הסיבה בגללה אף משרד לא אוכף את חוק הפוטושופ
לפני חמש שנים נחקק חוק הפוטושופ, שהיה אמור להילחם בדימויי גוף מעוותים בפרסומות ולצמצם את תופעת הפרעות האכילה. בתחילה פירסמו חברות האופנה את ההבהרה המתחייבת כחוק בפרסומות שבהן נעשתה הצרת היקפים — אבל בתוך זמן קצר חזרו לסורן. מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת מגלה שהחוק כלל לא נאכף ולמעשה נבעט ממשרד למשרד מאז נכנס לספר החוקים. למה? כי אין בו כסף
בחוק נקבע כי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה הוא האחראי על אכיפת החוק. בשנת 2016 שונה שם המשרד למשרד הכלכלה והתעשייה ותחום התעסוקה עבר למשרד העבודה והרווחה, אך שם סברו שהנושא אינו בסמכותם אלא נותר במשרד המקורי. במשרד הכלכלה והתעשייה, מציין הדוח, לא מונה אחראי על אכיפת החוק במשך שלוש שנים משום שמבחינתם, הנושא צריך לעבור למשרד ממשלתי אחר, דוגמת משרד הבריאות, שכן מדובר בחוק שתכליתו למנוע מחלות הקשורות למשקל. במשרד הבריאות קבעו שהאחראי הוא משרד הכלכלה שכן האכיפה צריכה להתבצע בתחום המסחרי־כלכלי. בקיצור — חוק חשוב מאוד, רק אם אפשר שמישהו אחר יטפל בו.
מאז נחקק החוק בישראל אימצו את עיקריו גם בצרפת, בספרד, באיטליה ובקליפורניה. אז מה הופך את החוק הזה, שעורר הרבה הדים כשחוקק לראשונה, לבלתי אטרקטיבי עבור משרדי הממשלה בישראל? אם שואלים את עדי ברקן, מנכ"ל עמותת "סימפלי יו" ומיוזמי החוק, הסיבה פשוטה: זה חוק שלא מכניס כסף. "את אותו החוק שהעברנו בישראל — העבירו לאחרונה בצרפת", הוא אומר, "אלא שבצרפת נוספו גם קנסות וסנקציה של שישה חודשי מאסר בפועל למפירים את סעיפי החוק. הסיבה שאף משרד לא רוצה אחריות על החוק בישראל היא שאין בו כסף. ברגע שיהיו בחוק קנסות כל משרד ירצה אותו".
אתה מצפה שהחוק ימגר את התופעה הזאת?
"החוק נועד לעשות שינוי בתפיסה. אמרנו — תהפכו את הדוגמניות משדופות לרזות. הנוער של היום גדל בעולם של שקר, הם בטוחים שמה שהם רואים במדיה זה אמיתי", אומר ברקן. "כשאני מדבר עם תלמידות בית ספר, כולן מרגישות שמנות. עד שבת של מנכ"ל לא תמות מאנורקסיה או שתהיה כאן אכיפה עם כסף — לא יהיה פה כלום, רק גיהינום. את נכנסת לבתי הספר והמורות מספרות שהן שומעות את הבטן של הנערות מקרקרת, ובמשרד החינוך יש מגמה לא לדבר על הפרעות אכילה. אחת התלמידות שאלה אותי, 'תגיד, עדי, אנורקטית זאת מחמאה או קללה?' תפסתי את הראש והרגשתי שבא לי למות. אמרתי לה, 'אני לא יודע מה להגיד לך, חוץ מדבר אחד: אנורקסיה זה גיהינום'. בנות כותבות בפייסבוק שלהן: אני רוצה להיות אנורקטית. זה הלוק היחידי שזוכה ללגיטימציה. אם את לא נראית כמו שהמדיה קובעת לך — אין לך זכות קיום".
"דפוס בלתי נסבל"
ח"כ ד"ר עליזה לביא (יש עתיד), שעומדת בראש השדולה לחיזוק דימוי גוף בריא בקרב ילדים, בני נוער וצעירים בכנסת, נחשפה בעקבות פעילותה בשדולה לעדויות מזעזעות רבות. לדעת ח"כ לביא, תופעות דימוי הגוף השלילי והפרעות האכילה הולכות ומקצינות בעקבות חשיפה מוגברת למדיה ולרשתות החברתיות. "בעידן שבו אנו חיים, המצוקה של נערים ובעיקר נערות משמעותית יותר מבעבר", היא אומרת.
