הכרנו בקו 189: זוגות שהתאהבו מחוץ למסך
אלעד התאהב בשירן ממבט ראשון, כשראה אותה עולה לקו האוטובוס הקבוע שלו. סלי וארז התאהבו במשרד הצבאי, ואילו רבקה בכלל היתה אמורה לעבוד על יוני בטלפון, אך מהתעלול הטלפוני נולדה לה אהבה גדולה ומפתיעה. זוגות שהכירו בדרך הישנה והטובה
מעטים האנשים שישמחו להגיד לילדיהם העתידיים שהם הכירו באפליקציית סטוצים כמו טינדר. לעומת זאת, להיפגש ולהכיר באוטובוס או במונית שירות זה כבר סיפור שונה לגמרי, וכנראה שגם רומנטי בהרבה. קחו למשל את אלעד לוי (36) ושירן דהן (31) שהכירו באוטובוס מתל אביב לחולון. "קו 189 אף פעם לא היה קו מעניין מי יודע מה. תמיד הייתי בודק אם עולות או יושבות לידי בחורות חמודות כי בכל זאת, אני רווק תל אביבי, אבל אף פעם לא היה משהו מעניין", משתף אלעד.
"מה שכן, תמיד שמתי לב לאלה שכן עלו כדי לבחון מה קורה שם ולא לפספס דבר. באותו היום קמתי גמור לגמרי, ובאתי במצב רוח של לא לדבר עם אנשים בכלל. ישבתי בכיף שלי וקראתי עיתון, ופתאום האוטובוס נעצר, נפתחה הדלת וראיתי הילה כזו, כאילו משהו מלכותי נכנס לאוטובוס". "באותו היום בכלל פספסתי את האוטובוס שלי ועליתי על האוטובוס הזה, ממש במקרה כי הוא היה הראשון שהגיע", מוסיפה שירן.
אלעד: "אז פתאום היא נכנסה ואני בהיתי בה די בהלם. בגלל שהייתי עייף והפוך המוח שלי לא תפקד. היה לי בלאק-אאוט, אבל ידעתי שאני חייב להגיד לה משהו. עד שסוף-סוף באתי לומר לה איזה משפט, התחנה שלה הגיעה והיא קמה וירדה מהאוטובוס. לא יצא לי לדבר איתה, אבל כן שמתי לב שחברה שלה שבדיוק ראתה אותה על האוטובוס וירדה איתה, גם קראה לה בשמה. אז ידעתי רק את השם הפרטי שלה ושהיא נוסעת מדי פעם בקו הזה, ומאותו הרגע, נורא רציתי לראות אותה שוב! בכל פעם שעליתי לאוטובוס, חיפשתי אותה מיד. לפעמים ניסיתי לעלות עליו בשעה אחרת כדי להבין באיזו שעה היא עולה. ככה חלפו להם חודשיים-שלושה בלי שראיתי אותה שוב, אבל כמובן שהיא עדיין הייתה לי בראש.
שירן: "הוא עמד לפניי ושאלתי אותו לאן הוא נוסע כי פחדתי שהוא יתפוס לי את המונית הפנויה הראשונה שתעבור, ואז הצעתי לו לחלוק ביחד מונית. היה יום ממש חם ולא היה לנו כוח לדבר, ממש לא זכרנו אחד את השנייה מהאוטובוס".
אלעד: "הצלחנו לתפוס מונית, התחלנו לנסוע, החלפנו כמה מילים ואז פתאום שירן שאלה אותי אם אני עובד בחולון ואם אני נוסע בקו 189. אני מסתכל עליה, קולט את הפרצוף היפה שלה מולי ופתאום הבנתי שהיא שירן מהאוטובוס! מיד יצא לי 'היי! את שירן!'".
שירן: "כשבאתי לרדת מהמונית הוא ביקש את המספר שלי ואמרתי לו שאם הוא רוצה את המספר שלי אז שירד מהמונית וילווה אותי הביתה".
