מה למדנו ממשחקי ההכנה של הנבחרת
היו הרבה דברים טובים, כמו התרומה של הצעירים, אבל חייבים להיות מודאגים מרמת הכשירות של השחקנים
אין ספק שבקיץ הזה אפשר להיות גאים בנבחרות הכדורסל של ישראל. הן מפגינות כדורסל שוטף, יצירתי, מלא מחשבה ומלא קסם. גם הנבחרת הבוגרת ממשיכה את מה שהתחילו קודמותיה, ומפגינה כדורסל יצירתי שאחראים עליו שחקנים כמו שון דוסון, עוז בלייזר, אלישי כדיר, בר טימור, גיא פניני, עמית שמחון ועוד. ולכן, עצם העובדה שהנבחרת לא נוצחה עדיין (קיימה ארבעה משחקי הכנה) היא לא בגדר הפתעה. אך היות ולכל מטבע יש שני צדדים, צריך להסתכל במקביל על הטוב והרע שיש בנבחרת.
הדברים הטובים
1. שילוב שחקנים צעירים בנבחרת: לאור הצלחת נבחרת העתודה שסיימה כסגנית אלופת אירופה, הגיעו קריאות לשתף חלק משחקניה גם במסגרת הנבחרת הבוגרת. ארז אדלשטיין לא שלל לחלוטין דרישה זו, אך הוא לא ממהר. הסיבה לכך היא שילובם של השחקנים הצעירים הנמצאים כיום בסגל. בעיקר נכון הדבר לגבי שלושה שחקנים: בר טימור, עוז בלייזר ושון דוסון.
פורוורד מכבי חיפה עוז בלייזר לא שותף בשני הקמפיינים האחרונים של הנבחרת, למרות שהיה בסגל הרחב. הוא קלע עד כה בממוצע עשר נקודות, נתן הגנה טובה ששיתקה את שחקני היריב והביא אנרגיות מהספסל. מעניין יהיה לראות איך יתפקד כשהנבחרת תהיה בסגל מלא. הרכז בר טימור הוכיח שיש על מי לסמוך.
בהיעדרם של מקל ואוחיון, הוא מסתמן כרכז השלישי של הנבחרת. הוא מפגין ביטחון בקליעה ויש לו ראיית משחק מצוינת. התחרות עם מקל אוחיון והלפרין יכולה לעשות לו רק טוב. לדוסון הייתה עונה פושרת במכבי ראשל"צ, וגם המסע לארה"ב לא קידם אותו מבחינה מקצועית. במשחקים האחרונים הוא הראה את יכולת החדירה לסל והכושר האתלטי, שגרם לו לרקד מול הרוסים.
2. המשחק השוטף: היות ונבחרת ישראל לא הייתה מעולם נבחרת פיזית, משחקה מתבסס על מהירות ומסירה מדויקת. אלמנטים אלו באו לידי ביטוי במשחק מול הרוסים (החל מהרבע השני), ובמשחק הראשון מול הרומנים, בו הנבחרת השיגה נקודות רבות בהתקפות מתפרצות.
3. חולשת היריבות: רומניה היא נבחרת חלשה שמעדיפה לזרוק מבחוץ במקום ללכת על היתרונות שיש לה בפנים, וגם רוסיה ידעה ימים יפים יותר למרות שפתחה טוב את המשחק מול ישראל. מבין הנבחרות שישחקו בבית הישראלי, גיאורגיה עלולה להיות הסוס השחור, וסוללת הגבוהים שלה יכולה להוות מטרד לכל נבחרת. ליטא לא מרשימה נכון לעכשיו, ויהיה מעניין לראות איך תסתדר איטליה בלי הכוכב שלה, דנילו גלינארי, ששבר את היד.
החסרונות
1. פציעות של שחקנים מובילים: היות והשחקנים מגיעים לאימוני הנבחרת לאחר חופשה שבה כמעט ולא התאמנו, הם עלולים להיות חשופים לפציעות, וזה מה שקורה בנבחרת. כרם משעור, רביב לימונד ורפי מנקו שוחררו מהסגל, וכרגע הנבחרת מתמודדת עם פציעותיהם של הקפטן עומרי כספי, יוגב אוחיון וגל מקל שלא נסעו לטורניר ברוסיה. זוהי הסיבה שבנבחרת מחזיקים כרגע 15 שחקנים, על כל צרה שלא תבוא.
2: העבירות המוקדמות של ריצ'רד האוול: חוסר ניסיונו של האוול במעמדים אלו מוביל לכך שהוא נוטה לבצע עבירות בשלב מוקדם (דבר הפוגם במשחק הפנים של הנבחרת). מאחר שרוב הנבחרות שישחקו בבית הישראלי מתבססות על סוללת גבוהים הממתינה תחת הסל, יצטרך האוול לשדרג את משחקו, בין אם ע"י זריקה מבחוץ או הפגנת אתלטיות שתגרום לשחקן היריב לצאת אליו. טורניר בינוני של האוול יחייב כל אחד מהגבוהים המחליפים (כדיר, זלמנסון, צ'וברביץ') להפיק מעצמו יכולת גבוהה במשחק ההגנה, ולשמש אופציה בתוך הצבע במשחק ההתקפה.
יהיה מרתק להמשיך לעקוב אחר היכולת שתפגין נבחרת ישראל במשחקי ההכנה הבאים, וכמובן באליפות אירופה עצמה.
לפנייה לכתב/ת 
