עושים סדר: המלצות לפסטיבל הקולנוע בירושלים
מסרט דוקומנטרי על עיתונאים בסוריה ועד מסע הזוי בנהרות פורטוגל - מבקרי הקולנוע של ynet, שמוליק דובדבני וארז דבורה, בחרו עבורכם את הסרטים המומלצים בפסטיבל הקולנוע ירושלים. לגזור ולשמור
פסטיבל הקולנוע בירושלים ה-34 במספרו יפתח מחר (ה') ויציג במשך עשרה ימים יותר מ-180 סרטים מ-60 מדינות שונות. כדי לעשות סדר בשפע, קיבצנו מספר המלצות (ודיס המלצה אחת) ממבקרי הקולנוע של ynet, שמוליק דובדבני וארז דבורה.
"אדם של יושרה" - מוחמד רסולוף
בשנת 2010 נעצר הבמאי האיראני מוחמד רסולוף ונידון לשש שנות מאסר שהופחתו בהמשך לשנה אחת. כאשר צופים בסרטו זה, אפשר להבין מדוע. מדובר בדרמה רבת עוצמה שגיבורה, מורה לשעבר שנאלץ לעזוב את עבודתו ומתפרנס מגידול דגי נוי, הוא קורבן של ריקבון מוסדי עמוק, היוצא למלחמה מול כוחות פוליטיים וכלכליים נגועים. העלילה ההולכת ומסתעפת והדינמיקה הסבוכה בין שלל הדמויות – שכוללות את שכנו המושחת והמקושר ואת אשתו של הגיבור שהיא מנהלת בית ספר מקומי – מייצרות מורכבויות סיפוריות ומוסריות שמזכירות את סרטיו של בן ארצו של רסולוף, אסגר פרהאדי ("פרידה", "הסוכן"). וכן, יש משהו במאבקו ובעקשנותו של איש היושרה שהופך אותו לגרסה איראנית של מיכאל קולהאס.
"האורניתולוג" - ז'ואאו פדרו רודריגז
"האורניתולוג" הוא סרט פסטיבלים מובהק. סרטו החמישי של הבמאי הפורטגוזי ז'ואאו פדרו רודריגז לא יפתיע את אלו שראו את סרטיו הקודמים, אבל לכל השאר מובטחת צפייה מאתגרת ומרתקת, גם אם לא תמיד מובנת. זוהי אלגוריה קווירית-סוריאליסטית המרפררת לחייו של הקדוש הפורטוגזי אנטוניוס הקדוש. הגיבור הוא אורניתולוג המצוי בתחילת הסרט בסיור מחקרי בטבע. בעודו משייט בנהר הוא צופה בציפורים, אך גם הן צופות בו חזרה. כשהקייאק שלו מתהפך הוא נקלע לסדרת מפגשים מוזרים הכוללת צלייניות סיניות, אנשים המחופשים לציפורים שמבצעים טקסים אפלים ביער, ורועה צאן בשם ישו. זהו תהליך של גילוי עצמי שבו הזהות המינית של הבמאי מהווה נקודת המוצא. סרט שמאתגר הן את הערכים הדתיים והן את הדפוסים המוכרים של סרטי מסע.
"אנה, אהובתי" - קלין פטר
"אנה, אהובתי" של הבמאי הרומני קלין פטר נצר (שזכה ב-2013 בפרס דוב הזהב של פסטיבל ברלין על סרטו "בן יחיד") הוא דרמה על מערכת יחסים זוגית הנסמכת על מבנה נרטיבי מאתגר. בדרך המזכירה סרטים כמו "בלו ולנטיין" של דרק סיאנפרנס, "אנה, אהובתי" נע בין צירי זמן המצליבים נקודות גאות, אך בעיקר שפל, משנים של מערכת יחסים זוגית - הצלבה המקנה פרספקטיבה על הדינאמיקות הזוגיות. סצנות המשחק האינטנסיביות מסייעות בעיצובן של השאלות איתן מתמודד הסרט: האם אהבה יכולה לשרוד את משקעי העבר? את היחסים הקלוקלים עם ההורים? את אי היציבות הנפשית של (לפחות) צד אחד במערכת היחסים?
"יציאות זהב" - אלכס רוס פרי
למוטיב הזר הנכנס לתוך חיי אנשים ומשפחות ומערער אותם יש היסטוריה קולנועית עשירה. ב"יציאות זהב", הדרמה הקומית של הבמאי האמריקני הצעיר אלכס רוס פרי ("תקשיב פיליפ" מ-2014), אוסטרלית צעירה ויפה (אמלי בראונינג) מתחילה לעבוד כעוזרת של ארכיונאי אמריקני. נוכחותה מערערת שתי מערכות יחסים זוגיות. הראשונה של הארכיונאי עם אשתו, נישואים שכבר נשחקו עד דק לאחר כמה פרשיות בגידה מצידו של הבעל. מערכת היחסים השניה היא הנישואים של מנהל אולפן הקלטות שנמשך לאוסטרלית הצעירה אך מנסה להישאר נאמן לאשתו. סרט של הרבה דיבורים ומעט פעולות שבו הדמויות בוחנות את חייהן, ומנסות להתמודד עם החרדות והתשוקות שאותן מניעה האישה הצעירה. חובבי סרטיו של הבמאי הצרפתי אריק רומר עשויים למצוא קווי דמיון משמחים בין היוצרים.
