רג'ינה ספקטור: "גאה ביהדות שלי, ולא מתביישת במקום ממנו אני באה"
היא יהודייה גאה ומוקסמת מארצנו בכל ביקור מחדש ("פשוט נפלא שם"), משלבת בין היפ-הופ, ג'אז, מוזיקה רוסית וקלאסית וסוחפת אחריה המוני מעריצים - בין היתר את אהוד ברק וגם את ברק אובמה. אז למה היא מתקשה להתמודד עם ארה"ב של היום, מה קרה לה בקיסריה וכיצד שירה הכניס אותה לכלא? תפסנו את רג'ינה ספקטור לראיון, רגע לפני הופעה בישראל
בפעם אחרונה שרג'ינה ספקטור הייתה בישראל, אי אז באוגוסט 2013, ישבה בקהל דמות שלא הייתם מצפים למצוא בהופעה של רג'ינה ספקטור. ארבע שנים אחרי, כשכותב שורות אלה מראיין את רג'ינה ספקטור ותוהה באוזניה האם היא מודעת לכך שראש ממשלה לשעבר, אהוד ברק, ישב בקהל, היא צוחקת. "למען האמת, ידעתי זאת", מודה המוזיקאית המוערכת. "זה היה ממש כבוד גדול שהוא בא לראות אותי. אני יודעת שגם הוא מנגן על פסנתר. מה הוא עשה שם? ובכן, אתה העיתונאי, אתה צריך לדעת את זה".
ואכן, עבודת התחקיר שהתבצעה עוד קודם לכן העלתה כי בתו של אהוד ברק נשואה ליועד ניר, הצ'לן של ספקטור - יהודייה אוהבת ישראל בעצמה. זה מוביל אותנו לשאלת ה-BDS, שלב כמעט מחייב בכל שיחה עם מוזיקאי בינלאומי שמגיע לישראל - ממש כפי שספקטור תעשה ב-19 באוגוסט, אז תעלה לבמת אמפי-רעננה. לא שהחרם קיים במציאות - קשה היה למצוא לו הוכחה בקיץ רווי הופעות שעובר על ישראל - אבל יש מי שעדיין מנסה לגרום לו להתהוות. במקרה של רג'ינה - אין בכך טעם. "לא ממש נתקלתי בניסיונות לשכנע אותי לא לבוא", היא אומרת. "אני חושבת שאני מאוד פתוחה ופומבית באשר ליהדות שלי ולאהבה שלי לישראל. הופעתי כמה פעמים בארץ, אף פעם לא התביישתי במקום שממנו אני באה, כך שלפנות אליי בנושא כזה נראה מיותר".
מה את זוכרת מהביקורים הקודמים שלך בארץ?
"היה פשוט נפלא שם. אני חושבת שמה שאני הכי זוכרת משם, מעבר לקהל ולאנשים, זה את ההופעה בקיסריה. זה מקום מאוד מיוחד ויפה שזכיתי להופיע בו וזו הייתה הפעם הראשונה שעשיתי בדיקת סאונד במקום פתוח שמביט אל הים. אני זוכרת שזה היה מרגש ואפילו אינטימי. אני מאוד מחכה לביקור הזה, והקהל יכול לצפות לשירים מכל הזמנים והאלבומים. אני מקווה שיהיה ערב מיוחד. זו הולכת להיות הפעם הרביעית שלי בישראל. בשלושה ביקורים הופעתי ואחד היה כתיירת".
הביקור ההוא כתיירת, כזו שבאה כדי לחקור את שורשיה, התברר כקריטי עבור הקריירה של ספקטור, שכן בו גילתה את יכולות אלתור השירים שלה - שיהפכו שימושיים בהמשך דרכה המקצועית. ספקטור, 37, נולדה בברית המועצות והחלה ללמוד מוזיקה קלאסית בגיל 6. שלוש שנים מאוחר יותר היגרה עם משפחתה לניו יורק, ברוקלין אם לדייק, שם לצד הנגינה הקלאסית נחשפה לז'אנרים כמו היפ-הופ, Fאנק ופופ אמריקני. קלאסי ומודרני השתלבו בנגינת פסנתר פלאית וביכולות ווקאליות שהחלו לשמש אותה כחטיבת קצב, וב-2001 אלו הוקלטו לכדי אלבום הבכורה שלה, "11:11", שכולו חגיגה של קלידים, מוזיקה רוסית, ג'אז, מוזיקה קלאסית והיפ-הופ.
