שום ברגליים: השיטות המוזרות של החיילים להוציא גימלים
הם משפשפים שום על הרגליים, מורחים משחת שיניים על העיניים ובולעים סיד וניירות כסף. רופאים צבאיים (שכבר ראו הכל) חושפים: השיטות היצירתיות של חיילי ישראל שמאוד רוצים לקבל גימלים
"מכאן תצאו רק על אלונקה", המשפט האלמותי הזה, תפס אז ומחזיק גם היום. מה החיילים לא ינסו כדי להימלט משמירה, לזכות בגימלים או לדחות עד אין קץ את שירות המילואים הקרוב? מסתבר שהרבה, והם מאוד יצירתיים בתחום.
אבל הרופאים והחובשים בצה"ל ראו כבר הכל. "יש חיילים שמגיעים אליי באופן קבוע, כל פעם עם שטות אחרת", מספר רופא צבאי מבסיס סגור בצפון, "אני מבין שהשירות הצבאי לא קל, אבל אני לא יכול לתת גימל או פטור על כל שקר, מה גם שלפעמים מדובר בסיפורים אוויליים לגמרי ואני ממש עוצר את עצמי שלא להתפרץ בצחוק מול החייל".
קיבצנו עבורכם מבחר מהתירוצים של חיילים שבוזים, כפי שסופרו לנו על-ידי רופאים צבאיים. חלק מהשיטות כאן אכן מסוכנות, ועלולות להסתיים בנזק בלתי הפיך וגם כמובן במשפט צבאי.
לכן, אל תנסו את זה - לא בבית ובטח לא בבסיס, שם ממילא זה כבר לא יעבוד. נזכיר גם, שתמיד חשוב לזכור שבין ה"פברוקים", ישנן גם תלונות אמיתיות. במרבית הפעמים, הרופאים המיומנים יידעו היטב לזהות מתי התלונה אמיתית ודורשת טיפול רפואי.
זו אולי התלונה השכיחה ביותר של חיילים וחיילות, המנסים להשתחרר ממטלות שונות. בדיקות החובשים והרופא, שכוללות לחץ דם, דופק, חום, בדיקה גופנית ואק"ג במקרה הצורך, מראות במרבית המקרים שאין מדובר בבעיה רפואית, והחייל מוחזר אחר כבוד לפעילות השוטפת.
עילפון נגרם לרוב מחוסר הגעת חמצן למוח למשך כשבע שניות. לאחר השכיבה, חוזרת ההכרה והנפגע לרוב יכול לחזור לפעילות תקינה.
אל תנסו: אם תנסו "לביים" עילפון, קיימת סכנה לחבלת ראש או שברים. פרט לכך, בבדיקה פשוטה של לחץ דם יכול הרופא בקלות לגלות שלא באמת איבדתם את ההכרה.
מה יותר קל מלומר לרופא שאתה סובל משלשול נוראי. אלא שכמו שזה קל להתלונן, כך קל גם לעלות על הסיפור. הרבה לפני הפטור או חופשת המחלה, יבקש הרופא לראות דגימה מהשלשול, או שיבצע בדיקה רקטלית. אם עניין השלשול מפוברק, הבדיקות יוכיחו זאת מיד.
אל תנסו: חלק מהחיילים מנסים ליטול תרופות משלשלות ובהן מגנזיום, שזיפים או תה משלשל, הכל בשביל הגימלים. אבל התכשירים הללו לא רק שיגרמו לכם לבריחת צואה מביכה על בגדיכם, הן עלולות, בשימוש ממושך, לגרום להתמכרות מערכת העיכול, עד שהיא גורמת לתופעה הפוכה – עצירות.
חיילים רבים מתלבשים על המושג "פריצת דיסק" ומתלוננים על כאבי גב שמוחמרים בעמידה ומוקלים בישיבה. אלא שבדרך כלל פריצת דיסק מלווה בעיקר בכאבים מקרינים לרגליים. והנה סוד קטן להוגי הסיפורים המתכוונים להשתמש בגב כתירוץ - הכאבים לרוב דווקא מוקלים בעמידה ומוחמרים בישיבה. כך או כך, בדיקה אורתופדית ובעת הצורך בדיקת הדמיה יכולים לגלות בקלות את השקר.
