"לא ייתכן שמי שעשה ניתוח כדי להיות אישה - יירשם כגבר בתעודת זהות"
הטרנסג'נדרית אפרת טילמה ספגה התעללויות והוכנסה למעצר כשהחלה ללבוש שמלות בשנות ה-60. עכשיו, בגיל 70, היא מתנדבת באותה משטרה שעצרה אותה בגלל הלבוש שלה, וגם מספרת את סיפורה בסדרה הדוקומנטרית "שיחת בנות" ובתיאטרון. "זה ניצחון", היא אומרת, ובכל זאת קוראת לצאת למאבק
אל תשאלו אותה איך קראו לה לפני שעשתה ניתוח לשינוי מין - ויותר מכך, אל תאמרו לה שהיא נולדה כ"גבר". מבחינתה - היא מעולם לא הייתה גבר. "נולדתי כזכר, אבל תמיד הייתי אישה", אומרת אפרת טילמה.
טילמה, מחלוצות הטרנסג'נדריות בישראל, או כמו שהיא קוראת להן - "דור א'", משתתפת בסדרת הדוקו "שיחת בנות" שמשודרת בערוץ 8, וחושפת את העולם שרובנו לא באמת מכירים. ההתעללויות, ההשפלות והמאבק התמידי להשגת דבר כמעט ברור מאליו לרוב האנשים - להיות מי שהיא.
היום, ממרומי העשור השמיני לחייה, היא מרגישה חזקה מספיק כדי לצאת למאבק. "תכירו בזכות הרישום של הטרנסג'נדריות כנשים. לא ייתכן שמי שהולך כמו אישה, נראה כמו אישה, מרגיש כמו אישה ועשה ניתוח כדי להיות אישה - יירשם כזכר ברשויות החוק. אנחנו שווי ערך לכולם", היא תוקפת את השלטון.
על נושא אימוץ הילדים, שעלה לכותרות ביממה האחרונה בשל ההחלטה שלא לאפשר לבני ובנות זוג מאותו המין לאמץ ילדים, היא כלל לא מעזה לדבר. מבחינתה הטרנסג'נדריות עדיין לא הגיעו לשלב הזה. "אומנם אנחנו וההומואים והלסביות באותה סירה, אבל ראשית חשוב לנו שיכירו בזכותנו להיות נשים.
"אני רואה שישראל מתחרדת יותר ונהיית יותר קונסרבטיבית - אני לא יודעת מה יהיה פה בעוד עשר שנים. אני לא רואה שמדינת ישראל נהיית יותר ליברלית. העתיד שלנו לא כל כך ורוד. אתה רואה מה קורה עם האימוץ, הדבר הכי חשוב מבחינתי כאישה טרנסג'נדרית הוא שלא מנפיקים תעודות זהות עם המגדר הנכון. אישה שעברה את הניתוח - לא צריכה שיהיה כתוב לה גבר".
נשמע שאת בדרך למאבק.
"כן, אני קוראת לצאת למאבק כדי שנרגיש חופשיות. זה בושה וביזיון שהממשלה והמדינה לא עוזרות לנו מספיק. אנחנו לא מחוץ לחברה, אנחנו בתוך החברה וצריכים לקבל אותנו כמו שאנחנו משום שאנחנו חלק ממנה".
הפעם הראשונה שטילמה בת ה-70 לבשה שמלה והעזה לצאת עמה לרחוב הייתה בשנות ה-60 - במדינת ישראל הצעירה והשמרנית. "כבר בבר מצווה שלי הרגשתי שמשהו לא בסדר איתי. מפני שכולם באו וטפחו לי השכם ואמרו לי 'עכשיו אתה גבר'. בגיל 14 התחלתי את התהליך אבל הוא לא היה כל כך פשוט משום שאז לא היו דמויות חיקוי. ניסו לדכא את כל הדבר הזה".
איך ניסו לדכא?
"הייתי מתלבשת בתור אישה ויוצאת לרחוב, הולכת מנקודה א' לנקודה ב', וללא שום התראה ניידת משטרה עוצרת לידי ומבקשת תעודת זהות. תזכור שבגיל 14 אין לך תעודת זהות, והשוטרים אמרו לי 'איך זה יכול להיות שאתה מתלבש בתור אישה, זה אסור, זה מותר רק בפורים'. עניתי להם שאני לא עושה שום דבר. אמרו לי 'אם נתפוס אותך עוד פעם בלבוש הזה, אנחנו נטפל בך', וככה זה נמשך עד שזה הגיע לקטע אלים".
עד כמה אלים?
