הודו להשם: ההינדואיזם - הדת הקרובה ביותר ליהדות
טומאה וטהרה? יש. התנגדות למיסיון? יש. כבוד לצדיק? יש. כתבי קודש ופרשנות? יש. דתות ממשיכות? יש. דת ומדינה? יש - ויש עוד ועוד. לרגל ביקורו של ראש ממשלת הודו - קבלו את הקווים הדומים בין שתי הדתות, ולמה הינדואיזם היא לא עבודת אלילים
ראש ממשלת הודו מבקר בישראל – וזו סיבה טובה לבחון את הקירבה הרבה בין היהדות להינדואיזם שהיא, לדעת רבים, הדת הקרובה לה ביותר. הנה עשר סיבות מדוע:
היהדות וההינדואיזם הן שתי הדתות העתיקות והמכוננות מבין דתות העולם כיום. תחום השפעתה של האחת במערב, ושל השנייה במזרח. כל אחת מהן הצמיחה תרבות דתית שלֵמה, על יסוד אמונתה.
היהדות וההינדואיזם הצמיחו דתות-בנות שהפיצו את יסודי אמונתן מעבר לתחום השפעתן הגיאוגרפי המקורי. הנצרות והאיסלם הפיצו את המסרים של היהדות לעולם כולו, והבודהיזם צמח מתוך ההינדואיזם והפך לדת בעלת טווח השפעה רחב.
היהדות וההינדואיזם מעוגנות שתיהן בכתבי קודש עתיקים הממשיכים לשרת אותן. להבדיל מדתות המבוססות על יחס לאלמנטים של הטבע, אלו דתות טקסטואליות, עם מסורת פרשנית מסועפת והשתלשלות ספרותית על פני אלפי שנים.
הן היהדות והן ההינדואיזם מבליטות ריטואלים הקשורים באכילה, קורבנות וטומאה וטהרה. אכילה נכונה, בתנאים נכונים של טהרה, ותוך שמירת מגוון סייגים, היא מאפיין מרכזי של חיי היום-יום של שתי הדתות, וביטוי לאופן שבו תודעת הקדושה משתקפת בשתי הדתות.
היהדות וההינדואיזם מתגשמות בחיים של קהילה בעלת ממדים אתניים ואלמנטים של סגירוּת. הן נתפסות כדתות הנוגעות לקהילה ספציפית, וזו מוגדרת על פי שיקולים אתניים וגם גיאוגרפיים.
ארץ ישראל מרכזית עבור היהדות. ההגדרה הבסיסית של ההינדואיזם (מונח מאוחר יחסית) נוגעת לגבולות הגיאוגרפיים של הודו, ומתייחסת למאמינים השייכים לתחום זה.
היהדות וההינדואיזם אינן עוסקות במיסיונריות. דתות שצמחו מהן הפכו למיסיונריות וחתרו להביא לעולם בשורה של גאולה מקיפה. ההתנהלות של היהדות וההינדואיזם ברוב ביטוייהן, היא לא מיסיונרית. רק במאה ה-20 צמחו תופעות של מיסיונריות הודית בשולי ההינדואיזם.
גם היהדות וגם ההינדואיזם חרדות לשלום הקהילה שלהן מפני מאמצים מיסיונריים. ההתגוננות היהודית מפני מיסיונרים והמאמצים לשמירת זהות מלווים את היהדות במשך אלפי שנים. ההתעוררות המתגוננת של ההינדואיזם היא תופעה שצצה רק לאחרונה, בעקבות התגברות פעילות מיסיונריות נוצרית וכחלק ממאמצי ביצור זהות הינדית.
למרבה העניין, מפגשי מנהיגות הינדית ויהודית שהתקיימו לפני כעשור בדלהי ובירושלים, התקיימו במסגרת נסיונותיהם של מנהיגים הינדים לקבל תמיכה ושותפות מגורמים יהודיים במאמציהם לבלום פעילות מיסיונרית, ולשמור על הזהות הדתית העתיקה.
גם ביהדות וגם בהינדואיזם יש מקום מרכזי לגורו, לצדיק, למורה הרוחני. אין אף דת המציגה מקבילה מדויקת יותר למרכזיותו של הצדיק והאיש הקדוש כפי שהוא מתגלם ביהדות, מאשר ההינדואיזם.
דמיון זה נוגע גם לעיקרי תורות רוחניות המייחדות את היהדות וההינדואיזם משאר הדתות, ובמיוחד במה שנוגע לתורות הקבלה שמקבילותיהן מצויות דווקא בהינדואיזם. מושגים כמו ספירות, שכינה ועוד מוצאים הקבלה מרתקת בתורות הודיות, יותר מאשר בכל דת אחרת.
גם היהדות וגם ההינדואיזם מתמודדות עם יישום מסורת רוחנית עתיקה בהקשרי מדינה דמוקרטית מודרנית. האתגרים של יישום אידיאלים ישנים, איזונם במערכת דמוקרטית, שמירה על זכויות מיעוטים דתיים ושאלת מקומה של הדת בחקיקה – כל אלה אתגרים ששתי הדתות מתמודדות עמם במהלך 70 השנים האחרונות, וגם בכך מתגלה הדמיון הרב שביניהן.
