הביקור שריגש את יהודי קוצ'ין: "הר געש של רגשות"
יהודי קוצ'ין עזבו את הודו עם הקמת המדינה והשתקעו בישראל. ראש הממשלה ההודי הזכיר אותם בנאומו בישראל והחזיר אותם לימים ההם: "זו סגירת מעגל, היו לנו דמעות בעיניים". ומה המחמאה שקיבלו הזמרות ששרו לו בקבלת הפנים?
ביקורו של ראש ממשלת הודו בישראל גרם להתרגשות רבה בקרב אנשי יהדות קו'צין החיים בישראל. נרנדרה מודי הזכיר את הקהילה בנאומו, וניכר היה כי הוא מודע היטב לאורח חייהם בישראל. "הוא אפילו הזכיר את מושב נבטים שאנחנו גרים בו", אמר יהושוע שני.
קוצ'ין הוא מחוז במדינה קראלה, שבו חיה קהילה יהודית תוססת ומגובשת של כ-2,500 בני אדם. הם התגוררו בחמישה ישובים: ארנקולאם, קוצ'י, פארור, מאלה וצ'נאמנגלם. יהודי קוצ'ין קיימו אורח חיים מסורתי סביב בתי הכנסת, וחיו בהרמוניה עם בני הקהילות האחרות. בשנות ה-50 החליטה הקהילה כולה למכור את נכסיה, לרכוש כרטיסי טיסה ולממן את ההתיישבות בישראל, וכך עלו כולם יחד.
אתמול הגיע מודי למוזיאון ישראל, שם פגש בציפורה דניאל יחד עם טובה קסטיאל-אהרון ששרו שירי חג בקבלת הפנים שנערכה לכבודו. "זה היה מעמד מאוד מרגש וזכות גדולה מאוד. עמדנו אחת ליד השנייה והם ישבו על הכיסאות" סיפרה בהתרגשות דניאל בת ה-77. "שרנו שירי חג שמדברים על ארץ ישראל, על עיר הקודש ועל הכמיהה לציון והגאולה. הם אמרו שאנחנו נשים יפות ונהנו מהשירה, היינו בעננים".
רוצים לקרוא עוד על קוצ'ין? היכנסו לכאן
דניאל מספרת כי החיים בק'וצין היו תמיד בצל הכמיהה לארץ ישראל. "אני נולדתי בקוצ'ין וגרנו סמוך לבית הכנסת. אבי עבד במסחר והצליח לפרנס את המשפחה, אבל היו שם הרבה יהודים שחיו במצב מאוד קשה מבחינה כלכלית", היא אומרת. "עלינו לארץ כשהייתי בת 10, היינו עשרה ילדים ובורא עולם נתן לנו את ארץ ישראל היפה - ארץ זבת חלב ודבש וזה גן עדן פה. כל הילדים הלכו ללמוד התחתנו ואני אומרת תודה רבה על שהגענו לכאן".
משפחתו של יוסי אורן חלמה לעלות לישראל מיד עם הקמתה. "לאבא שלי הייתה נחלה גדולה ובעיר עבדו במסחר. בין ארנאקולם לקוצ'ין היה אי שבו התכנס הממשל והצבא הבריטי. היה להם שם שדה תעופה, חיל הים, צבא ומשטרה", הוא מספר. "היהודים שעסקו במסחר באזור היו מספקים מזון לבריטים. עם קבלת העצמאות בשנת 1947 הבריטים עזבו ואיתם גם הפרנסה. שנה לאחר מכן ישראל קיבלה עצמאות וזה דרבן את כולם להגיע לכאן. ההורים שלנו מכרו הכל והגיעו, הסוכנות לא מימנה את העלייה. לאחר שכבר מכרנו הכל הודיעו על עצירה בעלייה לישראל. אבא שלי שכר איזה בונגלו ושם חיינו על המזוודות עד שבשני במרס 1954 נחתנו בארץ ועד היום, בגיל 72, אני מתגורר במושב תעוז".
יהושוע שני נולד בעיר ארנאקולם ועלה לישראל בגיל שש. הוא מספר על געגועים עזים של הוריו לארץ ישראל, שיחד עם המצב הכלכלי הקשה היוו זרז לעלייה. "ב"שער העלייה" ששם קלטו אותנו התוודענו לאוכל ישראלי, לזיתים ולגבינה צהובה שהייתה מוזרה לנו והתחילו להכין אותנו למעבר", הוא אומר. "שהינו שם ארבעה חודשים ובפעם הראשונה התוודענו למנטאליות הישראלית כך שהקליטה הייתה מהירה".
לעולים נתנה אפשרות לבחור את מקום המגורים, אך אביו של שני החליט ללכת דרומה – לנבטים. "הקבוצה החלוצית והמנהיגה שלנו למרות שהציעו להם להגיע לאזור מכמורת העדיפו לבוא למושב נבטים בגלל האמונה שאברהם אבינו היה באזור. אלו היו האנשים אז. אבא שלי קרא לאחים שלי בן גוריון והרצל. אני חושב שאנחנו העדה היחידה ששילמה במיטב כספה כדי לעלות לארץ".
שני נכח אתמול בנאומו של ראש ממשלת הודו במוזיאון. לדבריו, מדובר בסגירת מעגל. "התחושה עילאית. למרות שעזבנו את הודו היה תמיד געגוע כי זה גן עדן עלי אדמות. הודו אף פעם לא התרחקה מאיתנו, אנחנו התרחקנו כי רצינו להיטמע בצבריות. ועכשיו כשראש הממשלה הגיע זו הייתה התפרצות רגשות, כמו הר געש של שמחה. היו לי דמעות בעיניים כשהוא שנאם בכנס אתמול. התמוגגנו וניפחנו את החזה. הוא אפילו הזכיר את המושב שלי - נבטים ואמר שהקוצ'ינים הראשונים התיישבו בנגב לפי בן גוריון. זה ממש חיבוק רגשי".
כמה יוזמות למורשת הקהילה הקוצ'ינית צצו בישראל עם השנים. אחת מהן הוא מרכז המורשת ליהדות קוצ'ין במושב נבטים, שהוקם על ידי זקני הקהילה בישראל. בשנה האחרונה קם גם פורום "נגיעה קוצ'ינית ברשת" שייסדו בני הדור השני ובהם יואל אליאס. "חברים בה כבר אלפי אנשים שרוצים לדעת עוד על המורשת והמסורת של הקהילה", הוא מספר. "בחנוכה לפני שנה ערכנו את המפגש הראשון וזה היה מרגש מאוד. היינו קרוב ל-90 איש ולאט לאט התקבצו עוד ועוד אנשים לאירועים שאנחנו עושים".
לפנייה לכתב/ת 
