מזל שפדרר הגיע: סיכום ווימבלדון
השווייצרי ריגש והתעלה על עצמו, וגם בטורניר הנשים קיבלנו רמה טובה, אבל בסיכום הכללי ווימבלדון 2018 חייב לנו שיפור גדול
הניצחון המוחץ של רוג'ר פדרר על מארין צ'יליץ' שם קץ לחוויית הטניס שמגיעה אלינו בכל שנה ונקראת ווימבלדון, אבל השאלה שנשאלת היא: האם הטורניר שוחק ברמה המספקת? הנה הסיכום שלי
הטוב: הרמה הגבוהה בטורניר הנשים
בטורניר הגברים לא זכינו לצפות בקרבות גדולים כמו ג'וקוביץ' נגד מארי או פדרר נגד נדאל, או אפילו סטן ואוורינקה או סשה זברב (נגיע לזה בהמשך...), אבל הנשים ללא ספק סיפקו את הסחורה, גם בהיעדרה של סרינה וויליאמס ההרה. קיבלנו מספר קרבות ענקיים בין המועמדות לזכייה, כשהדובדבן שבקצפת היה המשחק המרתק בין אנג'ליק קרבר לגרבינייה מוגורוסה. קרבר הגיעה בתור הפייבוריטית לזכות, אבל מוגורוסה לא ויתרה לה בקלות והשתיים סיפקו לנו קרב מרהיב ומותח שבסיומו מוגורוסה הדיחה את יריבתה הגרמניה, גם המשחק של ג'ו קונטה מול סימונה האלפ התעלה לרמה גבוהה, ובגמר קיבלנו שילוב מעניין של הניסיון של ונוס וויליאמס והרעננות שהביאה מוגורוסה.
המרגש: רוג'ר פדרר
אוי, כמה רוג'ר פדרר ענק. לפני שנה הוא הודח ע"י מילוש ראוניץ' בחצי הגמר והתחיל בשנת חורף שנראתה כמו צעד לעבר פרישה,אבל אחרי שהקריירה שלו הייתה בקרשים פדרר חזר כמו דב, דב רעב במיוחד! הוא התחיל בניצחון על האויב המושבע שלו רפאל נדאל באליפות אוסטרליה, זכה באינדיאן וולס, במיאמי ובהאלה, ואז הגיע לרגע השיא בווימבלדון למרות שלא נתקל במשוכה יוצאת דופן. הוא לא שמט מערכה אחת! לא משנה איך תסתכלו עליו, תראו פנומן, אבל מה הסוד שלו? תחזרו לחצי הגמר מול תומאש ברדיך, הצ'כי החסון ניסה לשבור את פדרר עם החבטות העוצמתיות שלו, ופדרר כבר לא הכי מהיר, לא הכי חד ובטח שלא הכי פיזי. אבל הוא אמן, הוא גאון, והקלות בה הצליח לעייף את ברדיך החזק מצביעה על הגאונות שלו שרק משתבחת עם השנים.
הרע: הדחת הכוכבים בשלב מוקדם
נכון שפדרר זהר מעל כולם, אבל פשוט לא היה לו יריב ראוי. כל שאר הפייבוריטים הודחו בזה אחר זה ולא סיפקו לנו קרב ראש בראש אחד. הקורבן הראשון היה ואוורינקה שהודח כבר בסיבוב הראשון, נדאל שהגיע עם הרבה ציפיות אחרי רולאן גארוס מעולה,התעייף מהר מאוד והודח בשמינית הגמר, וברבע הגמר הגיעו שתי פצצות ביום אחד - ג'וקוביץ' פרש בגלל פציעה ואנדי מארי הפסיד לסם קוורי שהפך לאמריקאי הראשון שמגיע לחצי הגמר מאז 2009. משהו נראה חורק אצל מארי. התנועה החכמה שלו לא הופיעה, הוא בקושי זז על המגרש ואחרי ששלט בתחילת המשחק הוא החל לקרוס, כבר ברולאן גארוס מארי לא נראה טוב, וחבל שלא הצליח להתאושש. ג'וקוביץ' פשוט נראה כמו הצל של עצמו. עברו הנוצץ שהיה ההווה עד לא מזמן עדיין רודף אותו, ואנדרה אגאסי לא מצליח לשנות את הגישה של הסרבי. אחרי הפרישה ג'וקוביץ' המחויך התלוצץ וצחק עם הפרשנים, אבל נולה לא הגיע ככה לגדולה שלו. בעברו הוא שפך את הנשמה על המגרש, לטוב ולרע. החיוך המלאכותי מסתיר את נובאק האמיתי.
המכוער: מצב הדשא
עזבו את זה שהדשא היה יותר צהוב מירוק. אי אפשר להתעלם מאזורי החול שהיו בקצוות המגרשים והזכירו יותר את החימר של רולאן גארוס מאשר את הדשא שצריך להיות בווימבלדון, הכוכבים הגדולים התלוננו על מצב הדשא במהלך הטורניר, ואם השחקנים לא מרגישים בטוחים לנוע בחופשיות, עדיף שלא התקיימו משחקים. אני משער שהאקלים החם והלח ששרר בבריטניה, יחד עם כמות המשחקים העצומה, גרמו למצב הדשא הרעוע, אפשר להבין את זה, אבל הדבר מוריד מאיכות המשחקים וההנאה של הצופים, ויכול לגרום לפציעות.
לסיכום, היה נחמד ומרגש לראות את פדרר זוכה בטורניר, אבל בווימבלדון 2018 דרוש שיפור גדול. ולא נשכח את דודי סלע שגבר בנחישות על ג'ון איזנר, אבל הגוף שלו נכנע לאינטנסיביות של דימיטרוב שהיה אמור להיות הסוס השחור של הטורניר, אבל לצערו פגש את פדרר בשמינית.
לפנייה לכתב/ת 
