ילד, של מי אתה?
איך מחשבים כמה שחקנים הוציאה כל מחלקת נוער לליגת העל? איך מתייחסים לשחקן שבגיל 13 עבר לקבוצה אחרת? מה מיוחד בהישגים של בית"ר טוברוק והפועל חיפה? ומה ניתן ללמוד מהמקרה המיוחד של הקבוצות בפתח תקווה? הנתונים בפרויקט לפניכם מצביעים על פתרון לשאלת מיליון הדולר: איזו קבוצה בארץ יודעת לגדל כישרון
סביר שאין אוהד כדורגל ישראלי שלא מכיר את הסיטואציה: הוא מגיע למשחק בשבת אחר הצהריים, מתרווח רגע או שניים במקום, ומכיוון שיש עוד כמה דקות להעביר עד שריקת הפתיחה הוא יפנה את הגוף בחצי סיבוב לעבר מי מהנוכחים שנראה מבין עניין, וישאל: "תגיד, מה עשו הנוער?".
אמנם בעידן האינטרנט מגיעים המתעניינים עם התשובה מהבית, אבל העיקרון לא השתנה. השאלה "מה עשו הנוער?" קופלת בתוכה לא רק את תחושת השייכות למועדון ואת התקווה לדור המשך, אלא גם גאווה לוקאל-פטריוטית שמרוממת אוהדים בניצחונות ומדכדכת אותם בהפסדים, אף שהרוב יודעים מעט מאוד על הנעשה בקבוצת הנוער ועוד פחות על זהות השחקנים שמאיישים אותה.
בפראפראזה על החברה הישראלית, קבוצת הנוער היא כמו צה"ל: את הממשלה אפשר לבקר ולתעב, אבל הצבא הוא פרה קדושה ופרח מוגן. ולהבדיל, אפשר לכעוס על ההנהלה ולבוז לחלוץ הבוגרת שהחטיא מול השוער, אבל דיר באלאק תגידו מילה רעה על הנוער. זה כמעט בניגוד לחוק.
המציאות הזאת הולידה שורה של קלישאות שמדי פתיחת עונה צורמות אלפי זוגות אוזניים של אוהדים שנאלצים להקשיב לבעלי קבוצות ולמאמנים שמכינים אליבי לקראת כישלון אפשרי. "שילוב צעירים", "השקעה בנוער" ו"שחקני בית" הם כמה מהבולטים בביטויים של הכדורגל הישראלי שמאחוריהם על פי רוב כמעט שלא עומד דבר. מחלקות נוער רבות מדי משמשות בעיקר מקור הכנסה של תשלומי הורים בזמן שהסגל הבוגר מורכב מדי שנה מזרים ומשחקני רכש שאימא ואבא שלהם שילמו פעם למחלקת נוער בעיר אחרת.
ההנחה היא שעבודה שיטתית לאורך זמן עם סטנדרטים ראויים של סקאוטינג, אימון, הדרכה ופיזיולוגיה, הופכת בסופו של תהליך לפס ייצור של שחקני כדורגל. יש כמובן גם משתנים נוספים - גיאוגרפיים, חברתיים ואישיים - שמשפיעים על הפוריות של מחלקות נוער (ראו להלן), אבל הסוגיה המקצועית היא המשמעותית ביותר: מאמנים איכותיים, בחירה נכונה של ילדים, רמת אימון גבוהה ומתקנים ראויים אמורים לעשות את העבודה. מעבר לזה, הרוב מזל.
איך סופרים שחקני נוער?
הנתונים שלפניכם הם מחמש השנים האחרונות בלבד - מעונת 2012/3 עד עונת 2016/7 שהסתיימה באביב האחרון - והם מתייחסים למחלקות הנוער שבהן גדלו השחקנים. ניתן כמובן לבדוק תקופות ארוכות יותר, אולם מחצית עשור היא תקופה סבירה למדידה: בחמש השנים הללו עלו לדשא גם שחקנים בני 18 וגם בני 35 או יותר, כך שהתקופה מייצגת במובן מסוים תוצרים של מחלקות נוער מלאורך כמעט שני עשורים.
רוב הנתונים מתבססים על אתר ההתאחדות לכדורגל, שמפרט את סגלי הקבוצות מדי עונה, את השחקנים ששותפו בכל מחזור (כולל מחליפים ומוחלפים), את כובשי השערים, ובמקרים רבים גם את קבוצות הנוער שבהן גדלו.
מן הסתם, הנתונים לא כוללים את כל השחקנים ששותפו בליגת העל בתקופה הזאת, מאחר שישנם רבים שזכו לדקות בודדות, במשחקים חסרי חשיבות, ומשם ירדו לליגות נמוכות או שכלל לא המשיכו בקריירה. הנכללים בפרויקט זה הם רק מי שהשלימו באחת מהעונות לפחות 10 משחקים מלאים (או צברו 900 דקות) - נתון המצביע על כך שהיו לכל הפחות שחקנים לגיטימיים ברוטציה.
