בחושך, נזהרים מסירות תופת וטילים של דאעש. הפלגה סביב סיני, חלק ראשון
רון בן ישי הצטרף לשיוט של סטי"ל ישראלי למצרי טיראן ומשם לתעלת סואץ. על החשש מירי של טרוריסטים, הזהירות מתקרית דיפלומטית עם הסעודים - ועל אנשי הצוות של חיל הים, שרבים מהם הם בנים ונכדים של גיבורי ישראל. "סובב דאעש", כתבה ראשונה
כשעליתי על סיפונה של ה"אילת" בשעת דמדומים הייתי קצת נרגש. הספינה שבה זה עתה ממשימת איסוף מודיעין חשאית בדרום הים האדום בואכה מיצרי באב-אל-מנדב, אבל התרגשות הייתה בגלל הנתיב שבו עמדה לחזור הביתה לבסיס האם: זו הייתה אחת מאותן הפלגות נדירות - שלוש או ארבע פעמים בשנה - שבהן ספינות מלחמה ישראליות עוברות בתעלת סואץ.
עבורי זו הייתה הזדמנות לראות את המקומות שבהם חוויתי לפני עשרות שנים קרבות קשים ומאז לא חזרתי אליהם: מצרי טיראן שבגללם יצאנו לשתי מלחמות עם מצרים; מפרץ סואץ שבו התנהלה לחימה ימית קשה במלחמות ההתשה ויום הכיפורים; מעוזי קו בר לב על הגדה המערבית של תעלת סואץ שבהם הופגזנו במלחמת ההתשה, והנקודה שבה צלחנו ב-73'. ובכלל - איך נראית התעלה היום כשכבר איננה סגורה ולא מהווה זירת לחימה כפי שהכרתי? האם היא ושתי גדותיה שוקקות חיים?
והייתה סיבה נוספת: מסלול ההפלגה שאפשר לכנותו "סובב דאעש", מפני שהוא משיק לכל אורכו ל"מחוז סיני" של ארגון המדינה האיסלאמית.
בתשע בערב מוציאות אותנו הגוררות מנמל אילת. אנו עומדים לשוט במפרץ אילת ולעבור את מצרי טיראן בחושך. כך בטוח יותר כשספינות ישראליות שטות לא הרחק מהחופי סיני, בטווח יעיל של טילי "קורנט" וסירות תופת שדאעש עלול לשגר לעברנו.
גם האיראנים, ולא רק הם, מתעניינים מאוד בפעילות ספינות חיל הים בזירה הדרומית, ולכן נדרשים כולנו לכבות את מכשירי הטלפון הסלולריים ולהפקיד אותם עד סוף ההפלגה. מכשיר טלפון פועל הוא כמו מרגל שתול על הספינה עבור מי שיש לו יכולות סייבר מתקדמות. סרן אייזיק מודה שקשה לו ולאנשיו להינתק מה"פייס" והווטסאפ לימים ולפעמים לשבועות, אבל אחרי שמתרגלים, הוא אומר, יש לזה יתרונות.
כמו ביציאה לכל משימה מבצעית, נערך ניסוי כלים שכולל ירי, אלא שכאן חייבים להיות זהירים. הספינה שטה כעת מול חופי מצרים מצד אחד ומול חופי ירדן וסעודיה מהצד האחר. צרור אחד גבוה מדי עלול לגרום לתקרית דיפלומטית עם אחת המדינות הללו, ששיתוף הפעולה עימן חשוב לנו כל כך.
כשעה אחרי ההפלגה מגיע לנחיתה מסוק "עטלף". המסוק וצוותו שייכים אמנם לחיל האוויר אבל הוא מיועד בעיקר להפעלה במשימות ימיות. העטלף אמור להמריא מספינות "סער 5", לגלות מטרות אויב מעבר לאופק ולציין אותן עבור טילי ה"הרפון" והחימושים המדויקים האחרים שמפעילות כל ספינות הטילים. הספינות נמצאות כל אותה עת במרחק בטוח.
מפקד שייטת הסטי"לים, אל"מ זיו, מסביר כי בתקופות שבין המלחמות תפקידה החשוב ביותר של ה"סער 5" הוא לשמש בסיס איסוף מודיעין במים רחוקים, ובסיס שט למבצעי סיכול טרור והברחות נשק לטרור שיוזמת איראן. רוב המבצעים האלה חשאיים, רק בודדים מתפרסמים. כמו למשל השתלטות לוחמי חיל הים על אוניות הברחת הנשק "קארין איי" באינתיפאדה השנייה ו"קלוז סי" לפני כמה שנים. הפעם מפליגה יחד עם אח"י אילת גם ספינת טילים מדגם "סער 4 וחצי" – אח"י חץ שמה. הנפח שלה קטן יותר והיא נושאת פחות טילים, אבל היא יותר זריזה ופחות פגיעה.
לילה בין מצרים סעודיה
ב-4:00 לפנות בוקר מעירים אותנו לקראת המעבר במצרי טיראן - שער הכניסה הצר והיחיד מהים האדום למפרץ אילת. מימין, בחוף סיני, מבהיקים אורות אזור התיירות של נבק ושארם א-שייח. מצד שמאל אור בודד מסמן את האי טיראן. עוד מעט ניכנס למצר הרדוד. ארבעה ריפים של אלמוגים אורבים כאן מתחת למים וכבר הטביעו לא מעט ספינות שלא דייקו בניווט. במצלמה התרמית של אח"י אילת רואים היטב את החוף השומם של טיראן. נראית גם הצללית של ספינה טרופה והצללית של ספינה איטלקית המפקחת על שמירת חופש השיט הבין לאומי במצר.
