עוד 36 שעות אני בדרך לניו יורק.

כי אין כמו ניו יורק ביולי אוגוסט.

יהיה נעים וחמים להסתובב בעיר בסטילטו, עם איפור מדוגם, ושכבות כדי להפגין את כל אפשרויות הביגוד שלי בו זמנית.

גם יהיה כיף גדול לגרור מתבגרת ועוד שניים לחוויות העיר שדורשות מידי פעם לצאת מהאובר ולנשום קצת אויר עירוני מרענן.

׳הוא׳ כמובן יהיה במזגן 24-7 ו׳היא׳ (ז״א ׳אני׳), אהיה השורש לכל הרוע בעיני ילדי.

כיף גדול ואושר עילאי יהיה עכשיו חודש, כ״כ שמחה שכשבינואר החורפי משהו (כן, גם בישראל מסתבר שמפזר חום והדוד עדיין לא מספיקים לחמם בית מבלוקים ואותי עם מעיל יוניקלו בבית), היה לי את הרעיון המעולה לבלות בביתינו השני (או הראשון) באוגוסט.

הרי אם היינו בוחרים בספטמבר העולם לא היה חרב, הילדים גם ככה לא היו מפספסים שום דבר במערכת החינוך הישראלי (no judgement) וממש ייתכן שהיינו מזיעים קצת פחות. ככה סתם נדמה לי.

אבל לא, זה המצב. ועכשיו אני 36 שעות, פחות 20 דקות, לפני הטיסה.

עדיין אין שום מזוודה באופק למרות שאמא שלי כבר החלה לבדוק איתי את עניין האריזה לפני 4 שבועות:

׳נו….איך הולך?׳

׳סבבה, הילדים בדיוק חזרו מהקייטנות והשאריות שניצלים ממך בול סוגרים לי את הפינה׳.

׳לא, איך הולך עם האריזה?׳

׳איזה אריזה? מי נוסע?!׳

׳את, עוד 4.5 שבועות…את חייבת להתחיל כבר׳

׳כן….שניה אחרי שאקפיץ ת׳ילדה לחברה, את האמצעי לסרט עם חבר ואת הגדולה לשכנה׳ כי מסתבר שבגיל 14 אי אפשר ללכת 3.5 צעדים בלי לקטר׳

׳אחורי זה…..אכין קציצות שוב….כי הקציצות של אתמול לא מספיק טריות לילדים….

אקפיץ איזה פסטה ונקנח בעוגיות שהבנות עשו אבל בעצם אני הכנסתי לתנור והוצאתי שניה לפני שהבית עלה באש׳

׳כן, עוד ממש שניה מתחילה, רק קופצת עם הכלב לוטרינר לטיפול 10,000 ומנקה לדגים את האקוואריום׳

׳ועכשיו באמת….

רק חייבת ממש כרגע ללכת לדואר ולעמוד בתור 17 שעות כי המפתח לתיבה לא עובד (מיינד יו שנת 2017, לא 1954)

׳אה רגע שכחתי שדוקא אתמול, כשהעזתי לצאת מהמשולש (אבן יהודה - קדימה - צורן) עפה לי אבן לשימשה הקדמית וב-24 שעות האחרונות הסדק גדל כמו אלגוריטם סטוכסטי׳.

׳ו…..אני רק שניה קופצת למכבסה להחזיר את החולצות של הגבר גבר שמחכות לו שם שבועיים וחצי,

ובדרך אאסוף כבר לילדים את הספרים לשנה הבאה ואם כבר אז עד לכיתה י״ב. שיהיה׳

׳נכון, לא אוכל להתחיל בלי לחגוג יום הולדת שכונתי בגן שעשועים לאחד מחמודי השכונה (בשעת הילדים הרגועה הידועה כ7 בערב) וברור שעוד אארח את המשפחה אצלי עד 21:38אבל מי סופר׳...

׳עכשיו אני כבר מוכנה לבדוק אם הגרדרובה למזוודה במצב סביר לשיטוט ניו יורקי לקפה או שהטוניקה הורדרדה, מהסייל של זארה בשנה שעברה, במצבה העכשווי, הידוע בכינויו -הסמרטוט האפרפר, לא ממש תעבור את ועדת הקבלה באימיגריישן בג׳יי אף קיי.׳

קלי קלותה.

מה כבר ביקשתי?

שמישהו יעשה את 17 מכונות הכביסה שפתאום, הפלא ופלא, נערמו להם דקה וחצי לפני ההמראה?

שמישהו אולי יכין לילדי אניני הטעם בתחום הקציצות, שניצלים, לחם עם שוקולד, את האוכל 3 פעמים ביום?

שהכלב יוציא את העצמו לחירבונים מעבר לכניסה הביתה?

