היורוליג הוא מפעל בינוני ולא מעניין
השינויים נועדו להכניס עניין, אבל התחרות אנטי ספורטיבית ולא מושכת. בכדורסל חייבים ללמוד מהכדורגל כדי להרים מחדש את המוצר
עד השנה שעברה היורוליג היה במתכונת של שלבים מוקדמים - 24 קבוצות שחולקו ל-4 בתים של 6 בשיטת בית-חוץ. 4 הראשונות היו עולות לטופ 16. שלב הבתים הראשון לא התאפיין ברמת כדורסל גבוהה או בעניין רב עקב פערי הרמות, ולמעשה רק החל מחודש ינואר היורוליג הפך למעניין יותר כשהתחילו המפגשים בין הקבוצות הבכירות יותר
הגו ראשי היורוליג רעיון לכאורה מבריק – הקמת ליגה איכותית, בת 16 קבוצות. משחקים בשיטת ליגה, משחקי בית וחוץ, כאשר 8 הראשונות עולות לשלב הפליאוף, רבעי גמר בהצלבה ואז מגיע הפיינל פור. לכאורה, אחלה רעיון. בפועל – מוצר עלוב, לא מעניין, מגרשים לא מלאים וגם אנטי ספורטיבי.
נתחיל מהסוף: אנטי ספורטיבי – כשני שלישים מהקבוצות משוריינות במפעל ללא קשר להישגיהן הספורטיביים (שזה לב ליבו של הפורט מקצועני ותחרותי). מכבי תל אביב, למשל, כבר 3 שנים אפילו לא מגיעה לגמר הפלייאוף בישראל, אבל מקומה ביורוליג מובטח.
אם נבחן השנה את "16 הגדולות" של המפעל, נראה שבמבחן התוצאה כמחציתן קבוצות בינוניות שכשלו ועברה רק שנה מאז שהחלו השיריונים:
מכבי ת"א ומילאנו – כשלו בליגות המקומיות. מכבי תל אביב אמנם הצליחה השנה יותר מהעונה הקודמת (אז היא אפילו לא הצליחה להגיע לטופ 16), אבל העונה האירופית שלה היתה כישלון קולוסאלי.
לטורקיה היו 4 נציגות ביורוליג. פנרבחצ'ה זכתה בתואר המקומי, אבל יתר הטורקיות כשלו בשלבים המוקדמים של הפלייאוף. לגמר הגיעה בשיקטאש שהיא בכלל מהמפעל בפיב"א.
לספרד היו השנה 4 נציגות. אף אחת מהן לא זכתה בתואר. ריאל הצליחה להגיע לגמר המקומי והפסידה לוולנסיה (גם ברצלונה הודחה על ידה) שהגיעה מהיורוקאפ.
כל זה, ורק שנה עברה... ולא לקחנו את השינויים והדינמיקות שיש בקבוצות של מזרח אירופה, שתלויים באיזה אוליגרך קפריזי שהיום הוא כאן ומחר הוא כבר לא... מהפיינל פור של היורוליג יצאו שתי אלופות בליגות המקומיות שלהם (אלופת רוסיה ואלופת טורקיה). מהפיינל פור של היורוקאפ יצאו שתי אלופות בליגות המקומיות (אלופת ספרד ואלופת ישראל). גם מהליגה של פיב"א יצאה אלופה.
מלבד ההיבט הספורטיבי, יש גם את העניין הכלכלי, הרי לשם כך הוקם המפעל הזה. היורוליג, מפעל פרטי שהוקדם על ידי יול"ב, מתעקש שלא לפרסם את נתוני הרייטינג שלו כדי לחשוף את מידת (חוסר העניין) שלו ביבשת. אין שקיפות של פרמטרים כלכליים. מדי פעם פירסמו מדדי הצלחה על גידול מסוים באחוזים בלבד לעומת המפעל בתצורתו הקודמת, אך עדין בלי מספריים כמותיים אמיתיים. למשל, מה קרה לכמות הצופים הממוצעת בכל משחק (מצרפית ברור שהכמות גדלה כי יש יותר משחקים).
רק לפני כשבועיים נחשף חוזה האימוץ הגרנדיוזי שקיבלה פנרבחצ'ה – אלופת היורוליג השנה (45 מיליון אירו ל-3 שנים), עוד נחשף שאלופת אירופה סיימה את השנה בגירעון של 18 מיליון יורו!
שיטת היורוליג בעייתית גם בהיבט התחרותי שהיא מייצרת – החל תחילת הסיבוב השני נוצרת "בטן" בין המקומות הריאליים לעלייה לטופ 8 לבין יתר הקבוצות. קבוצות התחתית של המפעל מאבדות עניין כי אין להן על מה להילחם ומתרכזות בליגה (מכבי תל אביב, למשל, התחילה לשתף יותר ישראלים במשחקים). ובצדק מבחינתן. ביורוליג אין "סנקציות" כגון נשירה על סיום במקומות האחרונים. בעונה הבאה, מתוך 16 קבוצות צפויות להיות 9 מטורקיה ומספרד. איזה עניין אמור כדורסל שכזה לייצר ביבשת? נניח בצרפת או באנגליה? האם מישהו שמע על חוגג בר מצווה שמבקש מהוריו מתנה ללכת לצפות במשחק כדורסל בין ריאל מדריד לצסק"א מוסקבה? היורוליג נותר כשהיה, אותה הגברת בשינוי האדרת, מפעל כדורסל בינוני ולא מעניין.
ראשי המפעל חייבים לאמץ את המודל של הכדורגל ולנהוג כך גם בכדורסל.
1. להתגבר על הפוליטיקות המקומיות וקרבות האגו של יול"ב מול פיב"א.
2. הקמת מפעל אחד, מפעל האלופות המקומיות, שיהיה פתוח לכולם על בסיס של הישגיות ספורטיבית מהשנה האחרונה בלבד (יהיו בדיוק כמו בכדורגל, ליגות בכירות שיאפשרו כניסה אוטומטית לאלופות, יהיו שלבים מוקדמים לכל האלופות באירופה. תינתן הזדמנות שווה לכל האלופות. רק לראות את ליגת האלופות בכדורגל ולקנא. חישבו על זה: מכבי תל אביב השתתפה בליגת האלופות ומנצ'סטר יונייטד הגדולה לא. למה? כי קריטריון הכניסה הוא ספורטיבי בלבד).
3. סנקציות נגד קבוצות שמסיימות אחרונות במפעל.
4. ביטול הפיינל פור ומעבר לסדרות עד הגמר.
ליגה תחרותית,תיצור עניין גם במדינות העשירות של אירופה, תגרום לכניסת כסף גדול ועניין למפעל המדשדש.
לפנייה לכתב/ת 