"הם שבויים בתוך תפיסות מעוותות על מודל יופי מאוד מסוים ולכן חשוב להדגיש מרכיב נוסף: מעבר לבעיית האכיפה, יש גם בעיה של חינוך ומודעות. ההורים במקרים רבים לא מודעים לסכנות שאליהן חשופים ילדיהם בסביבה טכנולוגית המשתנה במהירות. נדרשים כאן לפני הכל הסברה וחינוך מגיל צעיר סביב נושאים של בריאות, דימוי גוף ואחריות כלפי הסביבה הקרובה לזיהוי סימנים המסכנים בני נוער. אלו לא רק משרדי הרווחה והכלכלה שמתנערים מאחריות, אלא גם משרד החינוך שחייב באופן יזום לקחת חלק בהעברת הידע ובטיפוח מודעות ואחריות מגיל צעיר", אומרת ח"כ לביא. "יש כאן דפוס בלתי נסבל שחוזר על עצמו: הכנסת מחוקקת חוקים, הממשלה מתנערת מאכיפתם. דווקא בנושאים רגישים כל כך, משרדי הממשלה עסוקים בזריקת אחריות ביניהם במקום לעשות את עבודתם".
גם בעמותת "נשים לגופן", שמובילה שינוי חברתי בתפיסת הבריאות של נערות ונשים בישראל, סבורים שדימוי הגוף מושפע מהמדיה. טל תמיר, מנהלת מרכז המידע והפעולה של "נשים לגופן", תומכת ביישום החוק. "המדיה מלמדת אותנו לחשוב שהמודל המרכזי ביותר בחיים זה המראה החיצוני שלנו. אין אישה שמרוצה מהמראה שלה, גם כשהיא רזה היא תגיד שהיא צריכה לרדת שניים־שלושה קילוגרמים. לכן יש ערך חינוכי לחוק; כשנערה תראה תמונה שבה מצוין כי נעשה שימוש בתוכנה להצרת היקפים, אז היא תדע ותזכור שהעולם לא באמת נראה ככה".
את באמת רואה החמרה עם השנים?
"בשנים האחרונות הבעיה הזו מחמירה, גם אצל בנים, וזה מתבטא בעלייה בנערים הסובלים מאנורקסיה. בכל פעם המראה מצטמק. התעשייה הזו ניזונה מאי־הנחת שלנו כצרכנים: אנחנו חיים בתחושה שאנחנו צריכים להיראות טוב יותר, בתחושה תמידית שאנחנו צריכים לשנות או לתקן משהו במראה שלנו. זה לפעמים במסרים גלויים ולפעמים במסרים נעלמים. מספיק שאני קונה שמפו לשיער 'יבש ופגום' כדי לתת לי תחושה של תיקון ושינוי".
יישום החוק באמת ישפיע על התפיסה העצמית של הנוער?
"אני בטוחה שכן. החוק הזה יעזור לעשות את צמצום הפערים של המידע. הנוער שלנו גדל בעולם ויזואלי, הם נחשפים לדמויות שעבדו עליהן בפוטושופ ורואים בהן מודל יופי על אף שאלו דמויות לא מציאותיות. כך קורה שהם שואפים לאידיאל יופי לא מציאותי ומשם הדרך להפרעות אכילה קצרה ביותר. חקיקה גם משקפת רצון של המחוקק לשנות משהו בחברה. אבל מעבר לחקיקה נדרש שלב ב', שבו נחנך את החברה כדי שהיא תבין את החוק".
