"לגיון": סדרה מטורפת שכדאי לראות
אין ולא היה עוד שום דבר על המסך הקטן כמו "לגיון", סדרה המבוססת על דמות מעולם ה-X מן שהתמזל מזלה ליפול לידיו של יוצר "פארגו"
כבר שעה שאני יושב מול הסמן המהבהב ומנסה למצוא איך לתאר עבורכם את "לגיון", דרמת אקשן קומית המבוססת על דמות מעולם ה-X-מן שלא נראית או מתנהגת כמו שום סדרה אחרת שאי פעם ראיתם. כנראה שאצטרך להשאיל תיאור שקראתי באחת הניתוחים של הסדרה הייחודית הזאת: כאוס מוחלט הנמצא בשליטה מוחלטת.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"מת על הבמה": סדרה מדכאת על אנשים מצחיקים
"רק רוצים לרקוד": למחזר ולשעמם לפי הקצב
"להיות אבא": טל פרידמן שלא הכרנו
כאוס מוחלט, כי לפחות תחילה, כך תיראה לכם "לגיון" (שעלתה השבוע במלואה ב-yes Binge). כל מי שזקוק לנרטיב ברור ונהיר עלול למצוא את עצמו נס ממנה כל עוד נפשו בו, כי כמעט לאורך כל שמונת פרקי עונתה הראשונה, הפילטר למה שמתרחש בסדרה הוא מוחו של דיוויד האלר (דן סטיבנס), הגיבור שלה הלוקה בסכיזופרניה חמורה. באף שלב לא ברור מה אמיתי ומה לא, מה מתרחש בתודעה הקודחת של האדם המעורער הזה שדרכו מובא בפנינו הסיפור ומה קורה במציאות האובייקטיבית – האם בכלל יש כזו? – של הסיפור. דיוויד הוא המספר הבלתי-מהימן הטוטאלי, כי זה לא שהוא מציג כראות עיניו את המציאות שהוא בוחר לפני הצופה, כמו שגם לו בעצמו אין מושג אם המציאות הזו קיימת.
אבל דיוויד הוא לא רק חולה נפש, אלא גם מוטאנט רב עוצמה - אולי הטלפאת החזק בתבל, בעל כוחות שלא ישוערו, כוחות שאפילו הוא לא יכול להתחיל להבין. כשקשר רומנטי מתחיל להירקם בינו ובין סיד (רייצ'ל קלר), מאושפזת אחרת בבית החולים הפסיכיאטרי בו הוא שוהה, משהו בקיום המאולחש וההזוי שלו נסדק, ועד מהרה דיוויד מוצא את עצמו מוברח מהמקום ע"י חבורה של מוטאנטים אחרים. אבל המנוחה והשפיות עוד רחוקים ממנו: דיוויזיה ממשלתית חשאית וחסרת עכבות דולקת אחריו, זיכרונות מטרידים מתחילים לבצבץ, ואויב חדש מתחיל להסתמן – אחד שבסופו של דבר, אולי איננו כל כך רחוק מהבית.
התמזל מזלה של "לגיון" שהסיפור המוטרף שלה הופקד בידיו של אוטר אמיתי, להבדיל מעוד איזה מקצוען טלוויזיה דל-נשמה – נואה האולי, היוצר והשואוראנר של "פארגו" המושלמת, שעם הטיפול שלו במה שיכולה הייתה להיות עוד סדרת קומיקס/גיבורי על מן המניין, מוכיח ורסטיליות מהי. וזה הזמן לדבר על השליטה המוחלטת, כי בלעדי זו שהאולי מציג פה בווירטואוזיות, הכאוס של "לגיון" היה יכול להיות לא-חדיר.
עם שפה ויזואלית עוצרת נשימה וכשהוא מקנה לסיפור של דיוויד אלמנטים של אימה לצד מודעות עצמית בריאה והומור אבסורדי, אפילו מעט זדוני לעיתים, האולי יודע בכל העת איפה הוא נמצא – וחשוב מכך, לאן הוא רוצה לקחת אתכם. ככל ש"לגיון" מתקדמת, ולמרות שהיא לא מאבדת ולו טיפה ממנדט ה-Mind Fuck שלה, החזון שלו הופך לברור יותר – ומרשים יותר בשאפתנותו הפתלתלה. יש פה פואנטה, בקיצור, יש יעד סופי, ומי מכם שלא יפחד להפקיד את מוחו בידי זה המקיאווליסטי של האולי - ייצא איתו לחתיכת טריפ משוגע ומתגמל עד ליעד הזה.
הכתבה פורסמה במגזין "פנאי פלוס"
לפנייה לכתב/ת 