יש כאלה שיעשו הכל כדי לקבל פטור משמירות או מנשיאת נשק וציוד, מאותו טיעון של כאבי גב. אם בדיקת הרופא נתגלתה כתקינה, ממליצות הפקודות על פטור של נשיאת משקל עד 7 ק"ג, או במקרה של חיילים כבדי משקל – על פטור מנשיאת משקל של עד 10 אחוז ממשקל הגוף. אלא שחישוב מהיר, מגלה שהפטור הזה לא נותן הרבה: המשקל הכולל של נשק, שתי מימיות, מחסניות ואפוד לא מגיע ל-7 ק"ג.
פטור מהנעליים הצבאיות המגושמות הוא כנראה משאת נפשם של מרבית החיילים בצבא. אחת השיטות הפופלריות של החיילים לקבלת פטור היא מריחה של שום על כף הרגל ויצירת כוויה מקומית.
החייל יספר לרופא על מרק שום שנשפך על הרגל. אלא שלרוב נותר סימן ריבועי או עגול על כף הרגל, וריח שום עז שאינו מותיר ספק שמדובר בשום שהונח זמן רב על הרגל. גם כאן, שטיפות ומריחת משחה מקומית יעלימו את האדמומיות, וגם את הפטור המיוחל.
יש חיילים שיפגעו ברגליהם באופן אכזרי קצת יותר. אחת השיטות הוותיקות יותר היא שיפשוף או הצמדת תפוח אדמה על עצם השוק. אלא שאורתופדים עמם שוחחנו הבהירו כי תפוח אדמה אינו יכול לגרום לשברים, וצילום הרנטגן מבהיר זאת.
חיילים יצירתיים במיוחד ישתמשו בכפיות ויחבטו במפרקים, בנסיון לגרום לשבר או נקע. כך הם מגיעים אל הרופא הצבאי, טוענים כי נפלו ועיקמו את הרגל, כשמעל המפרק נוצרה תגובה מקומית קלה של רגישות ואודם. גם במקרה כזה, בדיקה אורתופדית פשוטה ובמקרה הצורך צילום יוכיחו שעדיף היה להשאיר את הכפית במקומה הטבעי - במטבח.
אל תנסו: כל השיטות לפגוע בכף הרגל בכוונה, יפגעו בסופו של דבר רק בכם, לעתים גם בצורת נזק תמידי. גרימת שבר מכוון היא לא רק עבירה על פקודות הצבא שעלולה להכניס אתכם לכלא, אלא עלולה לגרום לפגיעה בלתי הפיכה, לעיוות ולקושי בהליכה ובפעילות גופנית ואפילו בצורך בניתוח ובשיקום ממושך.
הוא כמעט ואינו בשימוש היום, הודות למדפסות, אולם נייר הקופי הוותיק לא נס ליחו, בטח לא בצבא. חיילים נהגו בעבר ומסתבר שגם כיום לעתים, למרוח נייר קופי או צבעים כחולים אחרים על העור, ולטעון כי נחבלו ולקו בשטף דם תת עורי (המטומה). אלא ששפשוף קל של הצבע, חושף את התיחמון.
גם אם הצבע לא מוסר, שטף דם אמיתי אמור להחליף גוונים (מאדום לכחול לחום ירקרק ואז להתפוגג), מה שלא קורה כמובן עם הצבע הכחול-שחור שמשחרר נייר הקופי.
נשמע הזוי כמעט, אבל אלה שממש, אבל ממש, רוצים להגיע לפטור הצבאי ירחיקו לכת לכדי חבלות מכוונות עד זוב דם. כך למשל מגיעים חיילים למרפאה בטענה שהחליקו, לאחר ששיפשפו בעצבנות סקוצ'ברייט על הקרקפת והגב. אחרים שורטים עצמם בגב בצורה מדורגת ומספרים שהחליקו בחדר מדרגות.
ברוב המקרים ניתן לעלות על "חבלות מוזמנות", כך שפטור או גימל לא ינתנו במקרים כאלו, וכל מה ש"ירוויח" החייל או איש המילואים זה הכאב שגרם לעצמו.
אל תנסו: מיותר לציין כי כל גרימת חבלה, בין אם על העור ובין אם בעוצמה גבוהה באזורים אחרים בגוף, עלולה לגרום לא רק לשטפי דם, אלא לשברים, פריקות ופגיעות בלתי הפיכות עד כדי לעתים צורך בניתוח ושיקום ממושך.
