למה 70% מהזוגות בפרק ב' נפרדים?
הנתונים העגומים מדברים על כמעט 70% מהזוגות של פרק ב' שמסיימים את הקשר בפרידה או בגירושים. למה זה קורה ואיך ניתן בכל זאת להצליח? הלית אסא על המורכבות המובנית בזוגיות בפרק ב'
רוב האנשים משוכנעים שזוגיות בפרק ב' טובה בהרבה מזוגיות בפרק א', כי אנחנו מראש מגיעים אליה בשלים ומוכנים יותר. הבעיה היא שכל ההנחה הזאת שגויה, והנתונים העגומים מדברים על כמעט 70% מהזוגות של פרק ב' שמסיימים את הקשר בפרידה או בגירושים. למה זה קורה? יש לכך שלוש סיבות עיקריות:
1. אנחנו לא ממש לומדים מהניסיון
רובנו לא באמת לוקחים את השיעורים שהיינו אמורים ללמוד בפרק א', ובמקום להסיק מסקנות אנחנו משחזרים את הכשלים שהכשילו אותנו בפעם הראשונה. אם היינו טיפוסים שתלטנים נמשיך להיות כך גם בפרק ב', אם היינו נצלנים או קנאים בצורה שהפריעה למערכת היחסים, זה יחזור על עצמו שוב וכן הלאה. כמובן שאם עברנו שינוי פנימי-מהותי או נעזרנו באיש מקצוע כדי להבין את הדפוסים הפחות טובים שלנו, אז אולי נצליח לעשות משהו אחר בפרק ב' וייתכן שהוא יהיה מוצלח הרבה יותר.
2. פרק ב' מורכב יותר מפרק א'
הסיבה השנייה לכישלון הצפוי של פרק ב' היא המורכבות שלו והגורמים החיצוניים שמשפיעים עליו. לפרק ב' אנחנו מגיעים לרוב עם ילדים משלנו, עם מערכת משפחתית וערכים מגובשים ועם רכוש דל או רב שהיינו רוצים לשמר. אנחנו מגיעים לעיתים ממקומות שונים בארץ או משכונות נפרדות, וכל רצון למעבר מגורים משותף גורר אחריו מעבר של משפחה שלמה וניתוקה מהרשת החברתית שלה - על כל הקשיים הקשורים בכך. קורה הרבה למשל שמערכת יחסים מסתיימת בגלל עניינים טכניים שלא ניתן לגשר עליהם (כמו גם קושי עם הילדים האחד של השנייה).
3. הפחדים והחששות מתעצמים
לפרק ב' אנחנו מגיעים עם מערכת שלמה של פחדים וחששות, שמא נחווה שוב את הרגשות השליליים שחווינו בעבר. אנחנו פוחדים לשחזר את הרגשות הנוראיים שהצליחו להרוס אהבה וחלום בפרק א', ואין לנו הבטחה שהפעם זה יצליח. אנחנו חוששים שוב לטעות או ליפול לתוך מערכת יחסים שאינה טובה עבורנו.
למה אנחנו לא לומדים מהניסיון?
אנחנו לא לומדים מהניסיון כי אלו דברים שטבועים בנו, וכדי להשתחרר מהם אנחנו צריכים להיות מודעים אליהם, להכיר בהם, להבין את המטרה שלהם ולאחר מכן ללמוד לשחרר אותם. יש לזכור גם שבפרק א' יש בדרך כלל זמן רב יותר לבחון את הקשר. יש לנו זמן, מרץ, פנאי האחד לשנייה ובני הזוג שלנו הופכים להיות כל עולמנו. לעומת זאת, לפרק ב' אנחנו מגיעים בדרך כלל עם ילדים שהם כל עולמנו, והם אלו שנמצאים במקום הראשון שלנו; אנחנו נמצאים בבית משלנו עם מעט או הרבה נכסים שהיינו רוצים לשמור עליהם ובטח שלא לחלוק אותם כרגע עם מישהו אחר; אנחנו מגיעים מגובשים מבחינת ערכים משפחתיים שהנחלנו בביתנו, ובעיקר - כבר אין לנו את הזמן או הפנאי הנדרש כדי להכיר לעומק את בני הזוג שלנו.
