נזיפה לשופט שכינה הסכם גירושים "הסכם קישטה"

שופט לענייני משפחה ננזף על ידי נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אליעזר ריבלין. זאת כיוון שכינה הסכם ממון בין בני זוג מתגרשים "הסכם קישטה" ואף הסביר כי מדובר ב"הסכם שבו מגרשת ומנשלת אישה את בעלה".  ריבלין מצא את התלונה של האישה על דברי השופט מוצדקת, נוכח התערבותו בתוכן ההסכם שגיבשו בני הזוג בהסכמה.

הרקע לעריכת ההסכם היה מעילה באמון ובגידה. ההסכם נוסח באופן שכלל חלוקת רכוש לא שוויונית, בהסכמתם המלאה של הצדדים. לדברי האישה המתלוננת, היא ובעלה נשואים שנים רבות. הם הורים לילדים וסבים לנכדים, ושניהם אנשים משכילים. לטענתה בדיון בבית המשפט פתח השופט ואמר שההסכם לא שוויוני, וברור שזה "הסכם 'עונש' שבו 'הגברת' מענישה את בעלה על בגידתו".

אחר כך, לדבריה, כינה השופט את ההסכם "קישטה", דהיינו, "הסכם שבו אני מגרשת ומנשלת את בעלי". לטענתה, השופט שאל מי הכין את ההסכם, וכשהשיבו בני הזוג שניסח אותו עורך דין שהוא גם חבר, אמר השופט: "הוא עו"ד של נזיקין לא? מה לו ולענייני משפחה? נו, טוב, בטח לא רציתם שיידעו ולא שזה יעלה לכם".

(אילוסטרציה)

המתלוננת הוסיפה וטענה כי בהמשך הדיון החל השופט לעבור על הסעיפים בצורה מסודרת, "והסביר על כל סעיף למה הוא לא יכול לאשר אותו", תוך שהתעכב על סעיפי הממון והסביר לבעל שהוא נשאר "חסר כל', ושלא יהיה לו ממה לחיות".

כשהשיב הבעל שזה רצונו ושהוא סומך על כושר ההשתכרות שלו, שאל אותו השופט: "אתה בריא? אתה לוקח תרופות?". כן פנה למתלוננת ואמר לה, לדבריה, בטון נוזף: "מה את רוצה לעשות עם קצבת הזקנה שלו? והסיעוד שלו - גם מזה את רוצה חלק?" כשהשיבה המתלוננת שלא חשבה על זה אמר לה השופט, לטענתה: "תחשבי!", והיא השיבה שמה שהבעל יחליט מקובל עליה.

השופט ציין בפני הנציב כי השאלה שהפנה לבעל בעניין התרופות שהוא נוטל נועדה לברר את מצבו הרגשי, שכן לעתים בהסכמים שאינם מאוזנים נטען כי אחד הצדדים היה בלחץ, היה נתון לטיפול תרופתי בשל מצבו הרגשי ולכן לא הבין את הנאמר.

שאלתו לעניין זהות עורך הדין נבעה לדבריו מכך שמדובר בהסכם חריג במובן זה שהוא סותר בחלקו את הוראות הדין. אכן אמר, כי מדובר בעורך דין מעולה לדיני נזיקין, אך לא אמר כי עורך הדין אינו מבין בענייני משפחה, וודאי שלא אמר דבר ביחס לשאלה אם אחרים ידעו על ההסכם אם לאו.

"נוהל קישטה"

שאלתו לעניין גיל הפרישה של הבעל באה לדבריו למלא אחר רצון המחוקק והפסיקה המחייבים את בית המשפט לוודא כי "האיש הבין גם תוכן, גם משמעות של ההסכם, כך שלא יוכל הוא להישמע בעתיד בנימוק שלא ידע הוא כי אין הוא מקבל דבר מן הרכוש המשותף, אלא רק את הזכות לעבוד, וגם זאת לכאורה לשנים לא רבות".

שאלת קצבת הזקנה עלתה, לדברי השופט, בשל חוסר בהירות אם היא חלק מכושר ההשתכרות או חלק מן הכספים המגיעים למתלוננת, ולכן אמר לה "אנא חשבי, שכן אחרת יישארו הדברים עלומים".

לדברי השופט, אין ממש בטענה כי כינה את ההסכם "קישטה". לדבריו, במקום שיאמר לבעל "היא יכולה לסלק אותך", בחר לומר לבעל בחיוך כי למתלוננת יש זכות לדרוש ממנו לצאת בלא הנמקה ולהפעיל כלפיו "נוהל קישטה" (מושג הזכור לשופט מימי שירותו הצבאי המתייחס להסתלקות מהירה). השופט הוסיף, כי "נכון שהנציב יכול לסבור שלא עדיף היה לנסות ולהקל על האווירה, אלא שסבור אני שלטון, למשמעות ולחיוך שניתן בעקבות הביטוי, יש חלק בלתי נפרד מההקשר".

בהחלטת הנציב הובהר כי אמנם נתונה בידי בית המשפט הסמכות לאשר הסכם, אם התקבל מתוך רצון חופשי וללא כפייה. עם זאת, במקרה זה, בנסותו לבחון עם הצדדים אם הבינו לאשורן את משמעויותיו והשלכותיו של ההסכם, הוא סבור שהתבטאויותיו של השופט חרגו מהראוי. השופט הסביר לנציב שחשב שהשימוש בביטוי עממי הזכור לו מימי שירותו הצבאי יקל על האווירה המתוחה, אולם נראה שמה שנתפס בעיניי השופט כחוש הומור או כאמירה מרגיעה נתפס בעיניי הצדדים כהתערבות בוטה בתוכנו של הסכם שנערך על ידי עורך דין שנבחר על ידם.

הנציב קבע בתום הבירור כי השופט "חרג מכללי התנהגות ראויה של שופט בכלל ושל שופט משפחה בפרט. אין זה מתפקידו של בית המשפט - בכל הליך שהוא, לא כל שכן בהליך לאישור הסכם ממון - להביע דעה על סיכויי הצדדים לשקם את הקשר ביניהם, ובוודאי שאל לו לנקוט עמדה שנתפסת בעיני מי מהצדדים כנגועה במראית עין של משוא פנים נגדו". הנציב המשיך והדגיש כי "כי משופט משפחה, יותר מכל שופט אחר, נדרשת רגישות והתנהלות זהירה".