רגע לפני הגיוס דרסה משאית את דניאל; איבריו הצילו חמישה
דניאל קורסקוב בן ה-20 עמד להתגייס לשירות קרבי בצה"ל, אלא שזמן קצר לאחר שהתייצב בלשכת גיוס דרסה אותו משאית. לאחר שבוע שבו היה מאושפז במצב אנוש החליטו אחיו התאום ואימו להציל אחרים באמצעות איבריו: "הוא היה מלא נתינה וזה מה שהיה רוצה לעשות"
דניאל קורסקוב בן ה-20 עשה את דרכו החוצה מלשכת הגיוס לאחר ששירותו הקרבי נדחה בשלושה שבועות. בעודו הולך בשולי הכביש דרסה אותו משאית. הוא נפגע במצב אנוש והובהל לבית החולים הדסה עין כרם. משפחתו הבינה שאין סיכוי להצילו, ובתום שבוע של אשפוז אישרו אחיו התאום איגור והאם נטלי לתרום את איבריו להשתלה, ובזכותם ניצלו חייהם של חמישה אנשים.
אחת מכליותיו של דניאל הושתלה בבילינסון בגבר בן 30 שסבל מאי ספיקת כליות וטופל בדיאליזה, הכליה השנייה והלבלב הושתלו באיכילוב בגבר בן 39 שסבל גם הוא מאי ספיקת כליות. הלב הושתל בחולה בן 53 שסבל מאי ספיקה, שתי הריאות הושתלו בחולה בן 52, והכבד הושתל באישה בת 44 – שתי ההשתלות האחרונות בוצעו בבית החולים בילינסון.
קרניות עיניו של דניאל ז"ל נמצאו גם כן מתאימות לתרומה, והן יושתלו בחולים שאיבדו את מאור עיניהם בשלב מאוחר יותר.
חותמים עכשיו:
לחתימה על כרטיס אדי מקוון - לחצו כאן
דניאל ואיגור, תאומים לא זהים אך דומים, עלו לארץ מאוקראינה בגיל ארבע והתיישבו בבית שמש. כשהיו בני שמונה התייתמו מאביהם, שנפטר בשנתו. "כולם התבלבלו בינינו", אומר איגור. "כל הילדות גם חשבנו בצורה דומה והתעניינו שנינו באמנויות לחימה, חשבנו בצורה דומה ועשינו דברים ביחד".
התאומים למדו בבית ספר דת ובכיתה י"א התפצלו: דניאל המשיך לבית ספר בתל אביב ואילו איגור בחר ללמוד בבית ספר בראשון לציון ובהמשך פנה לתוכנית לקידום נוער, אז התחיל השינוי בחייו: דניאל החל בתהליך חזרה בתשובה. "הוא רצה להשתנות לטובה", מספר איגור. "הוא הפסיק לשתות אלכוהול, החל ללכת עם כיפה, עד שבסופו של דבר הפך לחרדי. במקביל הוא חלם לשרת בצבא, להיות קרבי, ודיבר על זה בלי סוף".
"חלק מחיי הלך איתו"
איגור התגייס לשירות קרבי. דניאל היה אמור להתגייס לפני שלושה שבועות, ואולם בלשכה דחו את גיוסו וביקשו שיתייצב לחיול בעוד שלושה שבועות נוספים.בדרכו חזרה מלשכת הגיוס הלך בשולי הכביש נטול המדרכה בסמוך לקיבוץ צרעה, ואז פגעה בו משאית. הוא סבל מפגיעות קשות והובהל על ידי מד"א לבית החולים הדסה עין כרם.
"המצב שלו היה כל כך קשה עד שלא היה ניתן לזהות אותו", משחזר איגור. "למזלנו הייתה לו תעודת זהות בכיס, כך שיכלו להזעיק אותנו". בבית החולים אושפז דניאל ביחידה לטיפול נמרץ במצב אנוש, ולאחר פניית מתאמת ההשתלות הסכימו האח והאם לתרום את איבריו להצלת חיים.
"לא התלבטנו כשידענו מה מצבו", אומר איגור. "היה ברור לנו שזה מה שהוא היה רוצה. הוא היה מלא נתינה ודיבר על תרומת איברים עוד בתיכון. אנחנו עדיין לא מעכלים את המוות הזה, ועדיין לא מעכלים שחלק ממנו ממשיך לחיות בגוף של אחרים. אבל התחושה שהמוות הנוראי שלו הצליח להציל נפשות – מרגשת אותנו מאוד".
הוא מוסיף ואומר: "אני מתגעגע אליו בלי סוף וכואב על כך שבתקופה האחרונה לא ראיתי אותו מספיק בגלל הצבא והיציאות שלי אחת לשבועיים. אני מסתכל בבוקר על המיטה שלו שהיא ריקה, והלב כואב. אני הולך ברחוב, ואנשים בטוחים שזה הוא. אני בוכה המון, חלק ממני ומחיי – הלך יחד איתו".