיסטי הוא הפרעה התפתחותית המאופיינת בקשיים ביכולת ליצור, להבין ולתחזק קשרים חברתיים. כ-70%-80% סובלים מרגישות יתר או תת רגישות לגירוי עצבי בחושים השונים כמו: ראייה, מגע וטעם, כשחלק מההורים לילדים אוטיסטים מדווחים שילדיהם הופכים להיות נוקשים בזמן מגע גופני. הם מנסים להימנע ממגע זה ומעדיפים שייגעו בהם בתנאים שלהם. אולם עד כה, לא היה ברור לחוקרים מה גורם לרגישות זו ובעיקר – מהי התחושה שחשים אנשים על הרצף כשהם נחשפים למגע.
במחקר הנוכחי שהתפרסם בכתב העת היוקרתי Autism Research אותו ערכו פרופ' סימון שמאי צורי והדוקטורנטית ליהיא פלד-אברון מהחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, ביקשו החוקרות לבדוק את ההבדלים בתגובה המוחית בין אנשים על הרצף האוטיסטי לבין אנשים שלא על הרצף לאינטראקציה חברתית הכוללת מגע בין אנשים.
54 נבדקים חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת על הרצף האוטיסטי אשר מתפקדים תפקוד חברתי גבוה וקבוצה שנייה ללא מאפיינים אוטיסטים.
הנבדקים צפו ב-260 תמונות בארבעה תנאים שונים: מגע חברתי בין שני אנשים שצולם בתנאים טבעיים בין היתר, קניונים, מסיבות, מפגשים חברתיים ועוד. אינטראקציה חברתית בין אותם האנשים רק ללא מגע, מגע בין חפצים יומיומיים וחפצים יומיומיים שאינם נוגעים בהם.
מתוצאות המחקר עולה כי האנשים על הרצף האוטיסטי דיווחו על חוסר נעימות כאשר צפו במגע חברתי, בהשוואה לאנשים שאינם על הרצף. מבדיקה של גלי המוח שלהם התברר כי כאשר צפו באינטראקציה חברתית הכוללת מגע, האותות החשמליים במוחם היו כאלה שמוכרים כאותות של אדם הנמצא בחרדה.
עוד נמצא שהאותות המוחיים של החרדה עולים ככל שיש יותר מאפיינים אוטיסטים, כך שככל שאדם מאובחן יותר גבוה על הספקטרום, כך הסיגנלים המוחיים שלו גבוהים יותר ועשויים להעיד על חרדה גדולה יותר ממגע חברתי.
כאשר צפו הנבדקים באותן אינטראקציות חברתיות ללא המגע לא נמצאו אותות אלה, מה שמעיד על כך שהמגע היה זה שגרם לחרדה ולא האינטראקציה החברתית. "אותות חשמליים דומים לאלו שמצאנו, נמצאו במחקרים על פוביות. אם אדם סובל מטראומה ספציפית ונציג לו את מושא הטראומה נמצא סינגלים חשמליים הזהים לסינגלים החשמליים שמצאנו במחקר", אמרה פלד-אברון.
"תוצאות המחקר מקדמות אותנו להבין טוב יותר את האנשים שמאובחנים על הספקטרום האוטיסטי. המגע החברתי הוא חלק בלתי נפרד מחיינו- באירועים משמחים ועצובים – וכעת ניתן להבין שחלק מהאנשים על הרצף האוטיסטי חווים את כל אותם אירועים כמעוררי חרדה. מעבר להבנה שלנו אותם, תובנה זו יכולה מאוד לסייע למטפלים שיוכלו להציע טיפול ממוקד חרדה ממגע בדומה לטיפול שממוקד בפוביה, בין אם זה טיפול פסיכולוגי או טיפול תרופתי", סיכמו החוקרות.
הספקטרום: מליקוי בתקשורת ועד אוטיזם
הספקטרום האוטיסטי (שנקרא עד לא מכבר PDD וכיום – ASD, כלומר "הפרעות הספקטרום האוטיסטי") כולל מספר הפרעות הקשורות באוטיזם. על פי ספר האבחונים הפסיכיאטרים האמריקני, ה-DSM5, בספקטרום זה נכללות הפרעה אוטיסטית, תסמונת אספרגר ו-PDD שאינו מסווג.
תסמונת אספרגר היא הפרעה המתבטאת בליקוי בתקשורת חברתית, תבניות התנהגות רפטטיביות ותחומי עניין מוגבלים מאוד. שלא כמו אוטיזם, אין כאן עיכוב בהתפתחות השפה או בהתפתחות השכלית. תסמונת אספרגר מתבטאת לראשונה בילדים אחרי גיל שלוש, ובעיקר בבנים.
PDD שאינו מסווג (וכאמור, נכלל כיום תחת המטרייה הרחבה של ASD), הוא ההפרעה האוטיסטית הקלה ביותר, המתבטאת בקושי ביצירת אינטראקציות חברתיות וקושי בתקשורת בין אישית. האבחון מתבצע לרוב רק לאחר גיל ארבע. תסמינים נוספים של ההפרעה היא חוסר הידע כיצד להגיב אל מול צחוק או בכי של מישהו אחר, וקושי בהבנת ציניות והומור.
הסימפטומים הראשונים של אוטיזם עשויים להופיע עוד לפני סוף השנה הראשונה לחיים. בגיל זה, הפעוט כבר אמור ליצור קשר עין, להצביע על חפץ כדי שההורה יראה, ויחייך אם ההורה זיהה את החפץ.
לפנייה לכתב/ת 
