אל תהיי מספר שתיים
אהבה אסורה יכולה להיות מסעירה ומרגשת ומרטיטה עד שהיא הופכת להיות שגרה. ואז עד יושבת ומחכה לו שיבבוא כשנוח לו וכשנוח לאישה הראשונה. אם הוא היה אוהב אותך מספיק, הוא כבר היה עוזב את הבית. אבל הוא לא. ואת נשארת לבד. זמנך עבר. ואם תמשיכי לעצום עיניים, גם החיים יברחו לפני שתספיקי לנשום
הוא מבטיח לך שעוד מעט זה יקרה. שעוד מעט הוא יעזוב אותה. שעוד מעט תהיו ביחד. רק קצת סבלנות. הוא צריך לסדר עוד כמה עניינים. חייב למצוא את הזמן הנכון לדבר איתה. לא רוצה לפגוע בילדים. פוחד שהשיחה איתה תיגמר בפיצוץ. אז אל תלחצי עליו. תסמכי עליו. הוא כבר מת להיות איתך. את יודעת את זה, לא?
זה נמשך כבר שנתיים. או חודשיים. או שבועיים. וזה כל כך מסעיר. אף פעם לא היתה לך אהבה כזאת. תשוקה כזאת. רומן כזה. הוא מסחרר את ראשך. ומעניק לך את מה שאף אחד לא נתן לך כל החיים. הוא אומר לך מלים שכובשות את ליבך. ונוגע בך בדרך שמרעידה את עורך. אתם חוטפים כמה שעות בצהריים.
חומקים לקולנוע כשהאורות כבים. יושבים במכונית מול הים עם השקיעה. והכל מרגש כל כך. שונה כל כך. קצר כל כך. כי הוא חייב לחזור הביתה. אין ברירה. הוא משתוקק להישאר, אבל לא רוצה שהיא תחשוד. אז הוא הולך. ואת נשארת לבד. עד הפעם הבאה.
את לא יודעת מתי היא תהיה. כי הוא זה שקובע. כי הוא זה שמתקשר. כשהוא יכול. או כשנוח לו. את מחכה לכל שיחה בציפייה דרוכה. את לא מפסיקה לחשוב עליו לאורך כל היום. את לא מסוגלת להיפגש עם אחרים. את לא מצליחה לחתוך או לברוח. האמת שאת לא באמת רוצה. את מאוהבת בו. את חושקת בו. הוא הגבר המושלם בעינייך. יש רק בעיה אחת קטנה: הוא לא שלך. וספק אם יהיה אי פעם.
חיה חלומות מנופצים
אז איך זה להיות האישה השנייה? איך זה להיות שיחה ממתינה? איך זה להיות מוגבלת? חלקית? זמנית? תגידי לי את האמת, לא נמאס לך? את לא מרגישה מושפלת? נואשת? מסכנה? אין לך חיים בלעדיו. אין לך חיים בכלל. הם נמצאים אצלו בכף היד. הוא משחק בך. ואם הוא לא משחק בך, הוא חלש מכדי להודות שהוא פוחד לעזוב אותה. כי אחרת, כבר היה נפרד ממנה מזמן. אבל הוא לא. הוא שם. איתה. במיטה. ואת פה. לבד. במיטה. מעולם הוא לא נשאר לישון. מעולם לא חווית אותו מכורבל איתך. מעולם לא הרגשת איך זה לבלות איתו לילה שלם. איך זה לקום לצידו בבוקר. לשתות קפה. להיפרד בנשיקה לפני העבודה.
זה לא היה. זה לא קרה. ואל תבני על ההמשך. כי מה שהרגלת אותו לא ישתנה. למה שישתנה? זה כל כך נוח לרקוד על שתי חתונות. לא לקחת אחריות. לשמור אותך על אש קטנה. זמינה. מובנת מאליה. תמיד שם. האישה האחרת. זו שאף פעם לא מזכירים בשמה. זו שאף פעם לא קיימת. זו שצריכה להתחבא, להסתיר, להכחיש, לשמור את הכאב שלה לעצמה. כי אסור שמישהו יידע.
והכאב שלך הולך ומתעצם שם בשיפולי הבטן. הגעגוע אוכל אותך. והתסכול מטפס במעלה הגרון. הוא כבר נשבע שיעזוב, ולא קיים. הוא כבר הבטיח שלא יישן איתה באותה מיטה, אבל לא עמד בזה. בתוך תוכך את יודעת שזה אבוד, אבל ממאנת להאמין. מסרבת להביט במציאות. והמציאות עגומה ונוקבת: היא האישה החוקית, את המאהבת. היא מס' 1, את מס' 2. היא חיה איתו, את חיה עם החלומות שלך. חלומות מנופצים. שבורים. של פעם. כשעוד היתה תמימה ונסחפת אחריו ללא תנאי.
הוא לעולם לא יהיה שלך. אם הוא היה אוהב אותך מספיק, הוא כבר היה עוזב את הבית. אבל הוא לא. ואת נשארת לבד. זמנך עבר. ואם תמשיכי לעצום עיניים, גם החיים יברחו לפני שתספיקי לנשום. ולא הגיע הזמן לנשום? לחיות? להיות מי שאת. לחיות עם מי שרוצה אותך, באמת רוצה אותך, כל הזמן, על מי שאת. על מה שיש בך. לא מגיע לו אותך. את טובה מדי בשבילו. תשתחררי ממנו. תעזבי אותו. תזרקי אותו לכל הרוחות. וצאי לחופשי. מגיע לך. רק תאמיני בזה.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
