כך אלוהים עזר לבנות צלפחד לזכות בקרקע ישראלית
בני ישראל מקבלים תדרוך אחרון לפני הכניסה לארץ ובו הם מחלקים את האדמה ביניהם. בנות צלפחד מבינות שמשום שאין להן אח עליהן לפעול במהירות כדי לשנות את חוקי הירושה המיושנים אחרת לא יזכו בנחלה. מה היו חושבות בנות צלפחד על חוקי הירושה של היום? פרשת פנחס
הרקע: בני ישראל עומדים להיכנס לארץ ישראל ומתאספים בכדי לשמוע את כלל ההנחיות וההיערכויות הנדרשות. בין היתר, היערכות למלחמות, היערכות לקיום המצוות התלויות בארץ, היערכות להתמודדות עם ההיבטים הפיזיים (חקלאות ובנייה) והיערכות כלכלית.
כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
ההגרלה הגדולה: הגרלת השבטים
אחת מהשאלות העולות בתחילת הפרשה היא שאלת חלוקת הארץ לשבטים, כאשר כל שבט אמור לקבל שטח משלו בארץ ישראל. התהליך מתחיל במפקד אוכלוסין עם סיום 40 שנות ההליכה במדבר, ולאחר שכל דור המדבר נפטר או שעתיד למות - בניהם אמורים לרשת אותם. (במדבר, פרק כ"ו, פסוק ב'):
שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל: וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֹתָם בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּצְאִים מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כל שבט ושבט מונה כאשר לסיכום - מגיעה ההנחיה על אופי החלוקה:
אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וָאָלֶף שְׁבַע מֵאוֹת וּשְׁלֹשִׁים: וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: לָאֵלֶּה תֵּחָלֵק הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת: לָרַב תַּרְבֶּה נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט נַחֲלָתוֹ אִישׁ לְפִי פְקֻדָיו יֻתַּן נַחֲלָתוֹ: אַךְ בְּגוֹרָל יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ לִשְׁמוֹת מַטּוֹת אֲבֹתָם יִנְחָלוּ: עַל פִּי הַגּוֹרָל תֵּחָלֵק נַחֲלָתוֹ בֵּין רַב לִמְעָט.
ומה עם הנשים?
אך כאן עולה שאלתן המפורסמת של חמש בנות צלפחד – אם יש אב שאין לו בנים (כלומר אין לו יורשים חוקיים על פי כללי התורה) למי תינתן אדמתו? כדי לענות על השאלה משה פונה לאלוהים אשר מנחה אותו בכללים הבאים: כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת נָתֹן תִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזַּת נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵי אֲבִיהֶם וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן: וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ כִּי יָמוּת וּבֵן אֵין לוֹ וְהַעֲבַרְתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְבִתּוֹ: וְאִם אֵין לוֹ בַּת וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לְאֶחָיו: וְאִם אֵין לוֹ אַחִים וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לַאֲחֵי אָבִיו: וְאִם אֵין אַחִים לְאָבִיו וּנְתַתֶּם אֶת נַחֲלָתוֹ לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְיָרַשׁ אֹתָהּ וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְחֻקַּת מִשְׁפָּט כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.
כלומר, אם לאב אין בנים – אז הירושה תעבור לבנותיו, ואם אין לו ילדים כלל אז לאחיו, ואם אין לו אחים אז לשאר הבשר הקרוב אליו ביותר וכך הלאה. כך ברור לכולם מי אמור לרשת את הנחלות. בנות צלפחד בעצם הטיבו את מצב כלל הנשים שלא היו זכאיות לירושה אלא אם יש להן אח. (באם יש להן אח, לא ברור כמה מהנחלה שייכת באמת להן מבחינת קניין, אם בכלל).
על אף השוני בימינו – שימו לב לדינים
בימנו, לצערנו, ישנם מקרים של ניצול ירושות שנוצרים מחוסר מודעות. לדוגמת המקרא הבא: אישה שכולה לבן שנהרג במלחמת לבנון ולשלושה ילדים נוספים, התאלמנה לאחר שבן זוגה קיבל שבץ, והשאיר עסק עם חובות. בשל מעמסת החובות היא החליטה למכור את ביתה לכל המרבה במחיר וקיבלה עליו כמליון שקל. על הנכס עצמו הוטל עיקול בשל חובות הבעל, אך הבעיה נפתרה באמצעות ערוכת הדין.
ברגע שחרור הנכס – הילדים פנו אל עורכת הדין בדרישה לקבל את חלקם היחסי בנכס ובכך גרעו מאמם סכום של כ-250 אלף שקל, אשר על פי חוק הגיע להם. היכרות מוקדמת עם החוק הייתה מונעת את המקרה הזה.
על פי דיני ירושה, אם אחד מבני הזוג נפטר – חלקו של בן הזוג שנפטר (50%) מחולק לשני חלקים. 50% לבת הזוג ו-50% לילדים. כלומר, בנכס השייך לשני בני הזוג שאחד מהם נפטר, השני מקבל 75% מהנכס, ו-25% הולך לילדים. על מנת למנוע מצב כזה (במידה ובני הזוג רוצים להעביר את כל נכסיהם לבנות זוגם), ניתן לחתום על צו ירושה (טופס שאפשר להוריד מהאינטרנט), ולהצהיר בו שבמידה ואחד מבני הזוג נפטר - כל רכושם עובר לבן הזוג שנותר בחיים. על הטופס יש לחתום בפני עורך דין או בפני שני עדים (חברים) שחתומים על הטופס.
באופן כללי, ניתן להכין מראש עיזבון המציין את חלוקת הנכסים על פי רצון המוריש. להרבה מאוד אנשים קשה להכין מסמך כזה מכיון שרגשית זו התמודדות עם המוות. אך בהסתכלות מפוקחת על החיים – זוהי עוד דרך למנוע מריבות מיותרות במשפחה לאחר שהמוריש נפטר מן העולם.
לפנייה לכתב/ת 