גל גדות כמקרה בוחן
בימים אלו מקדמת ח"כ נורית קורן (הליכוד) תיקון לחוק הנשכח, שיוסיף לו אמצעי אכיפה ופיקוח כמו קנסות. האכיפה תהיה באחריותו של משרד הבריאות והקנסות אמורים להצטבר בקרן שתשויך למשרד ותיאבק בהפרעות אכילה. בהצעת התיקון, שעליה חתומים 43 חברי כנסת מכל קצווי הקשת הפוליטית, נכתב: "חוק הגבלת משקל בתעשיית הדוגמנות נועד לצמצם את ההשלכות שיש לחשיפה לפרסום המציג דוגמנים ודוגמניות רזים באופן קיצוני. חוק זה, אשר נחשב לפורץ דרך בתחומו, אומץ על ידי אומות רבות בעולם, והאחרונה שבהן, צרפת, אף הגדילה לעשות וקבעה בו סנקציות, מקנסות ועד מאסר בפועל. על אף היות ישראל חלוצה בתחום זה של חקיקה, היא עודנה מפגרת אחרי הסטנדרט המתפתח בעולם שכן טרם חוקקה אמצעים לאכיפה ופיקוח על החוק ובכך הותירה אותו כאות מתה בספר החוקים הישראלי".
"תעשיית הדוגמנות הייתה ועודנה כלי שרת להנצחת אידיאל היופי והרזון, תעשייה שמעצימה ומטפחת הפרעות אכילה", אומרת ח"כ קורן. "עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לכבול את ידיהן של תעשיית האופנה וסוכנויות הדוגמנות שמקדשות הרזיה שלא לצורך. לא ייתכן שילדים ובני נוער יאמצו מודל של הורדה במשקל ובכך יסכנו את בריאותם ואת חייהם".
מעין קרת, יזמית, מרצה ופעילה חברתית למען דימוי גוף בריא, שניהלה במשך שנים קריירת דוגמנות בינלאומית, חושבת שנוסחו הנוכחי של החוק בעייתי דווקא מזווית אחרת: כי הוא מתייחס לרזון יוצא דופן כסממן של מחלה, ולמעשה מדיר נשים שרזונן טבעי. "אם אנחנו באמת רוצים לפתור את מגיפת הפרעות האכילה מהבסיס", אומרת קרת, "צריך חוק שמאפשר לכל אישה להיות בדרכה. מידת ה־BMI, מסת הגוף, היא לא האלמנט היחיד שמעיד אם דוגמנית בריאה או לא.
"אי־אפשר להפוך נשים רזות באופן טבעי למוקצות בגלל הרזון שלהן. חוק שמדבר רק על רזון מעלה את המודעות, אבל הוא לא ישים. גל גדות, לדוגמה, ספגה הרבה ביקורת בגלל שהיא רזה מאוד והיא בריאה לחלוטין. היא כמו פרסומת לבריאות — כולה שמחה וחיות, הא אימא לילדות, מה יותר בריא מזה? יכול להיות שלפי החוק הזה, גל גדות לא הייתה יכולה לעבוד. צריך לבדוק כל דוגמנית לחוד, לפי סטנדרטים שנכונים לה, כי הבריאות לא מורכבת רק ממסת הגוף, והפרעות אכילה לא נוצרות רק בגלל מודל היופי שנשקף מהמדיה. יש הרבה סיבות וגורמים להפרעות אכילה".
אגב, סעיף נוסף בתיקון המוצע לחוק קובע שעל מנת לקבל אישור להשתתף בפרסום כזה או אחר, יצטרכו הדוגמנים והדוגמניות להיבדק על ידי רופא, שיקבע שהם אכן בריאים, ולא רק על פי מדד מסת הגוף שקיים בחוק היום.
קרת, שמרצה בפני נערות ברחבי העולם על הרחבת מודל היופי ודימוי גוף חיובי, מסכימה באופן גורף עם הסעיף בחוק שעוסק בעיבוד תמונות באמצעות תוכנת הפוטושופ. "כשמצרים היקפים לא יודעים כמה זה חמור. כשנערה מביטה בפרסומת היא גם ככה לא יכולה לעמוד בסטנדרטים שהם בלתי אפשריים מכל מיני סיבות — זוויות הצילום, האיפור והעובדה שהדוגמנית נורא רזה ומייצגת שני אחוזים באוכלוסייה. על זה מוסיפים פוטושופ שמצר איברים. יש לזה השפעה מסוכנת על נערות שמבינות שאלה הסטנדרטים של היופי והרזון, סטנדרטים שהם לחלוטין לא ריאליים".
הכתבה מתפרסמת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
