לברון התחיל את הדרך למטה
לברון מזדקן ונמצא כיום בצומת הדרכים שבו היה גם קובי בראיינט לפני כמה שנים. הוא טעה טעות גסה כשלא פירק את החבילה בקליבלנד והצטרף ללהקה של מוביל (אלפא) צעיר ממנו
יש כרגע שתי קבוצות כדורסל שמתעלות מעל לכל השאר. קבוצת המיליונרים שהתקבצה בקליבלנד ומולה קבוצת היחפנים (לא שהם רעבים ללחם, חלילה, אבל הכל יחסי) מאוקלנד. שתי אלו נפגשו בשלושת הגמרים האחרונים, החליפו מהלומות והתחלקו בתארים, אבל אחת מהן עומדת להתפרק כרגע, בעוד השנייה רק מתגבשת. הקלישאה אומרת שאין דבר מצליח יותר מההצלחה, וגם שלהצלחה אבות רבים אבל הכישלון יתום... ובכן, האם ניתן לומר שהקבוצה השנייה הכי טובה, ושנייה רק לקבוצה שכולם מכנים "קבוצה היסטורית", יכולה בכלל להיחשב לכישלון? תלוי את מי שואלים ומתי.
אחרי שהקאבס הביאו אליפות היסטורית לקליבלנד, עיר ששבעה מרורים עשרות שנים, מעטים (אם בכלל) העסיקו את עצמם בבעיותיה של הקבוצה הזו. זה היה לגמרי נגד הזרם וחסר תוחלת, ואף אחד לא רצה להקשיב. הם היו, בסופו של דבר, אלופי העולם ומי שהצליחו, כנגד כל הסיכויים, לנשל את הלוחמים ממה שהיה הופך לת'ריפיט, ומה שנראה בדרך לעוד כמה תארים, ושאר ירקות (וקלישאות, כאמור). הייתי אז ונשארתי עד היום מי שלא מפחד לשחות נגד הזרם ולומר כיום את מה שכל "המום"חים יאמרו לכם בעוד שנתיים. ובכן. לברון מזדקן ונמצא כיום בצומת הדרכים שבה היה גם קובי בראיינט לפני כמה שנים. עוד לא מכיר בכך שדרכו כלפי מטה כבר החלה ונמצאת בעיצומה. מי שטעה טעות גסה זה לברון בכבודו ובעצמו. הוא היה צריך לפרק את החבילה בקליבלנד ולהצטרף ללהקה של מוביל (אלפא) צעיר ממנו.
דוגמאות לא חסרות. ווייד היה האלפא של מיאמי, כאשר לברון, צעיר ממנו ורעב, הצטרף והעלה אותם לרכבת הרים, עם פסגות מרהיבות אבל גם עם כמה נפילות כואבות. גם בוש ידע להזיז הצידה את האגו שלו בשביל לתפוס טרמפ על הרכבת. שניהם תוגמלו בשתי טבעות אליפות, שגם אם רשומות על שמו של לברון כתורם העיקרי, הרי שאף אחד לא מטיל ספק שגם ווייד ובוש היו הרבה יותר מלהקת החיזוק של לברון. גם הם היו כוכבים בהצלחות של מיאמי. לברון היה צריך ללכת לקבוצה צעירה ורעבה. נניח אוקלהומה של ווסטברוק ועכשיו גם פול ג'ורג', או ניו אורלינס של אנתוני דיוויס ודמרקוס קאזנס. אם הוא בחר להישאר באקרון, אוהיו, בבית החמים והמנחם, הוא יצטרך להסתפק בנחמות שלהם. בשבילם הוא תמיד יהיה הכי טוב שיש. ואם די לו בכך, שיבושם לו.
אבל קיירי ארווינג לא טיפש. הוא ראה איך גאסול נתן מספרים של כוכב על וחטף מקובי ביקורת בגלל שלא לבש את המכנסיים. כלומר, גאסול היה נמושה בשביל קובי, למרות שלדעתי סחב את כל הלייקרס על הגב שלו, כולל את קובי שזקנתו בפירוש ביישה את נעוריו. לברון הרבה יותר קבוצתי מבראיינט, וזה אומר שקיירי היה יכול לשקוע בנירוונה ולהאמין שהוא בידים טובות, אבל מצד שני קובי היה יותר מונחה מטרה ממנו. אמנם בראיינט השיג פחות תארים אישיים עונתיים (1 מול 4 של לברון, גם אם טועים מי שטוענים שהיד עוד נטויה, ואני בספק, 4:1 נחשב לתוצאה מרשימה בכל סוג של ספורט), מה שיכול להיחשב מדד טוב לכישרון נטו, אבל ביחס לכמעט אותו שדה בדיוק, ומאותן הזדמנויות, 8 גמרים לשניהם, קובי קצר כמעט כפליים תארים אישיים (חמש טבעות לקובי מול שלוש ללברון, כאמור לא סופי, בתיאוריה...). על קובי נמתחה לא מעט ביקורת, אבל הוא מעולם לא נחנק ברגעי האמת. לא הייתי רוצה להיות הסייד קיק שלו, אבל מצד שני גם לברון לא צפוי לפרגן לאף אחד כאשר יבואו הכישלונות, והם, מה לעשות, צפויים אחרי שמגיעים לגיל 33. לברון יהיה בגיל הזה קצת אחרי שהעונה הבאה תתחיל.
