בלי אתלטיקה אין ספורט

אחח, תאמינו לי שגם אני אוהב לצפות בכדורגל. אפשר לכבות את המוח ופשוט לראות משהו שלא מצריך תשומת לב מלאה, כי בתכל'ס, בממוצע למשחק יש 1.7 שערים ו-4.6 בעיטות למסגרת ב-90 דקות. אתם קולטים? 90 דקות. אז אני רואה.

אבל פה בדיוק מתחילה הבעיה. בשבוע כזה של תחילת יולי, כשכל הליגות המקצועניות סגורות, תוכניות הספורט משדרות לנו רק כדורגל: כדורגל על דשא, כדורגל חופים, כדורגל צעירים, כדורגל גביע שלא מעניין אף אחד, כדורגל אולמות וכדורגל מגגות של סאבלטים בתל אביב. אז וואלה, לא פלא שחושבים במדינה שכדורגל הוא הענף המוביל. מתוך אמירה חד משמעית של "את מי שאר הספורט מעניין?" אז נשקיע בכדורגל. סכום ההשקעה של הטוטו עבר את ה-100 מיליון, ואני שואל למה? יעקב שחר יכול להתמודד בלי ה-4 מיליון הללו, וככה רוב הקבוצות בליגת העל.

האתלטים הבכירים של ישראל(צילום: אורן אהרוני)

נחזור לתוכניות הקיץ. בזיפזופ תועה בשלט גיליתי שידור של אליפות אירופה לאומות באתלטיקה דרג ג' (נשמע מביך), אבל כן, זה המצב. מישהו יודע כמה אנחנו משקיעים באתלטיקה בארץ? בדיוק, גם אני לא, אבל מספיק לי לשמוע שהאתלטים שמתאמנים בהדר יוסף באים בעדיפות שנייה אחרי קבוצות הכדורגל כדי להבין מי הדרג ומי ה...

לתקשורת הספורט יש יד ויכולת לשנות את תפיסת הציבור, אך החלטה שכזאת צריכה להיות מדינית מערכתית. לאיגוד האתלטיקה אין כוח ומשאבים כדי לקדם את ענפיו. זו צריכה להיות החלטה של מירי "באה להנפות גביעים" רגב לקדם את הענף החשוב ביותר בספורט, כי בלי אתלטיקה אין ספורט, ואני מדבר על הגילאים הצעירים. כי כשאנחנו מסתכלים על שחקני הכדורגל והכדורסל שלנו לעומת הזרים, אנחנו מבינים את המחסור ביכולות אתלטיות.