משחק החיים של הפועל ת"א
אחרי ירידת הליגה בכדורגל והכישלון הגדול בכדורסל, נדמה שהאדומים איבדו כיוון. הזהות החדשה לא נמצאת באוסישקין, אלא בפרויקט שהקים המועדון, במסגרתו 50 ילדי פליטים משולבים בקבוצת הכדורסל ומקבלים תקווה
הפועל – הפטיש והמגל, הקומוניזם, ההתרסה וההתנגדות לממסד, נגד מכבי, כל מה שהוא לא הפועל. הפועל ת"א בכדורסל היא הרבה מעבר לעוד קבוצה, היא סיפור, היא אידיאל הגדול מהמשחק ואולי אפילו מהפועל עצמה. אחרי שהידרדה לליגה ב' בעקבות ניהול כושל, הפועל ת"א קמה מהקרשים, ושלב אחרי שלב, צעד וחצי אחרי צעד וחצי, חזרה למקום הראוי לה. איך זה קרה? חבורה של אוהדים שהחליטה שמגיע לה קבוצה נקייה מקומבינות, עסקנות ופוליטיקה זולה, שאנשי הפועל כל כך אוהבים לשנוא. רוח הסמל מנשבת מעל הכל.
אבל העונה, אחרי שקבוצת הכדורגל ירדת ליגה וקבוצת הכדורסל לא נכנסה לפלייאוף, נדמה שהפועל ת"א שכחה מי היא. מחפשת זהות, תדמית, רוח חדשה שבשבילה שווה להילחם. והרוח הזאת לא נמצאת באוסישקין, לא במרכז ובטח שלא בצפון ת"א, הרוח הזאת נמצאת בדרום ת"א – במקום לא פשוט בכלל. הפועל הקימה פרויקט מדהים בשיתוף בית ספר ביאליק־רוגוזין, בו לומדים 1,300 תלמידים מ־43 מדינות בעולם – כולם ילדי פליטים. אנשים קשיי יום, הנמצאים בארץ חדשה לפעמים ללא אישורים וללא תקווה, המחפשים זהות.
(צילום: יאיר שגיא)
בבית ספר לכדורסל של הפועל ת"א נכללים יותר מ־50 ילדים כאלה. ילדים אשר נמצאים על התפר בין ישראל למשטרת ההגירה, בין שייכות לאאוטסיידריות, בין תקווה לאכזבה. על הילדים האלה הפועל יכולה להתסכל ולמצוא זהות. להתסכל עליהם ולראות אותנו. אבל לא ממש. כי מעבר ליכולות הפיזיות, האתלטיות והיתרון המובנה שלהם, הילדים האלה יאבקו בציפורניים, ישתטחו, ישרטו, יצרחו על כדור. ילדים שכל שנייה בשבילם עם הכדור היא בריחה למציאות אחרת, מציאות שבה ירגישו שווים בין שווים.
במלחמת המעמדות שמרקס דיבר עליה, הפליטים וילדיהם אפילו לא נמצאים על הסולם הזה. בימים של הסתה, כולל מצד פוליטיקאים, כלפי הפליטים, החמלה הולכת ונעלמת. הפועל יכולה להיות זן נדיר כמו שהיא. עוף חול במלוא תפארתו. להעניק בית חם לאותם ילדים שכל כך צריכים את זה ועל הדרך להחזיר לעצמה את הזהות שהלכה לאיבוד.
לפנייה לכתב/ת 
אוהדי הפועל ת"א
צילום: אורן אהרוני
מומלצים
