"השמידו את כל הפראים!": הפסיכולוגיה שמאחורי רצח עם

סוון לינדקוויסט זוכר שתי חוויות נעורים מכוננות: הראשונה נוגעת לרושם העצום שהותירה בו התמונה האיקונית של הניצולים המורעבים בבוכנוואלד. השנייה היא הקריאה ב"לב האפלה" של ג'וזף קונראד. בתודעה המתפתחת של לינדקוויסט הנער, הפתרון הסופי של היטלר ועוולות הקולוניאליזם באפריקה נצרבו יחד כשתי דוגמאות להשמדת עם שיטתית, והביאו אותו להתחקות אחר המקורות ההיסטוריים והאינטלקטואליים של רעיון הג'נוסייד.

שם ספרו, "השמידו את כל הפראים!" - שילוב של מחקר היסטורי, ביקורת תרבות וספר מסע - לקוח מדברי הסיכום של קורץ, הדמות הרצחנית ב"לב האפלה", שבהם הוא מסביר כי משימתם של הלבנים האירופאים היא לתרבת את הילידים הברברים של אפריקה. הציטוט הזה מדגים את הטענה המרכזית של לינדקוויסט: מראשיתו שירת האימפריאליזם את הציוויליזציה האירופית על ידי סילוק הגזעים הנחותים מהעולם. האמונה כי גזעים נחותים נידונו להכחדה בידי הטבע עצמו וכי תפקידם "המוסרי", "האנושי", של הגזעים העליונים הוא לכוון אותם לעבר המסלול "הנכון" שנועד להם - היא מרכזית למחשבה האירופית.

"כפי שאין זאת בגדר טובה לכלב שאת זנבו יש לקצץ, אם מקצצים אותו בהדרגה, סנטימטר אחר סנטימטר, כך גם אין מידה רבה של אנושיות בהארכה מלאכותית של פרפורי הגסיסה של פראים הנמצאים על סף הכחדה", מצטט לינדקוויסט את הפילוסוף הגרמני אדוארד פון הרטמן בספרו "הפילוסופיה של תת ההכרה" (1884). "אוהב האדם האמיתי, אינו יכול אלא לרצות לזרז את הכחדתם של העמים הפראיים ולפעול למען מטרה זו".

שולל את הייחודיות של השואה?

אבל התפיסה הזו, מסביר לינדקוויסט, לא רק הולידה מסעות כיבושים ברחבי העולם, אלא גם מככבת בלב תיאוריית הגזע של היטלר. ההיסטוריונים שמנסים להסביר את ההתפתחות הרעיונית שהובילה לנאציזם, לדבריו, פשוט חיפשו מתחת לפנס. הם מביאים כתקדימים את השמדת העם שביצעו הטורקים בארמנים, או לחלופין את הרצח המאורגן שביצע סטלין באיכרים האוקראינים שהתנגדו לקולקטיביזציה הכפויה. בין אם מכוחה של אידיאולוגיה מכוונת או הדחקה, ההיסטוריונים האלה העדיפו להתעלם ממקרים דומים של רצח עם שביצעו צרפתים, גרמנים, בלגים ובריטים בתושבי אפריקה ובמקומות אחרים בעולם.

לינדקוויסט מספר, למשל, על לאופולד השני, מלך בלגיה, שהעניק בסוף המאה ה־19 לנציגיו בקונגו מונופול על הסחר בגומי ובשנהב, והטיל חובת עבודה על הילידים. "אלה שסירבו נענשו בשריפת כפרם, ברצח ילדיהם ובקטיעת ידיהם". אבל לאופולד לא היה לבד. מגלי ארצות כמו הנרי מורטון סטנלי, מיסיונרים מטעם הכנסייה, מפקדי צבא, פוליטיקאים ויצרני נשק - כולם שיתפו פעולה עם הפרויקט הקולוניאלי והרימו את תרומתם לרצחנות שפעלה בליבתו. גם היטלר, מזכיר לינדקוויסט, ביקש ליצור מרחב מחיה לגרמנים במזרח אירופה תוך סילוקם של העמים הנחותים שישבו שם - יהודים וסלאבים. במילים אחרות, השמדת העם הייתה בסך הכל פיתוח קיצוני, מעוות ו"מודרני" של רעיון שכבר תורגל על ידי הבריטים ועמים מערב אירופים אחרים.

בין הניתוחים ההיסטוריים וקטעי ההגות לינדקוויסט משלב בספר תיעוד של מסע שהוא עצמו ערך בעקבות אבותיו בנתיבי העבדות וההשתלטות האירופית באפריקה. את המסקנה שלו מהמסע הפרטי ניתן לצפות מראש: שורשי הגזענות שהולידו את רצח השחורים באפריקה, כפי שתיאר אותם קונראד ב־1899, ממשיכים לפעול את פעולתם גם היום. קטעי המסע בסהרה כתובים אמנם בכישרון מרשים, אך קשה לומר שהם מוסיפים משהו על הטיעון המקורי של המחבר.

הספר, שהתפרסם במקור ב־1992, מעורר מחשבה, וחוויית הקריאה בו מצטיינת בעוצמה רגשית נדירה, אבל במשך השנים מאז שיצא הוא עורר גם לא מעט ביקורת. סביר להניח שלינדקוויסט עצמו מקבל את הטענה העיקרית שהופנתה כלפיו, שהוא שולל את הייחודיות ההיסטורית של השואה. זה לא שלינדקוויסט מבקש ללמד סנגוריה על המשטר הנאצי, אבל הוא כן מאמין שהנאצים הפכו לשעירים היחידים לעזאזל של רעיון שהוא מרכזי למורשת המחשבה האירופית - הרעיון שאימפריאליזם הוא תהליך הכרחי מבחינה ביולוגית. והוא דוחק בהיסטוריונים לזכור את הטיעון הזה כשהם מתעדים מקרים אינדיבידואליים של פשעים נגד האנושות בכל מקום שבו בוצעו.

בעיה אחרת, משמעותית יותר בעיניי, נוגעת לשאלה האם כל אלימות שיטתית של קבוצת אוכלוסייה אחת נגד אחרת היא אכן ייצוא אירופי. מאז פרסום "השמידו את

 הפראים" (וכמובן גם לפניו), סבלה יבשת אפריקה ממספר רב של מלחמות אזרחים רצחניות שבהן חוסלו מיליונים - באנגולה, בליבריה, במוזמביק, בסודן, ברואנדה, בקונגו. האלימות הבלתי פוסקת הזאת לפחות מעלה את האפשרות שרצח עם הוא רעיון מרכזי גם במחשבתם של תושבי אפריקה, ואולי יותר מזה - שהוא נטוע בלב האפלה של הפסיכולוגיה האנושית.

"השמידו את כל הפראים!" סוון לינדקוויסט, משוודית: דנה כספי, עם עובד, 196 עמודים.

הביקורת פורסמה במוסף "שבעה לילות" של ידיעות אחרונות.