השיטה הזו השתכללה עם השנים: בעבר נהגו חיילים לדקור עצמם במקומות שונים בגוף ולטפטף דם לתוך כוסית שבה נתנו דגימת שתן. הופעת דם בשתן נקראת מקרוהמטוריה, והיא מחשידה לפגיעה כלייתית.
הרופאים תפסו את הטריק עד מהרה, ואיתרו סימני דקירה בכף היד, על האצבעות או במקומות אחרים. לאחרונה השתכללה השיטה כשהחיילים פוצעים את עצמם בחניכיים, פציעה שאינה מותירה סימן לאורך זמן.
אבל גם השיטה הזו לא תביא להקלות משמעותיות: במקרה הצורך יתלוו אל החייל מלווים הבודקים כי אינו פוצע את עצמו לאחר מתן שתן. אפשרות נוספת היא החדרת קטטר מסוג "פולי" – צינורית פלסטיק דקה המוחדרת עד לשלפוחית השתן, ומביאה תוצאה מהימנה ו"נקייה" של השתן.
במקרים חריגים יותר, מוסבר לחייל כי יישלח לבדיקת ציסטוגרפיה, שבה מוחדר צינור דרך מערכת השתן, דרכו מועבר חומר ניגוד המסייע להדמיה. אלא שהבדיקה, כפי שאתם וודאי מתארים לעצמכם, לא נעימה. פעמים רבות בעקבות ההסבר מעדיפים החיילים להתוודות כי בעצם השתן "חזר לנורמה".
קל אולי לעבוד על המפקד, אבל לא על הלב שלכם, שאינו מושפע תמיד מרצונותיכם. אם רציתם להתלונן על דופק מהיר ומסכן חיים, כדאי לוותר מראש. גם כאן השיטות מוכרות היטב: ריצה למרפאה, קפיצות בשירותים או מחשבות מרגשות, יעלו לכאורה את הדופק. גם ניסיונות לכווץ שרירים עשויים אולי להעלות את לחץ הדם. אלא שהלב וכלי הדם יחזרו לעבודה תקינה לאחר מנוחה, פשוט כי הם עושים מה שטוב לגוף, ולא בהכרח מה שטוב לפטור.
לא להאמין מה אפשר לנסות כדי להעלות חום: אכילת גירים, בליעת אפר סיגריות, שתיית יוד, אכילת ניירות כסף, או סתם שתיית פחית קולה שחוממה קלות רגע לפני הבדיקה. כל אלו אכן יעלו את חום הגוף, אבל רק לפרק זמן קצר. אחרי מספר דקות הוא ישוב לנורמה, ואתם תישארו עם טעם מר בפה.
אל תנסו: אכילת גירים לא רק שלא תעלה לכם את החום, היא רעילה ביותר ועלולה לגרום להפרה במאזן החומציות של הדם, לעצירות, ולעתים אפילו לתופעות נוירולוגיות ולאיבוד הכרה.
כושר היצירתיות של תאבי הגימלים בכל הנוגע לפגיעות עיניים, עולה על כל דמיון. אלא שכאן, היצירתיות הזו עלולה להסתיים באסון. חיילים יעשו הכל כדי לגרום לדלקות עיניים. כך למשל, השיטה הנפוצה ביותר היא מריחת משחת שיניים או סבון על העיניים. בהיותה בסיסית מעט, גורמת המשחה לגירוי ולאודם. אלא ששטיפת עיניים במרפאה מעלימה את האדמומיות הזו במהירה.
חיילים אחרים מנסים לגרום לדלקות עיניים על ידי מריחת עששת עתירת חיידקים מחלל הפה על העיניים, או פירור צמח הקיקיון על גבי העיניים. עוד תכסיס הוא מריחת נוזל זרע על העיניים, הידוע כגורם לצריבה, כששיירי הנוזל נותרים על הריסים ונראים "כאילו" כמוגלה דלקתית.
אל תנסו: כל פגיעה כזו בעין עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך, החל מדלקות קשות ריפוי, ועד לפגיעה בקרנית ובראייה לכל החיים.
לפנייה לכתב/ת 
