אימא, בבקשה אל תחפשי לי אהבה
עניין ידוע הוא שהאימהות היהודיות אוהבת לעסוק ב"שידוכים", ולהציע בחורים ובחורות פוטנציאלים לכל מי שרק מבקש. הן במיוחד אוהבות להחליף פרטים בינן ובין עצמן, לא משנה אם הן מכירות את המיועדים או לא. לצערנו, זה רק מרחיק את הילדים מהמטרה ומייצר אנטגוניזם
להיות רווק או רווקה מעל גיל 30 זה מאתגר, בייחוד כשאנחנו חיים בסביבה שמעודדת זוגיות וילדים, ומתעסקת בכך לא מעט. להיות רווק או רווקה מעל גיל 30 זה מאתגר כי בנוסף ללחץ שהרווק גם ככה מרגיש, כאילו שמשהו אצלו "לא בסדר" אם הוא עדיין לא התחתן, מתווספת גם תחושת האכזבה שמגיעה מכיוונם של ההורים, ובמיוחד מכיוונה של אותה אחת שנשאה אותנו ברחמה במשך תשעה חודשים.
עניין ידוע הוא שהאימהות היהודיות אוהבת לעסוק ב"שידוכים", ולהציע בחורים ובחורות פוטנציאלים לכל מי שרק מבקש. הן במיוחד אוהבות להחליף פרטים בינן ובין עצמן, לא משנה אם הן מכירות את המיועדים או לא. אמהות יהודיות הן כמו כת סודית כזו. כשאחת מהן שומעת במקרה בסופרמרקט שיחה של אימא אחרת על איזה בן רווק ונחמד ממשפחה טובה, היא מיד קופצת לעזרתה ומציעה לה את הבת הרווקה של בת דודתה הרחוקה, למרות שייתכן מאוד שהיא לא פגשה אותה מאז הבת מצווה שלה.
כן, בדרך כלל "הילד" לא יודע מה אימא שלו מעוללת מאחורי גבו, וחשוב לנו, בתור הבעלות הגאות של מיזם להיכרויות, לנצל את הבמה כדי לפנות אליכן, האימהות היקרות, ולהגיד לכן שעל אף שהדאגה שלכן מובנת וברורה, קחו בחשבון שהחתן או הכלה המיועדים לא יגיעו אם יופעל עליהם לחץ, נהפוך הוא, זה רק ירחיק אותם מהמטרה. כמו כן, ניסיוננו הראה לנו שברוב המקרים, ילדים מפתחים אנטי לחיבור פוטנציאלי רק בגלל שהוא נעשה דרך אימא שלהם. למה זה קורה?
1. המון פעמים התחושה היא שהאימא מחפשת את הכלה או החתן שאידיאליים עבורה, ופחות מתחשבת במה שאידיאלי עבור הבן או הבת שלה.
2. בדרך כלל, הקריטריונים ל"חיבור מוצלח" מבחינת האימא הם בגבולות רשימת המכולת שהיא הציבה לעצמה. היא פחות מתחשבת בפרמטרים נוספים כמו: טעם חיצוני או סגנון חיים, ויותר מסתכלת על פרמטרים יבשים כגון: השכלה, משפחה ואזור מגורים.
3. יש משהו בהתערבות האם שמעצים לילדיה את תחושת הכישלון. כאילו שהילדים לא התבגרו ולא מסוגלים להסתדר לבדם בעולם ללא עזרתה של האם.
4. העובדה שהאם רוצה שילדיה יהיו בזוגיות לא תמיד חופפת את רצונותיו של הילד, ואז נוצרת סיטואציה מביכה ולא נעימה, כשבדרך כלל, ההיכרות הזו מתפספסת כי הטיימינג לא התאים.
5. כשאימא שלנו משדכת לנו זה תמיד מלווה בנדנודים אינסופיים מכיוונה: "נו, התקשרת אליה"?, או "מה קבעתם"?, "אספת אותה"?, "מה היה"? וכן הלאה. לא כיף.
איך אפשר להשקיט את לב האימהות?
1. אימא שלכם באמת דואגת לכם ורוצה שיהיה לכם הכי טוב שאפשר. לכן צריך להסביר לה בעדינות שלא זו הדרך, ולתת לה את הביטחון שאם תרגישו מצוקה - תשתפו אותה בכך. הלחץ שלה נובע מחוסר הידיעה ומחוסר האונים שלה בנושא. היא מנסה לעזור לכם, אבל לא יודעת איך.
2. שתפו אותה במאמצים שאתם עושה בכיוון, או לחילופין - ספרו לה מדוע אתם לא מעוניינים בזוגיות כרגע. תתפלאו לשמוע כמה חוכמה יש בניסיון חייה, בייחוד כשזה מגיע ממישהו שאוהב אתכם.
3. נסו להסביר לה בעדינות שאתם אוהבים אותה מאוד ומעריכים את הדאגה, אבל מעוניינים לנסות בעצמכם וללא התערבות או לחץ מצידה.
ומספר דברים אליכן, האימהות:
1. הדאגה שלכן הכי מובנת וברורה. אם אתן רוצות לעזור לילדיכם למצוא זוגיות, פשוט תקשיבו להם ותנסו להכיל אותם, בלי שיפוטיות ובלי להפעיל עליהם לחץ.
2. אתן יכולות לספר לילדיכם בעדינות על מיזם כזה או אחר ששמעתן עליו ושעזר לילדיהם של אחרות למצוא דרכו אהבה, אך עשו זאת "על הדרך", ושחררו. תנו להצעה החדשה את הזמן לשקוע, ואל תציקו מעבר.
3. בסופו של דבר, הילדים שלכן הם כבר אנשים בוגרים, ועליהם לעבור את הדרך שלהם בעצמם, עם כל הטעויות והצער הכרוכים בכך. הם מצפים מכן שתכילו אותם, ושתהיו שם בשבילם מבלי לשפוט.
כשהילד שלך סומך עלייך ומרגיש בנוח לשתף אותך, מבלי שיופעל עליו לחץ ומבלי שיבקרו אותו, סביר להניח שהוא ייעזר בך יותר וישתף אותך בתהליך שהוא עובר.
בהצלחה!
הכותבות הן בילי שינגרט-רחמן ורוית מגדל, בעלות מיזם ההיכרויות "בילי ורוית - כמו חברה שמכירה לך".
לפנייה לכתב/ת 