זה אומר שכבר לא קל להיות ספונטניים ולצאת הרבה, לא מבחינת הפניות שלנו מהילדים ולא מבחינה כלכלית. היינו רוצים לצאת הרבה כדי להכיר האחד את השני טוב יותר ובמגוון מצבים, אך כיוון שאנחנו נמצאים רוב הזמן עם הילדים, האפשרויות מצטמצמות לפעמיים בשבוע. בנוסף, לא תמיד אנחנו יכולים לעבור דירה לאן שבא לנו כי יש הסכמים עם הגרושים על המרחק המותר (והגיוני שכך), ולא תמיד אנחנו יכולים לעבור גם לשכונה קרובה כי חבל לנו להוציא את הילדים מהמסגרות המוכרות והטובות שלהם. יש לנו רצונות וצרכים שלעיתים מתנגשים האחד בדעותיו של השני, וכמובן שגם התנאים הכלכליים לעתים קרובות מקשים גם הם על הוצאות הדדיות ויציאות משותפות.
בל נשכח את הנושא הגדול והחשוב מכולם - הילדים שלנו ושל בן הזוג שלנו: האם אנחנו מסתדרים עם הילדים של בני הזוג? האם הם מסתדרים עם שלנו? האם הילדים מוכנים לקבל בני זוג חדשים למשפחה? עד כמה הם מערימים קשיים על הנושא? עד כמה קשה להם לקבל זאת בגלל שאולי הם עדיין לא בשלים לכך? איך זה משפיע על עולמם הפנימי ועל הביטחון שלהם בהורה? כל אלו הן שאלות שיש לשקול ולדון בהן בפרק ב' ואשר אינן רלוונטיות לפרק א'.
הגורמים הפנימיים שמשפיעים על הקושי להתמיד בפרק ב'
מי שעבר פגיעה, תסכול או חוויה שלילית אחרת בפרידה או בגירושים, יהיה זהיר מאוד וינסה שלא לחוות זאת שוב. בגלל שאף אחד לא יכול להבטיח לנו "הרים וגבעות", לא נאפשר לעצמו לקבל את האדם השני במלואו, ולהיפתח אליו לגמרי או להיות כנים ואמיתיים מהחשש הכבד לפגיעה נוספת. יש לנו גם חשש ששוב נצא פראיירים או תמימים, ששוב יבגדו בנו או לא יעריכו את מאמצינו וששוב ייקחו אותנו כמובנים מאליהם.
החשש הזה מעכב אותנו ופוגע בתהליך ההיכרות האינטימית עם בני הזוג הפוטנציאליים שלנו. המחשבה שלנו שומרת עלינו ולוחשת לנו שכדי לא להיפגע שוב מנטישה, עלינו להימנע מלחוש רגשות עמוקים כלפי האדם שאיתנו. מהפחד לשחזר חוויות שליליות אנחנו גם פועלים לעיתים בצורה רגשית ופחות רציונלית. אנחנו נמנעים ולא מביאים את עצמנו כפי שאנחנו למערכת היחסים החדשה, ולפיכך מערכת יחסים זו לעולם לא תהיה כנה ואמיתית, ועל כן גם לא תחזיק מעמד לזמן רב.
כדי להצליח בפרק ב' ולהיות מאושרים בו אנחנו צריכים לחשב מסלול מחדש. להבין שיהיו קשיים ושלא הכל יהיה מושלם, ובעיקר לעשות עבודה עצמית ופנימית. לחשוב מה הם הדפוסים שלנו שמונעים מאתנו התחברות לבן זוג חדש, מה מכשיל אותנו או מקשה על מערכות היחסים שלנו, מה אנחנו יכולים וצריכים לשנות כדי להצליח לקבל את עצמנו ואת בני הזוג שלנו על כל הדפוסים והשריטות שיש לשנינו, ואיך אנחנו יכולים להתגבר על פצעי הילדות או על דפוסים שרכשנו כילדים ושכבר לא משרתים אותנו.
עלינו להכיר את עצמנו מחדש, להיות מודעים לדפוסים שמעכבים אותנו, לסלוח לעצמנו על התנהגויות קודמות וללכת האחד לקראת השנייה גם בחיים מורכבים אלו. פרק ב' יכול להיות נהדר ומשקם. הוא יכול להוות בסיס חזק לזוגיות ולילדים. צריך רק לדעת לעשות אותו נכון.
הלית אסא היא יועצת זוגית לפרק א' ופרק ב' בשיטת האימאגו