אלעד: "מאז התחלנו לצאת ואז גילינו שיצא לנו להיות בעוד כמה מקומות בעבר ביחד מבלי לדעת, כמו למשל בהופעת העשור של אינפקטד, בכנס של אריה דרעי שהיה בבחירות, וזהו. מאז אנחנו יחד ואנחנו מתחתנים בספטמבר. על ההזמנה שמנו ציור של אוטובוס קו 189".
כן המפקד!
גם ארז (34) וסלי (34) הכירו כמו פעם, ועשו זאת הודות לאבא של ארז, שסלי עבדה תחתיו בזמן שירותה הצבאי. "באותה התקופה הייתי פקידה בלשכה של אבא של ארז, ויום אחד ארז הגיע למשרד בבסיס תל השומר. כשהוא נכנס לא ידעתי מי הוא עד שהוא שאל איפה אבא שלו, ועניתי שהוא יצא לפגישות. הוא אמר לי תודה והלך. מאותו היום הוא התחיל להתקשר אליי למשרד, כביכול בטענה שהוא מחפש את אבא שלו אבל היינו מנהלים שיחות ארוכות.
"מבחינתי סתם העברתי ככה את הזמן, אבל זה המשיך ודיברנו בטלפון חודש שלם עד שהוא הציע לי לצאת איתו. בהצלחה לא זרמתי עם ההצעה, בעיקר כי כיבדתי את אבא שלו וקצת התביישתי בכל הסיפור. אבל בסוף, כשהסכמתי, אני ממש זוכרת איך חזרתי הביתה והודעתי לאימא שלי שחד משמעית - אני מתחתנת איתו. אחרי חצי שנה של היכרות באתי אליו הביתה, וזה היה צעד גדול מבחינתי כי עדיין מאוד התביישתי מאבא שלו, ובאמת כשאבא שלו ראה אותי הוא היה בהלם. אחרי כמה זמן כבר הייתי נשארת לישון אצלו, ובבוקר המפקד שלי היה מביא אותי לבסיס. אני זוכרת איך כולם היו מסתכלים עליי! וזהו, בגיל 20 התחתנו ובגיל 21 ילדתי את בתי הבכורה".
גם יוני (31) ורבקה (30) הכירו בצבא אבל הפעם לא דרך המפקד, אלא דרך המירס. "הייתי תומכת לחימה והיה ערב אחד בבסיס שהיה לנו מאוד משעמם. ישבנו הרבה חבר'ה ביחד כדי להעביר את הזמן. אני ידועה בתור אחת שמסתלבטת ועושה צחוקים. בערב שהכרנו ישבנו קבוצה של שישה אנשים, וידיד שלי הציע לי להסתלבט על מישהו במירס הצבאי וככה זה התחיל. הוא חייג ויוני ענה.
"אמרתי לו 'שלום, נעים מאוד, למי הגעתי?', והתחלנו לדבר. הצגתי את עצמי בתור קרין שגרה בירושלים, והתחלנו לספר מה כל אחד עושה בצבא. דיברנו איזה שעתיים עד שנותקה השיחה. למחרת אני מקבלת באמצע הלילה צלצול למירס מיוני! דיברנו עוד וגלשנו לנושאים רציניים, והייתי חייבת להתוודות על האמת. סיפרתי לו שקוראים לי רבקה ושאני מירושלים, ושבערב לפני עבדתי עליו עם החברים, אבל שבעצם מאוד נהניתי לדבר איתו. וזהו, המשכנו משם לדבר באמצעים אחרים ולא בטעות. בחיים לא חשבתי שאכיר את בן הזוג שלי בדרך כזאת".