ואולי אולי אולי גם רבע שעה שלימה ביום שאף אחד לא הוגה אף הטיה שכוללת את האותיות ׳א׳ ׳מ׳ ׳א׳ גם אם זה צליל טביעה באמבטיה.

אאאאאההה!

אבל אני עושה נשימות, יודעת שבסוף נעלה על מטוס אוורירי, נעים, מפנק, לא דביק בכלל, עם אוכל גורמה מידיו הנקיות של אייל שני, היישר מהמזללה, עם מושבים שרקמו אותם פיות, העננים מבד ייחודי שבמפתיע לא מרגיש כמו בד יוטה של מחנה קיץ שכב״ג וכמובן, צוות אויר שמעלים ילדים למתחם משלהם ומחזיר אותם (או לא ממש חייב) 5 שעות אחרי הנחיתה (כמובן שמקולחים ואכולים).

גם פה יהיה כיף גדול.

10 שעות של שכרון חושים אם לא כוללים 3 שעות קודם בבידוק ובדיוטי.

וכמו שחברתי לנשק,Carrie Bradshaw אמרה, אין שום צורך בנעלי התעמלות

אז אני מול הארון, מנסה להחליט מה לקחת איתי לחודש בעיר הזאת המחייבת, שלא סולחת על חוסר סטייל או פן בשיער,

שגורמת לך להרגיש קטנה ואזרחית סוג ב׳ אם המותג הנכון לא מאובזר עליך כראוי ובודקת מה המרחק שלך מהקרקע עם גובה העקבים.

כן, אתן שם - יכולות לגלגל את העיניים ולחשוב ׳שלא תבלבל לי את הבייציות, בעיר שלי אני אסתובב איך שבאלי - גם עם גופיית אולד נייבי מעונת אביב 1998׳.

בסדר, תשכנעו את עצמכן במה שבא לכן אבל דיפ דאון אתם יודעות שאתן מזילות יותר ריר על אושיית ניו יורק מנפנפת פזור קלות עלנעלי מנולו וגופיית וינס מאשר על ג׳ורג׳ קלוני עם חזה חשוף מנצנץ מהשמש. לא, אתן לא צריכות לענות לי.

גומיות לשיער - לא אוספים שיער בשום אופן

מכנסיים עם קרעים - אנחנו לא בנות 16 גם אם אנחנו מרגישות ככה (ואתן יודעות שגם את זה אנחנו כבר לא מרגישות)

תיק גב - זה בערך הדבר הכי נוראי אחרי חולצת איי לאב ניו יורק שעוד יש עליה את סימני הקיפול

כל פריט שהוא לא שחור, אפור, אפור עכבר, אפור כהה, לבן, אוף ווייט, כסף, אולי גם טיפה זהב ואפור מטאלי. תכלת ייתכן ויהיה נסלח.

כל תיק דמוי עור. זה חייב להיות הדבר האמיתי. סורי - לא אני החלטתי (החליטו אלוהי העיר - מרק ג׳ייקובס, מייקל קורס, אן קליין ודייאן פון משהו משהו).

בקבוק מים רגיל - לכו עם הזרם, תרתי משמע, מים עם טעם, עם גלוטן, בלי גלוטן, עם אלקטרוליטים, עם אגבה, בלי מלחים, אורגנים, וכאלו בלי אייץ׳ טו או.

ילדים - זאת אומרת לוקחת אבל חוץ מכמה שעות בשבוע הם יהיו מאופסים באלוהים יודע איפה, לא ממש מעניין (מבטיחה שמצאתי להם בית וקיטנה וגן ופעילות טובה - נשבעת, תורידו את הטלפון - אין סיבה להתקשר לשירותי הרווחה….)

אני רוצה לחגוג את העיר ולהתסובב בה כמו קרי, שרלוט, סמנטה ומירנדה.

שום דבר נוח - הרי לא באנו להנות באנו לכבוש.

וכמו שחברתי לנשק,Carrie Bradshaw  אמרה, אין שום צורך בנעלי התעמלות עור לבנות (סטייל ריבוק שנת 1992), כי

New York City is my Cardio

וקרדיו בניו יורק סיטי עושים עם עקבי 17 אינץ׳ וכראיס ויזה פלטינום.

Welcome to New York

חן (אנני) מתעדת את חייה בניו יורק כבר ארבע שנים.

משהו בין סקס אנד דה סיטי עם תוספת כבדה של שלושה ילדים היפראקטיבים וזוגיות הייטקיסטית לאמהות פולניה שכוללת שניצלים וקציצות.

הבלוג שלה www.beemasheli.com מלא בהמלצות, סיורים, קיטורים, שופינג ועוד.

באמאשלי | חוויות משפחה בעיר הגדולה