אסור לסכן את השותפות עם יהודי ארה"ב

במשך 69 שנות קיומה של המדינה, ולמעשה עוד קודם לכן, היוו יהודי ארצות הברית משענת נאמנה למדינת ישראל. הם תמכו בנו בקום המדינה, הם היו שם ב-1967 וסייעו לנצחון הגדול ולא אכזבו ב-1973 כשהיו בין הדוחפים לרכבת הסיוע האווירית הקריטית ששלח לנו נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון. הם היו לצדנו גם בימי שלום.

תקצר היריעה מלתאר את כמות מוסדות הציבור, בתי החולים, הקרנות והמתקנים שנתרמו על ידי אנשי הקהילה בארה"ב. קשה לתאר את ישראל ללא תמיכה זאת וללא השותפות האיתנה שמתקיימת כבר שנים ארוכות. ועל כן, יהדות ארה"ב, גם בימים שבהם מדינת ישראל משגשגת והופכת למעצמה כלכלית וטכנולוגית, מהווה נכס אסטרטגי למדינה ושותפות שאסור לנו לסכן אותה.

לצערי, כמו בדברים רבים שמערבים פוליטיקה, נדחפנו כולנו אל הקצה. סוגיית הגיור והסדרי התפילה בכותל הן סוגיות רגישות הנוגעות גם ביהודי התפוצות. ברגע שאנו נוגעים בסוגיות האלה בכלי החקיקה, במקום בהדברות, בהסדרה, אנו משאירים אנשים מחוץ למחנה, עם תחושה של מרירות.

חמור מכך, בכל הנוגע ליהדות ארצות הברית, אנו למדים שאחוז נישואי התערובת שם היום הוא 58%. זוהי קפיצה משמעותית במספרים שעד לפני 40 שנה עמדו על כ-17 אחוז בלבד. הסיכוי היחיד של הזוגות האלה להישאר בחיק היהדות, הוא הגיור בבתי הכנסת הקהילתיים שלהם. זהו גם הסיכוי שימשיכו לקיים קשר עם מדינת ישראל. אני, שקראתי במהלך הקריירה הציבורית שלי לאלפי אנשים לעלות למדינת ישראל, מודאג היום מהמחשבה שיהודים אלה, שהתגיירו במסגרת הקהילה שלהם, יתרחקו ממדינת ישראל ומהדאגה לגורלה. זוהי תוצאה מצערת שאיש אינו רוצה בה.

לכן אין זו השעה להצהרות קיצוניות ולחקיקה חד צדדית, אלא לישיבה מכובדת סביב שולחן אחד כפי שעושים בחיק המשפחה, והסדרה של הדברים בדרך שלא תפגע באיש. ברעננה, עירי, פועלת מועצה דתית ובה נשים, סגנית יו"ר שהיא אישה, רפורמים ואורתודוכסים, וכולם סביב שולחן אחד בפעילות משותפת למען הציבור. כך צריך להיות גם במקרה זה. מה שאפשרי ברעננה, אפשרי בעם היהודי כולו. אין לי ספק שבהדברות מכבדת ניתן להגיע להסדרים ולהימנע מהמצב המטריד לפיו אנו דוחקים שליש מהעם היהודי החוצה בגלל רוב פוליטי כזה או אחר.

הכותב הוא ראש עיריית רעננה, כיהן כיו"ר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית ב-2005-2009