המחשב התקלקל אבל האהבה נמצאה
מירי (40) ובעלה אליאס (36) הכירו בדרך הכי לא צפויה כנראה בעולם, דרך שירות לקוחות. "הכרנו לפני שלוש וחצי שנים כשהתחלתי לעבוד כמנהלת שירות במעבדה לתיקון מחשבים ניידים, מסכי מחשב וטלוויזיות. במשך שלושה חודשים הוא היה מתקשר למוקד הטלפוני ומתלונן שהמחשב שלו תקול. בהתחלה הייתי בחופשת מחלה ארוכה ולא יצא לי לשוחח איתו, אבל הכרתי כבר את השם שלו. כשחזרתי מחופשת המחלה טיפלתי במקרה שלו ונשלח אליו מכשיר חדש, כך שמבחינתי הטיפול בלקוח היה סגור. להפתעתי, יום למחרת הוא התייצב בדלפק השירות שלנו עם המחשב החדש ודרש בעצבים לדבר עם המנהלת. כשיצאתי החוצה הוא נרגע ממבט ראשון".
"התברר שהמחשב החדש שלו לא נדלק והיה צריך להחליפו. חשבתי שזה יהיה טיפול של כמה ימים נוספים, אך זה הפך למספר חודשים. באיזהשהו הוא דרש את מספר הטלפון שלי על מנת שלא יצטרך לדבר עם המוקד ונתתי לו. הוא התקשר כבר באותו הערב! כמובן שהופתעתי מהשיחה בעשר בלילה ואמרתי לו שאלו לא שעות העבודה שלי, ואז הוא אמר לי שהוא סתם התקשר כדי לפטפט.
"באותה תקופה יצאתי עם מישהו ואמרתי לו את זה, אבל הוא לא ויתר במשך חודש וחצי הוא התקשר אלי יום-יום ודיברנו. בסוף הסכמתי לצאת איתו כידיד לקפה, מה שהוביל לעוד פגישה ולבסוף גם לפרידה שלי מאותו בחור שיצאתי איתו. אחרי ארבעה חודשים עברנו לגור ביחד, ואחרי 10 חודשים התחתנו. והיום יש לנו בן מקסים. אגב, הוא בסוף לא קיבל מחשב חדש ודאגתי לו להחזר כספי".
אחרי השבעה זרמנו לדרינק
ולסיום, אם יש מקום אחד בעולם שכולנו בטוחים שלא נמצא את אהבת חיינו זה כנראה בשבעה, אבל מסתבר שגם שם ניצוצות האהבה פועלים בכל הכוח. "לאחר שהסתיימה השבעה של הבן של השכנים שלנו, הקפצתי את אחת האחיות לביתה, ואיציק, חבר קרוב של אחד האחים של הנפטר, התנדב לנסוע יחד איתי כדי שלא אסע לבד", משתפת כנרת.
"אחרי שהורדנו אותה בביתה, נשארנו שנינו במכונית, ואתגרתי אותו אם הוא זורם למשקה. הוא התחיל להתנצל שאין עליו אפילו ארנק, וכך יצא שהדייט הראשון היה על חשבוני. הגענו לאיזה פאב נידח, דיברנו כל הלילה, חזרתי הביתה ב-6 בבוקר עם חיוך שלא ירד מהפרצוף, ובקרוב נחגוג שש שנות נישואים פלוס שני ילדים, כלב ודג".
איציק: "מהרגע שהכנרת הגיעה לבית האבלים, אי אפשר היה להפריד בינינו. אני זוכר במיוחד את הבוקר ביום חמישי, כשעלינו לקבר. בבית חישבנו מי נוסע עם מי והאחיות ניסו לעשות כל מיני מניפולציות ומזימות על מנת שאני וכנרת לא ניסע ביחד כי הם רצו בכלל לשדך לי מישהי אחרת, אבל איכשהו יצא שנסעתי עם כנרת ברכב שלה. למחרת חזרתי לקיבוץ בצפון וכנרת חזרה לבסיס בדרום. הפרידו בינינו כמה מאות קילומטרים, אבל זה הרגיש זניח לחלוטין אל מול עוצמת החיבור שנוצר בינינו".