ניכר היה שספקטור הייתה בין המוזיקאים הראשונים שהבינו כי העשור הראשון למילניום הנוכחי יעמוד בסימן מחיקת גבולות סגנוניים. שנה מאוחר יותר היא הוציאה את האלבום "Songs" (שהוקלט כולו בטייק אחד, ביום חג מולד) וב-2004 הוציאה את "Soviet Kitsch", אלבומה הראשון תחת חברת תקליטים גדולה, שהפך אותה לתופעה בעולם המוזיקה עם קהל רב יותר משיכלה לדמיין. מאז הגיעו עוד ארבעה אלבומים, האחרון שבהם, "Remember Us to Life", יצא בשנה שעברה.
וכך, בתוך עשור וחצי, ספקטור הפכה להיות אחת היוצרות האהובות והמיוחדות בדורה (וגם על נשיא ארצות הברית לשעבר, ברק אובמה, מסתבר. מה יש לפוליטיקאים איתה?) - זאת בזכות שילוב בין יכולות נגינה מופלאות לבין יכולת לספר סיפור בארבע דקות. כמה עוד סטורי-טלרז כאלה נשארו לנו, בעולם שמייצר להיטים מבוססי מילה אחת או שורת מחץ?
"אני לא חושבת שזו אומנות שאבדה", היא אומרת בתשובה לשאלה האם היא חלק מזן נכחד של מספרי-סיפורים. "יש עוד לא מעט כאלה, וזה לא סותר. כן, הפופ שלך היום מגיע בצורות שונות, אבל יש לך עדיין לא מעט אנשים שיודעים לספר סיפור בשיר. יש לך עדיין שמות כמו בוב דילן, טום וייטס וניק קייב".
את חושבת שהיית יכולה לפרוץ בתנאים של היום?
"אני לא עוצרת לחשוב על זה יותר מדי. האמת היא שאני ממש לא יכולה לדעת".
את ההשוואה לג'וני מיטשל בטח שמעת.
"זה מאוד מחמיא לי כי אני ממש אוהבת אותה, אבל זה משהו שאני לא יכולה להסכים איתו מרוב שהוא גדול. אני חושבת שמבחינת כתיבה אנחנו קצת שונות, היא קצת יותר אישית בכתיבה שלה ומתארת דברים שעוברים עליה, בעוד שאני אוהבת להסתכל החוצה. הכתיבה שלי קצת יותר תיאורית אולי, סיפורית, והיא מתבוננת פנימה".
הג'וני מיטשל של דורה? "Eat" בהופעה חיה
גם לך יש רגעים אישיים בשירים שלך, אפילו התבוננות מלמעלה. יש לך שיר שאומר "מישהו בבית ממול מתנה אהבים לצליליי".
"(צוחקת), כן, אני משתדלת לא להסביר את השירים שלי ובוא נשאיר את זה כך".
אהבת קהל והערכה הם דבר אחד, אבל אין דבר מחמיא יותר משימוש בשיר שלך ביצירה אחרת - כזו שעזרה להגדיר את תרבות הפופ העכשווית. שיריה של ספקטור כבר הופיעו בתוכניות טלוויזיה רבות, ביניהן "CSI:NY", "האנטומיה של גריי", "איך פגשתי את אמא", "האישה הטובה" ו"העשב של השכן". ייתכן שהכבוד הגדול ביותר לו זכתה מכיוון המסך הקטן הגיע כשיוצרי הסדרה של רשת נטפליקס, "כתום זה השחור החדש", פנו אליה וביקשו שתחבר במיוחד עבורם את שיר הנושא של הלהיט הטלוויזיוני. כך נולד "You've Got Time", המלווה את אחת הסדרות השונות שנוצרו בשנים האחרונות. שונות כמו ספקטור עצמה.
"זה היה מאוד מחמיא כשפנו אלי", היא אומרת. "בכנות - לא היה לי מושג אז שהסדרה הזו תהפוך להיות כל כך פופולרית. זו סדרה מצוינת וחשובה, כי היא מתמקדת בנושאים שלא כל כך דוברו קודם. מצב בתי הסוהר בארצות הברית, במיוחד אלה של נשים, הוא לא נושא שדנים בו הרבה ואני שמחה שאני קשורה לפרויקט הזה, אף על פי שבזמן האחרון אני מודה שקצת קשה לי, כי ארה"ב הופכת יותר ויותר אלימה".
חוזה גונזלס, שהשתמשו בשיר שלו לפרומו לפרק של "שובר שורות", הודה בפניי בראיון פעם שהוא לא צופה בסדרה. זה אותו מקרה?
"או לא, ממש לא. אני מאוד אוהבת אותה ועקבתי עד עכשיו. פשוט קשה לי מאוד עם המראות שם, בגלל זה גם לא ראיתי את 'שובר שורות'. אני חושבת שיש מספיק אלימות מסביבנו בכל מקום, אנחנו צורכים אותה בחדשות, ברשת או ברחוב, ואני משתדלת להימנע מלהיחשף אליה עוד. קצת קשה לי עם זה".