האי טיראן, התוחם את המצר ממזרח, היה בריבונות סעודית עד 1950. אחרי מלחמת השחרור החכיר אותו בית המלוכה הסעודי למצרים כדי שזו תוכל לטעון לריבונות משני צדי המצר ותוכל להפריע לשיט מאסיה לנמל אילת. ואכן, המצרים חסמו פעמיים את המצר בפני ספינות ישראליות - ב-1956 וכמובן ב-1967, אז הייתה זו אחת הסיבות העיקריות שבגללן יצאה ישראל למלחמת ששת הימים. מאז המצר פתוח ללא הפרעה לספנות ישראלית וכוח בינלאומי מבטיח בו את חופש השיט על פי הסכמי השלום עם מצרים.
לפני שנה החליט נשיא מצרים, הגנרל א-סיסי, להחזיר את טיראן לריבונות סעודית כאות תודה על הסיוע הכלכלי הנדיב. האופוזיציה המצרית התנגדה אבל סיסי לא ויתר, ובשבוע שעבר נקבע סופית שטיראן חוזר לסעודיה. ה"אילת" וה"חץ" היו כנראה ספינות חיל הים האחרונות שהפליגו במצר טיראן כשהוא בריבונות מצרית מלאה.
חוששים מירי של החות'ים בתימן
הספינה שטה כעת בים האדום והגלים הולכים ונעשים גבוהים. בחדר המי"ק (מרכז ידיעות קרב) שבבטן הסטי"ל שוררת דממה. הוראות קצרות בקול נמוך זה מה ששומעים בחמ"ל של הספינה. כאן מתבצעת עיקר עבודת איסוף המודיעין, ובזמן מבצע או קרב יורד לכאן מפקד הסטי"ל, סא"ל אלדד, ומנהל את הלחימה יחד עם מפקדי מחלקות ההגנה והתקיפה. הצוות בגשר אחראי על הניהוג והניווט.
לפי מקורות זרים, הים האדום הוא זירה עיקרית שבה חיל הים הישראלי אוסף מודיעין ומנהל מבצעי סיכול במסגרת המב"מ - המלחמה שבין המלחמות. היעד העיקרי הם האיראנים ושלוחיהם. לאחרונה פסקו כמעט לחלוטין הברחות הנשק האיראניות לחמאס דרך הים האדום וסיני, אם בגלל כמה פעולות מוצלחות של חיל הים שרובן לא זכו לפרסום ואם מפני שדאעש - אויב מר של האיראנים - השתלט על נתיבי ההברחה בסיני.
כעת מנסה איראן להקים לעצמה מאחז אסטרטגי סמוך למצרי באב אל-מנדב. לשם כך לקחו משמרות המהפכה תחת חסותם את המורדים החות'ים בתימן והם מעניקים להם סיוע צבאי כבד. החות'ים כבר ירו טילים לא רק על ספינות הקואליציה הערבית הנלחמת בהם, אלא גם על משחתת אמריקנית ששייטה בים האדום.
בישראל מעריכים, וחוששים, שבמוקדם או במאוחר הם גם ינסו להתנכל לכלי שיט ישראליים או כאלה השטים לישראל. רק טבעי שישראל אוספת מודיעין באזור ומפגינה בו נוכחות ימית - כדי להתמודד עם האיום בבוא היום וגם כדי לחלוק אותו עם בעלות בריתה, הנאבקות גם הן באיראנים ובשלוחיהם.
כולם פה משפחה
הרוח הצפונית מעלה גלים בגובה שני מטרים במפרץ סואץ. צוות ה"אילת" מונה קצת פחות מ-200 איש. בין אנשי הצוות אנשי מילואים מבוגרים וגם בנים ואף נכדים של אנשי צוות לשעבר. בין אנשי המילואים מצאנו במטבח את אופיר קדם, השף של אחד המלונות הגדולים באילת שהוא גם בנו של "כריש" ז"ל - מפקד מבצע הברחת ספינות הטילים מצרפת ארצה מתחת לאפו של דה גול.
בחדר בקרת המכונות מצאנו איש מילואים אחר, יאיר, שנמנה על הצוות הראשון שהביא את אח"י אילת מהמספנה בארה"ב ארצה. גם אור, "הבוסן" - הימאי הבכיר בספינה - הוא בנו של איש הצוות הראשון של הספינה, וטייס המסוק הוא נכדו של בכיר מאוד לשעבר בחיל האוויר. בהפלגה שבה היינו הוצבו על ה"אילת" שתי חיילות בתפקידים מסווגים.
כשהשמש שוקעת אנחנו כבר בצפון מפרץ סואץ. כדי לעבור מחר השכם בבוקר בתעלה צריך להגיע לכל המאוחר ב-23:00 בלילה לאזור המתנה בפתח נמל העיר סואץ ולעמוד בדרישות הקפדניות של רשויות התעלה.
הפרוצדורה מורכבת, החוקים נוקשים, וניסיון העבר מלמד שהמצרים יקפידו איתנו על קוצו של יוד. אולי מפני שמדובר בספינות מלחמה ישראליות. כל ספינת סוחר שנושאת עשרות אלפי מכולות על סיפונה משלמת כמיליון דולר דמי מעבר בתעלה ואילו אנחנו - בקושי כמה עשרות אלפי דולרים.
- המשך ההפלגה המיוחדת - בכתבה שתתפרסם מחר
לפנייה לכתב/ת 
