בחזרה לשנות השמונים

בעת האחרונה עשיתי לי מנהג לבדוק אחת לכמה ימים שאנחנו עדיין בשנת 2017. כדי להיות בטוח בכך לחלוטין אני עושה זאת באמצעות הטלפון החכם, כך שלא יהיה לי שום ספק שאיכשהו חזרנו לשנות השמונים. מנהג מגונה זה הוא תוצר של הפגיעות בזכויות האדם שאנו רואים בחודשים האחרונים, ואותן סברנו שכבר ניצחנו לפני כ-30 שנה.

חלק נכבד מהכותרות לאחרונה עוסק בניסיונות הצנזורה של שרת התרבות מירי רגב ובהגבלות על חופש ההפגנה מבית מדרשם של המשטרה ומשרד המשפטים. במהלך שנות השמונים היו מאבקים פורצי דרך בתחומים אלו שהפכו את חופש הביטוי האמנותי וחירות ההפגנה למושכלות יסוד.

בשנת 1986 פסלה המועצה לביקורת סרטים ומחזות את המחזה "אפרים חוזר לצבא" של יצחק לאור, בטענה שהוא מציג את הממשל הצבאי בגדה בצורה מעוותת, ומחשש שהמחזה יעורר יחס שלילי כלפי המדינה וצה"ל. לאור, האגודה לזכויות האזרח ואיגוד מחזאי ישראל עתרו לבג"ץ שביטל את ההחלטה והתיר את העלאת המחזה. בעקבות הפסילה השערורייתית והניסיון להגביל את שוק הדעות והרעיונות, בוטלה סמכות המועצה לצנזר מחזות בסוף אותו עשור.

ההישג החזיק מעמד כמעט שלושה עשורים, אך נדמה כי בשנתיים האחרונות אנו חווים נסיגה מדאיגה לימים שבהם השלטון היה יכול לצנזר יצירות תרבות ולהשתיק אמנים. מאז תחילת כהונתה של שרת התרבות היא מבקשת לפגוע בלא מעט מוסדות תרבות ולצנזר מספר יצירות מטעמים פוליטיים. אמנם כיום אין בידה כוח רב כפי שהיה בידי המועצה לביקורת סרטים ומחזות, אך פגיעותיה קשות גם כן, והשרה משתמשת בכוחה לתמוך בתרבות כדי לפסול מה שלא ראוי בעיניה. במיוחד מדאיגה התפיסה של השרה, לפיה השלטון רשאי להחליט בשרירות באלו יצירות ראוי לתמוך ובאלו לא. למרות שהיועץ המשפטי לממשלה הבהיר מספר פעמים לשרה שאין לה סמכות לפעול כך, היא ממשיכה. התנהלות זו מבטאת נסיגה בערכיה הדמוקרטיים של מדינת ישראל.

בו בזמן, נראה שמתרחבת ומתעצמת הפגיעה בזכות המחאה. ההגבלות על הפגנות מול בתיהם של אנשי ציבור, ניסיון המשטרה למנוע הפגנות בכיכר העיר בפתח תקווה, החרמות מגאפונים, ניסיון להטיל אחריות פלילית על מארגני הפגנות, העלייה במספר הפניות למוקד חופש המחאה שלנו, דרישות מופרכות ולא חוקיות מהמפגינים – כל אלה מהווים ניסיונות לכרסם בזכות ההפגנה ובהישג שהושג בבג"ץ לוי נגד מפקד המחוז הדרומי כבר בשנת 1983.

לציון יום השלושים להירצחו של אמיל גרינצויג ז"ל במהלך הפגנה של שלום עכשיו נגד מלחמת לבנון, ביקש הוועד נגד המלחמה בלבנון לצעוד באותו מסלול, ואילו המשטרה סירבה בנימוק שקיים חשש לביטחון המשתתפים. בג"ץ הורה לאפשר את תוואי ההפגנה וקבע שאין להיכנע לאלימות של מי שמבקשים להתנכל למפגינים. פסק הדין היווה פריצת דרך בכל הנוגע לזכות ההפגנה וליכולת להגביל תהלוכות ועצרות מחאה.

כניעת המשטרה ובג"ץ לאיומים נגד משתתפי מצעד הגאווה בבאר שבע לפני שנה הייתה הסנונית הראשונה של הרגרסיה בכל הנוגע לחופש ההפגנה. בצירוף האיסור המופרך על הפגנות בכיכר גורן בפ"ת בשל כך שהיא נמצאת במרחק של מאות מטרים מביתו של היועמ"ש, מדובר בכרסום משמעותי של זכויותינו בדומה לתחילת שנות השמונים. נראה היה כאילו תם עידן האיזונים ומבחן הוודאות הקרובה, והחלה תקופה של הגבלות שרירותיות.

איננו אומרים נואש. מה שנדמה שהיה בלתי אפשרי לפני שלושה עשורים, הפך במשך שנים ארוכות למובן מאליו, והוא עוד ישוב לכך. אנחנו רואים כבר נקודות אור. מצעד הגאווה בבאר שבע צעד השנה בכל זאת וגם בג"ץ הבהיר למשטרה שהיא לא יכולה לאסור על הפגנות מול בתי אנשי ציבור. למרות הניסיון להסיג את הישגי החברה הישראלית לשנות השמונים, אנו עוד נצעד קדימה.