מתקפה על סנטורים הנלחמים בחרם
ענישה לכל מי שיצטרף לחרם בינלאומי נגד ישראל, הצעת חוק עליה חתמו 43 סנטורים, מעוררת מהומה בקרב ארגונים לזכויות האזרח ומעלה שאלות קשות בנוגע לעמידה הבלתי מסויגת של חברי קונגרס מאחורי ישראל
האגודה כבר עמדה בעצמה במרכזן של כמה וכמה מחלוקות. ACLU איבד רבים מתומכיו אחרי שבשנות השבעים הגנו על חופש הביטוי של ניאו נאצים שצעדו באילנו, בסאקויה, עיירה עם אוכלוסיה גדולה של ניצולי שואה.
על פי הצעת החוק האחרונה, לפיו אסור לאזרחי ארה"ב לתמוך בחרם על כל מדינה שהיא בת בריתה של ארה"ב, ובפירוש תמיכה בחרם בינלאומי כזה או אחר נגד ישראל.מי שיפר את החוק, אגב, יקנס ב-250,000$ או מקסימום מיליון דולר ועשרים שנות כלא, כך לפחות נכתב במכתב של האגודה לזכויות האזרח.
הידיעה נפתחה עם ההצהרה לפיה הענישה בגין אקטיביזם נגד ישראל הפכה לאחד האיומים החמורים ביותר על חופש הביטוי בעולם המערבי. בצרפת, נעצרו מפגינים שלבשו חולצות שמעודדות חרם על ישראל, כתבו. בבריטניה, אושרו שורה של צעדים נגד החרם על ישראל. ולטענתם, בארה"ב, המושלים ממש מתחרים זה בזה, מי ילך רחוק יותר כדי להגן על ישראל ולחוקק את החוקים הקיצוניים ביותר נגד החרם עליה. בניו יורק, למשל, זה לא ממש חדש, גם אנדרו קואמו יצא השנה עם צו מיוחד שמתנגד לתנועת החרם ואוסר על תמיכה בעסקים או ארגונים שתומכים בתנועת ה-. BDS "אם אתם מחרימים את ישראל", אמר אז קואמו, "ניו יורק תחרים אתכם. אם אתם מונעים הכנסות מישראל, ניו יורק תמנע הכנסות מכםואם אתם מטילים עליה סנקציות, ניו יורק תטיל את הסנקציות עליכם".
43 סנטורים, מתוכם 29 רפובליקנים, 14 דמוקרטאים, מתכננים לקדם את החוק נגד חרמות על ישראל. מי שהובילו את החוק בתחילת דרכו היו הדמוקרט בן קרדין ממרילנד, והרפובליקני רוב פורטמן מאוהיו. כשהעלו אותו לראשונה בחודש מרץ, נטען שאיפא"ק, הייתה זו שקידמה אותו והייתה שותפה לניסוחו.
הכתבים שפרסמו את הידיעה מתארים את ישראל כמדינה שקשה מאוד להביע נגדה ביקורת או מחאה. "אפילו הארגונים האמיצים ביותר", הם טוענים", משתדלים להימנע מכל מחלוקת הקשורה במדינת ישראל". כאן לעומת זאת, הם מציינים שלמרות שהארגון מתעקש שאינו לוקח צד בסכסוך ובמחלוקות עצמן, מדובר בחוק שמבקש להטיל עונשים תוך ביטול זכויות חוקתיות.
בידיעה אודות החוק החדש, נכתב כי בעוד ברוב המקרים אנחנו עדים לעויונות בין סנטורים משני צידי המפה הפוליטית וקושי של הצדדים לקבל או להסכים אלו עם אלו, כשמדובר בישראל, הם טוענים, באופן שאיננו חף מהבעת דיעה, שישראל היא קונצנזוס, ויש תמימות דעים לגביה באופן, להגדרתם, שהיה גורם אפילו למשטר של צפון קוריאה להסמיק.