מה משותף לשניהם? קובי לקח אליפות אחרונה בגיל 32, וכנראה גם לברון. קובי נושל סופית מכתר המלכות כאשר לברון חבר לבוש ולוווייד במיאמי.(ולבראיינט לא היו תשובות, אולי הוא חשב שהלייקרס שלו מספיק טובים, אני טענתי אחרת). לפני שנה לברון ראה את דוראנט חובר לקרי, תומפסון וגרין ולא הגיב, לא בזמן אמת ולא שנה אחרי. בעוד שנה כבר יהיה מאוחר מדי להתחיל לבנות משהו חדש. אבל לפני שנה לברון היה רק בן 31. ג'ורדן, ששניהם אוהבים להיות מוזכרים איתו בנשימה אחת, חזר מהבייסבול בגיל 31 ועשה עוד ת'ריפיט. לברון וגם קובי טעו טעויות טקטיות קשות כאשר לא הבינו את מגבלות הגיל. ליוויתי את בראיינט בדרכו מטה, ואני מקווה לא להיות שם לבד כאשר זה יקרה גם ללברון. יש דברים שהם בלתי נמנעים. מבחינתי זה כמעט כמו לומר שמחר תזרח השמש ומאיזה צד.
קיירי עייף מלהיות נושא הכלים של לברון. אילו לפחות היו שם יותר הצלחות. לי זה מזכיר את הוראס גרנט שהיה הסייד קיק של ג'ורדן באליפויות הראשונות, ואז טען שזה הזמן שלו להוביל קבוצה, ואז הוא גם נעלם. גם ארווינג חושב שהוא יותר ממה שהוא באמת. זה טבעי. הוא משאיר ללברון קבוצה עם כמה כישרונות לא רעים בכלל בתור להקת ליווי. קווין לאב וטריסטן תומפסון שחקנים מעולים. קצת חבל ששניהם משחקים על אותה עמדה, פאוור פורוורד. עוד יותר חבל שלאב דק מדי וחלש מדי בשביל לשמור על מרבית הסנטרים בליגה, וגם על כל הפאוורים הגדולים. תומפסון נהדר, משאבת ריבאונדים מהלכת, שומר מצוין, אבל הוא רק 2.06 מ' וזה לא מספיק בשביל לשמור על פאוורים כמו דייויס ודמרקוס, או למרקוס וגאסול, או טאונס, או ולאנצ'יונאס.
זה גם בקושי הספיק מול ביסמאק ביומבו, אבל רגע, זה לא היה בגמר המזרח של לפני שנה? איפה הייתה הקבוצה לפני שזה קרה (שהם נתקעו בלי סנטר) ואיפה הם היו אחרי? מילא לא לצפות את הנולד (הם לא קוראים את הטור שלי כנראה...), אבל אחרי שזה כבר קרה? לא לחינם גריפין פוטר. הבעיה היא שהם חיפשו מתחת לפנס והתחזקו בעמדות שהיו חזקות מלכתחילה ובשחקנים שלא תרמו דבר לחיזוק הקבוצה. הקבוצה לא נוהלה. וכאמור, יש מי שכבר מחפשים את השעיר לעזאזל. גם בוסטון של בירד הזדקנה, אבל לפחות לקחה שלוש אליפויות בעידן הלייקרס של מג'יק וקארים.
מאותו העשור, לצערי, הקאבס יותר מזכירים את פילדלפיה של דוקטור ג'יי. המון סימפטיה אבל הבלחה כמעט חד פעמית, ואז נפילה מול הקבוצות הבכירות שנחשבו קבוצות היסטוריות. כנראה גם הם "לא הבינו ששעון החול שלהם מתקתק". אז ארווינג למד מהדוד ג'וליוס (אין באמת קשר משפחתי, אבל תודו שזה משעשע) ולא רוצה להיזכר כהברקה חד פעמית. גם בקבוצה ההיא הד"ר מעט נדחק לשוליים. ומוזס מלון היה הכוכב שלה אז. הד"ר היה מי שכולם התעוררו בלילה בשביל לראות. קיירי הרבה יותר וירטואוזי מלברון, אבל בשביל מי אתם קמים? לברון לוקח גם את התהילה בתור הכוכב הראשי (כמו ד"ר ג'יי), אבל גם את המספרים והתארים האישיים (כמו מלון). אז מה נשאר לקיירי? שאריות.
כאשר קובי התחיל את דרכו מטה, אמרתי שהרבה מאמנים ישלמו את מחיר הכישלונות שלו. בלאט היה הראשון בשורה ארוכה לא פחות. זו של לברון. התהלוכה כבר התחילה ולארווינג נמאס להיות מלווה שיירות. מבחינתו הוא צודק. לא בגלל שהוא יצליח יותר בלעדי לברון, אלא בגלל שהוא ספורטאי ולכן הוא מרגיש שהוא חייב לנסות. אז בהצלחה קיירי. תצליח אם תדע לשים את האגו בצד ולהצטרף ללהקה של מישהו אחר. אתה צעיר ויהיו לך הזדמנויות לתקן. ומה אם לא? אחרי שלברון יפרוש, קליבלנד תחזור להיות קבוצת לוטרי עם בחירות גבוהות, וגם אתה תמיד תוכל לחזור לשם
לפנייה לכתב/ת 
