אחרי סיקרט ובליינדספוט - הכירו את "סראחה"
אפליקציית המסרים האנונימיים מתוצרת סעודיה עשתה עלייה - וצוברת תאוצה בשבועות האחרונים גם בקרב משתמשים בישראל. גם הפעם, הכוונה המקורית - "כנות", מקבלת פרשנות שקרובה יותר לבריונות
בשבוע האחרון שוטפת את הרשת תופעה חדשה בשם "סראחה" ("כנות" בערבית), שתופסת תאוצה בקרב בני נוער ומדאיגה מאוד את ההורים שלהם:
סראחה הוא שירות הודעות אנונימי. ברגע שנרשמים אליו מקבלים לינק אותו אפשר לחלוק עם חברים או לפרסם ברשתות החברתיות. מי שמקליק ונכנס יכול לשלוח לאדם שפרסם את הלינק הודעות בעילום שם. המקבל לא יכול לדעת מי כתב אותן, או להגיב עליהן בשום צורה.
ממציא האפליקציה הוא זיין אל-עבידין תאופיק, מפתח סעודי שדווקא ניגש לכל העניין הזה עם כוונות ממש טובות. תאופיק רצה לספק לעובדים פלטפורמה בה יוכלו להעריך את הבוסים שלהם, להעלות קושיות ובעיות, וכך לשפר את המקום עבור כולם – בלי לפחד לשלם על כך מחיר בדמות פיטורין או סנקציות אחרות. בהמשך הפלטפורמה התרחבה, והציעה לאנשים אפשרות לתת פידבק זה לזה בלי קשר לסביבת העבודה.
סראחה הפכה פופולרית מאוד במדינות אסיה ואפריקה, אבל הפריצה הגדולה שלה מגיעה בזכות ההשקה שלה כאפליקציה, ובעיקר בעקבות האינטגרציה עם סנאפצ'ט, שפתחה את עולם הטינוף האנונימי בפניהם של מיליוני צעירים נרגשים מארצות הברית ואירופה. פידבקים באפסטור ובגוגל פליי מגדירים אותה כ"צלחת פטרי של בריונות רשת", ומזהירים משתמשים אחרים שלא להוריד אותה אם שלמות גופם ונפשם חשובה להם.
בארץ מתווספות לאזהרות הללו קריאות מקוריות יותר, שמתרות בפני המשתמשים הישראלים לא ליפול בפח של ה"אפליקציה של הערבים" – שכל מטרתה, לטענתם, לחטוף טלפונים ישראלים ולגנוב מהם מידע. אז מה גורם למשתמשים לעשות פעולה שחושפת אותם לטינופים מכוערים ברשת, עם מעט מאוד יתרונות (אם בכלל) לצידם? בסופו של דבר, אם שרדנו את סיקרט ובליינדספוט - נעבור גם את זה.