היהדות וההינדואיזם מדגישות את חשיבות המעשה על פני האמונה הנכונה. להבדיל, למשל, מן הנצרות, המעניקה מקום מרכזי לאמונה "הנכונה" - ההינדואיזם, כמו היהדות, שם דגש על התנהגות מעשית נכונה, מה שנקרא אורתופרקסיס. דגש זה מותיר מרחב עצום של חירות רעיונית וחופש בענייני אמונות ודעות.
גם היהדות וגם ההינדואיזם מכילות אמונות מגוונות ואף סותרות, כאשר התשתית המעניקה אחדות לדתות, מצויה בתחום המעשה, ולא בתחום העיון והאמונה.
עבודת אלילים? לא בהכרח
אלא שכאן ישאל השואל – הלא ההינדואיזם עובד לאלילים שונים ומתבסס על פולחן לפסלים. כיצד ניתן להשוות בין שתי הדתות כאשר האחת מונותיאיסטית והשנייה עובדת אלילים?
קודם שאתייחס לשאלה לגופה, ראוי לציין ששאלת הדומה והשונה בין דתות תלויה בקריטריונים שמציבים. דמיון, וממילא קירבה פנימית, יכולים לעלות גם בין דתות שלהן אמונות מנוגדות ואפילו הפוכות. ההחלטה להציב את שאלת האמונה באל כקריטריון עליון היא לגיטימית, אך אינה הכרחית, ובוודאי שאינה הדרך היחידה להגדיר את היחס בין דתות.
כמו בהשוואה בין בני אדם, כאשר עלינו לבחור אלו קריטריונים עיקריים לצרכי מציאת דמיון - כך עלינו להחליט מה הקריטריונים החשובים ביותר שבאמצעותם נבחן את הקשר שבין דתות. באופן תיאורטי, ייתכן שדתות בעלות אמונות מנוגדות תהיינה מאוד קרובות זו לזו מבחינת החוויה הקיומית, אורח החיים, ועיצוב חיי החברה והמאמין.
שאלת מעמד ההינדואיזם כעבודה זרה עמדה במוקד של שתי פסגות של מנהיגי ההינדואיזם והיהדות, בשנים 2007 ו-2008, בניו-דלהי ובירושלים. מן הצד היהודי השתתפו הרבנים הראשיים דאז, עמאר ומצגר, כמו גם מרבית הנציגים החשובים של הרבנות הראשית לישראל, רבני התפוצות וחוקרי יהדות ודתות. מן הצד ההודי השתתפה משלחת בכירה של מנהיגי דתות, בהובלת סוואמי דיאננדה (Swami Dayananda), שנפטר לפני קצת יותר משנה ושהיה הגורו האישי של ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי.
עיון בתקציר המפגשים מגלה כי לראשונה התקיים דיון בין מנהיגי הדתות, ובו הציגו ההינדים את אמונתם בפני חכמי היהודים. מבחינת היהודים אנו מגלים חידוש עצום: זו הפעם הראשונה שהם שומעים על אמונה הינדית שאיננה עבודת אלילים פשטנית. יתירה מזאת, הנציגים ההודים הציגו את אמונתם באל אחד, על כל גילוייו בכוחות הטבע.
הרבנות הראשית שינתה עמדה
אם קרה משהו במפגשים ההם, מעבר לסמליותם, הרי זה השינוי שחל בעמדת הרבנים בכל הנוגע למעמד ההינדואיזם כעבודה זרה. הדברים באים לידי ביטוי גם בהודעה המשותפת ובה ההכרזה שההינדים פולחים רק לישות העליונה. על הצהרה זו חתומה הרבנות הראשית לישראל.
מבחינת הנציגות ההודית הדברים הובנו כהורדה מסדר היום של הטענה על עבודת אלילים. כמה רבנים שנכחו במפגשים הללו, כמו הרב ד"ר דניאל שפרבר, המשיכו ופיתחו את הדברים לכלל הבנה מסודרת המשחררת את ההינדואיזם מטענת עבודה זרה. בספרי (Same God, Other god: Judaism, Hinduism and the Problem of Idolatry) אני בוחן את הסוגיה על כל פניה.
לדעתי דרושה עדיין עבודה כדי להגיע למסקנה החד-משמעית שאין בהינדואיזם עבודה זרה, כהכרעה גורפת לכלל הפוסקים. אך בוודאי שגם העמדה ההפוכה והכאילו מובנת מאליה, ולפיה ההינדואיזם הוא עבודה זרה (כפי שזו השתקפה בשריפת הפאות הנוכריות בפרהסיה במגזר החרדי) - גם היא שגויה.
בכל הנוגע לשאלת הקירבה והדמיון בין שתי הדתות, די בהישגים שהושגו עד כה ובאפשרות הרצינית להציג את שתי הדתות כמאמינות באלוקות אחת, כדי להרשות לנו לבחון את יחסיהן באופן חופשי, ולהציע את המסקנה שאכן ההינדואיזם היא דת קרובה ביותר ליהדות. אולי הקרובה ביותר.
לפנייה לכתב/ת 