"השוטרים היכו אותי ולקחו אותי לכלא יפו הישן. הם אמרו לי 'אם ההורים שלך לא יכולים לשנות אותך - אנחנו נשנה אותך'. הייתי לילה שלם בכלא, ההורים שלי בכלל לא ידעו איפה אני. הייתי בת 15-14 ובלי שום רישום או משהו כזה, ככה סתם הכניסו אותי לכלא".
בשלב הזה בחייה הוריה כלל לא ידעו על המחשבות והתחושות הללו. "ההורים שלי היו פרודים, אמא שלי גרה בתל אביב ואבא שלי גר בקיבוץ. הם הגיעו לארץ בתחילת התקופה של הנאציזם בגרמניה. אף אחד לא אמר להורים שלי שנעצרתי, הם לא התעניינו בי. כלומר הם חשדו שמשהו לא בסדר, אבל הם לא ראו אותי לבושה כמו אישה. הם ראו שהתאפרתי ושאלו על האיפור, אז אמרתי שאני הולכת להצגה ואני מופיעה בהצגה. ככה התמודדתי עם השאלות שלהם".
ההתעללויות לא פסקו וטילמה החליטה לעזוב את הארץ עוד לפני שמלאו לה 18. את העזרה הכספית הראשונה קיבלה מסבתא שלה, ומאוחר יותר הצליחה להתייצב ולפתח חיים של ממש במרחק של אלפי קילומטרים מהוריה, בין היתר בזכות חברות עם כוכבת להקה צרפתית שהופיעה בישראל.
"הכוכבת הייתה קוקסינל, היא הייתה מאוד נשית וממש מודל לחיקוי, ויצא לנו להיפגש עוד כשהייתי בארץ וסיפרתי מה אני חווה. היא אמרה לי לדבר איתה כשאגיע לצרפת, ואתה יודע, יש הבדל תהומי בין לדבר לבין עזרה אמיתית, אבל כשהגעתי לצרפת, היא באמת עזרה לי והתחלתי להופיע קצת במועדון שבו היא הופיעה ואחר כך עברתי לבלגיה. שם הכרתי איזו טרנסית אחת שהציעה ללמד אותי לשיר. אמרתי לה שאני לא יודעת לשיר, והיא אמרה לי 'תעשי עם השפתיים כאילו שאת שרה'. אז קראו לזה פלייבק היום קוראים לזה ליפסינק. עשיתי את זה וזאת הייתה הצלחה".
בשלב זה חשבה שהשיגה יציבות מסוימת, אבל לבסוף מצאה עצמה שוב במעצר. אותה טרנסג'נדרית שהכירה לה את עבודת הליפסינק, הייתה גם זו שגרמה למעצרה בבית הכלא בבלגיה. "היא גילתה שאני בת 16 ושאני מופיעה במועדונים של בוגרים יותר, היא הציעה לזייף לי את הגיל בדרכון וכך עשתה. רק שהיא
שכחה לעדכן אותי שהיא הלשינה למשטרה. במשטרה שם התקשו לעכל את המראה שלי, כי התחלתי לקחת הורמונים וכבר נהיה לי חזה של אישה ושיער ארוך. הם גילחו לי את הראש, זה היה הדבר הכי נורא שעשו לי. אבל גם כאן לא נשברתי ואמרתי - אני אגשים את החלומות שלי".
אחרי ששוחררה מהכלא עברה לאמסטרדם, שם המשיכה להופיע במועדונים וחסכה כסף לטובת ניתוח לשינוי מין - שנערך דווקא במרוקו. בהמשך החלה לעבוד בתור דיילת. 22 שנה עבדה בחברת התעופה בריטיש אירווייז מבלי שאף אחד ידע שעברה ניתוח לשינוי מין. "כל החיים שלי החזקתי את העבר שלי בסוד. בכספת הפנימית שלי. זה מאוד קשה, אתה כל הזמן צריך להיזהר, שאף אחד לא יעלה עליך. שאף אחד לא יגיד שאני מכיר אותך. הייתי צריכה למחוק דברים מהעבר. הולדתי את עצמי מחדש".
לפני כ-13 שנה חזרה טילמה לארץ והחלה להתנדב במשטרה - אותה משטרה שלפני עשרות שנים כלאה אותה לדבריה ללא שום חשדות או מסמכים, רק בגלל המראה שלה. "עד לפני שלוש שנים אף אחד לא ידע שאני טרנסג'נדרית. כלומר הם ידעו אבל שתקו, בשבילם הייתי אפרת. ולימים, כשהחלטתי לספר, המשטרה ביקשה שאני ארצה לפני השוטרים. גם העליתי מופע בתיאטרון הבימה שבו אני מספרת את הסיפור שלי. זה מדהים, המשטרה עצרה אותי לפני שנים, והיום אני הופכת להיות הפנים שלה, ואותה מדינה שממנה ברחתי - היום אני מספרת בה את הסיפור שלי. זה ניצחון".