"78/52" - אלכסנדר או. פיליפ
הקוד המספרי 78/52 אומר משהו רק לבולעי קולנוע אמיתיים. זהו מספר ה"קאטים" וזוויות הצילום שמרכיבים את אחת הסצינות המפורסמות והמצוטטות בתולדות הקולנוע: הרצח באמבטיה מתוך "פסיכו" של אלפרד היצ'קוק. סצינה שנמשכת 45 שניות וצולמה במשך שבוע. אנשי קולנוע, במאים (בהם גיירמו דל טורו ואיליי רות'), עורכים (ביניהם וולטר מרץ' האגדי), מעצבי סאונד ומי לא בעצם מנתחים את הסצינה מכל זווית אפשרית ומספקים תובנות היסטוריות, סוציולוגיות, תרבותיות, קולנועיות ואמנותיות – במקרה שלא שמתם לב מהי אותה תמונה שנורמן בייטס מסיר מהקיר כדי להציץ בג'נט לי מתפשטת, התבוננו שוב.
סרטו של הדוקומנטריסט אלכסנדר או. פיליפ ("העם נגד ג'ורג' לוקאס") עוסק במשמעויות השונות שמעוררת הסצינה, בהיבטיה המוסריים והפרובוקטיביים, ובעיקר מביע התלהבות המשלבת בין האקדמי והפופולרי ביחס לסצינה ומקומה בפנתיאון הקולנועי. נדמה כאילו הסרט – שמשתתפיו מופיעים על רקע תפאורה שכמו יצאה מ"פסיכו", והוא מצולם בשחור-לבן הולם – תוקף בעצמו את הצופה באבחות סכין של מידע ופרטי טריוויה, אך התוצאה אינה מכבידה ומייגעת.
"עיר רפאים" - מת'יו היינמן
שם הסרט מתייחס לא-רקה, העיר הסורית שמשמשת בירת המדינה האסלאמית (דאע"ש). הדוקומנטריסט מת'יו היינמן (שסרטו "קרטל-לנד" מ-2015 היה מועמד לאוסקר) עוקב אחר פעילותם של עיתונאים מקומיים להביא לידיעת העולם את הזוועות שמתרחשות בעירם. הקבוצה שנקראת "Raqqa Is Being Slaughtered Silently" נדרשת לאמצעי המדיה הדיגיטלית והרשת, שהשימוש בהם אסור כמובן בעיר, על מנת לתעד ולפרסם את הפשעים המחרידים – וחבריה אף מוצאים עצמם נרדפים בגלות שנכפתה עליהם בתורכיה וגרמניה.
דימויים של הוצאות פומביות להורג, גופות כרותות ראש וגברים צלובים, כמו גם "סרטי התדמית" נוסח הוליווד שמייצרים לוחמי דאע"ש וכוללים שימוש באש חיה על מטרות אנושיות – הופכים את הסרט המצוין הזה למעין Torture-porn תיעודי המציין את חשיבותה וכוחה של עיתונאות באזורי סכנה. ועדיין, סיפור המסגרת שבו זוכים מנהיגי הקבוצה באות הוקרה מטעם עמיתיהם האמריקנים, לוקה באותה צדקנות ליברלית המאפיינת את המבט המערבי בגיהינום של האחר.
ההמלצה הבאה שמורה לרטרוספקטיבה (החלקית) של הבמאי הצרפתי הנפלא ז'אן פייר מלוויל. מי שנולד ב-1917 למשפחה יהודית תחת השם ז'אן-פייר גרימבאך, וקיבל את ה"מלוויל" (בהשראת מחבר "מובי דיק" הרמן מלוויל) בשנים בהן פעל במחתרת האנטי-נאצית. החל מסוף שנות ה-40 הוא פעל כקולנוען עצמאי עם חברת הפקה פרטית, ובכך הפך למודל השראה בקרב אנשי הגל החדש הצרפתי. כבמאי קולנוע הוא מזוהה בעיקר עם הגרסה הייחודית שלו לסרטי גנגסטרים/פילם נואר. עולם של גברים לאקוניים במעילי גשם, של הכרעות מוסריות ואקטים בוגדניים המתרחשים בנקודת החיבור בין הפאטליזם הז'אנרי לשאלות אקזיסטנציאליסטיות. חיבור שישפיע בעתיד על בימאים כמו קוונטין טרנטינו וג'ון וו.
הסגנון שלו מדויק להפליא בתפיסת הקצב, בשליטה בקומפוזיציה, צבע וסאונד. כל סרטיו מומלצים אך אלו שאסור לפספס הם יצירות המופת הז'אנריות "המלשין" (1963) "הסמוראי" (1967), "המעגל האדום" (1970), ולבסוף גם "צבא הצללים" (1969) - אחד משלושת הסרטים אותם ביים מלוויל על צרפת בתקופת הכיבוש הנאצי.
"אתה ושלך" - הונג סאנג-סו
"אתה ושלך", סרטו של הונג סאנג-סו הקוריאני מחווה ל"תשוקה אפלה", עבודתו הקולנועית האחרונה והלא מוצלחת במיוחד של לואיס בונואל מ-1977, שייחודה היה בהופעתן של שתי שחקניות שגילמו אותה דמות.
ב"אתה ושלך", צעירה עוזבת את בן זוגה השתלטן החושד שהיא מתהוללת בברים, וברחבי סיאול צצות מי שנדמות ככפילות שלה המשתכרות ומפלרטטות עם גברים זרים. זוהי קומדיה סוריאליסטית שתובנותיה שחוקות וחיציה קהים, ואם בתום ההקרנה תצאו בתחושה שלא הבנתם שום דבר – אל דאגה, אתם לא לבד ולא בטוח ששווה להתאמץ. הסרט מורכב, רובו ככולו, מסצינות פטפטניות שכל אחת מהן מצולמת בשוט רציף וסטאטי עם שינויי זום. ואם זה נקרא לכם כמו תרגיל חובבני השקוע בעצמו, כנראה שאתם צודקים.