שוק העברות
סיכום הספירה של בוגרי כל מחלקת נוער אמור היה להיות קל, אלא שהמציאות בגילאים הצעירים בישראל מורכבת. הכוונה היא לעובדה ששחקנים רבים לא מתחילים לשחק בקבוצה מסוימת בגיל 7 או 8 וממשיכים בה ברציפות עד גיל 19. רבים מהם עוברים מועדון בשלב זה או אחר (יש כאלה שעברו גם יותר משתי קבוצות) מסיבות שונות ומגוונות: סכסוך כזה או אחר, מעבר דירה של ההורים, חוסר התאמה מקצועית ועוד.
מכיוון שאין מחשבון שיכול לתת תשובה מדויקת לשאלה, הפתרון נקבע כאן בפשרה מפא"יניקית: בטבלאות בפרויקט זיכה שחקן כזה בחצי נקודה את כל אחת מהקבוצות שבהן גדל. בטבלת הכובשים, שחקן שעבר בין כמה קבוצות זיכה בחצי שער כל אחת ממחלקות הנוער.
ההפתעה של הפועל חיפה
בצמרת ארבע הטבלאות אין יותר מדי חריגות מהמצופה: מכבי תל אביב ומכבי חיפה, שני המועדונים בעלי מחלקות הנוער הגדולות ביותר, שקבוצותיהן זכו ברוב האליפויות בליגת העל לנוער בעשור האחרון, מובילות ברוב הקטגוריות.
מכבי תל אביב ראשונה במספר השחקנים שהוציאה לליגת העל (43.5 בחמש השנים האחרונות), ובמספר השחקנים שגדלו אצלה והגיעו לימים לנבחרת (8.5) ולאירופה (11.5). היא שנייה רק בכיבושים (199.5 שערים של בוגריה בחמש השנים האחרונות).
מכבי חיפה שנייה בפער גדול במספר השחקנים שהוציאה לליגת העל (32.5), שנייה בלגיונרים (7), שנייה בשחקני הנבחרת (7.5), ורביעית בכובשים (181.5 שערים).
דווקא האלופה הפועל באר שבע נמצאת במרכז או בתחתית הדירוג ברוב הקטגוריות, על פי רוב מאחורי קבוצות "קטנות" יותר כמו מכבי פתח תקווה, נתניה ובית"ר טוברוק.
הפתעה נמצאת בצמרת טבלת הכובשים: הפועל חיפה, זאת שסובלת בשנים האחרונות מקשיים כלכליים ואחרים, ושקבוצת הנוער שלה ירדה לאחרונה לליגה השנייה, מובילה עם 201.5 שערים שכבשו בוגריה בחמש השנים האחרונות. ובניגוד להפועל תל אביב למשל, שמדורגת שלישית עם 196 שערים של בוגרי מחלקת הנוער ונשענת בעיקר על 98 הכיבושים של ערן זהבי (כולם במדי מכבי), הפועל חיפה עשתה זאת באמצעות 27 שחקנים שונים שאף אחד מהם לא כבש יותר מ-41 שערים (מהראן לאלה). הפועל חיפה גם שלישית במספר השחקנים שהוציאה לליגת העל (25.5), וזאת אף שהיא מתחרה באותה עיר - ולמעשה מול רוב אזור הצפון - מול מחלקת הנוער של מכבי חיפה.
בין הקבוצות ה"קטנות" הבולטות ראויה לציון בית"ר טוברוק, שעיקר מהותה הוא מחלקת הנוער, והיא מדורגת שישית במספר השחקנים שהוציאה לליגת העל (18) ושישית בכובשים (116.5 שערים).
שאלה של גיאוגרפיה
כמו במקרה של הפועל חיפה, גם התוצאות של טוברוק מרשימות עוד יותר כשלוקחים בחשבון שהיא מתמודדת באותה עיר מול מחלקת נוער חזקה בפני עצמה - מכבי נתניה - שנהנית מפרסטיז', מסורת ומקבוצה בוגרת שנוהגת לתת הזדמנות לשחקני בית ובכך מעודדת הורים לשלוח אליה את ילדיהם.
לא רק באזור השרון, אלא בכל הארץ, התחרות "הגיאוגרפית" היא משמעותית. הפועל פתח תקווה למשל, החזיקה משנות ה-80 ועד תחילת המילניום מחלקת נוער פוריה להפליא שתוצריה פרנסו היטב קבוצות צמרת אחרות. העיקרית שבהן הייתה מכבי חיפה, שלאורך שנים הביאה לשורותיה שחקן אחרי שחקן, מאלון חזן, דרך אדורם קייסי ואופיר קופל, ועד מנור חסן, וואליד באדיר ומיכאל זנדברג.
אלא שמרכז הכובד עבר מאז דווקא למכבי פתח תקווה (הוציאה 18 שחקנים לליגת העל בחמש השנים האחרונות), שבעשור וחצי האחרונים הפכה דווקא היא ליצרנית השחקנים העיקרית של העיר. הפועל פתח תקווה הוציאה רק שמונה שחקנים בליגת העל בחמש השנים האחרונות, ולמעשה מאז טוטו תמוז (ואולי גם עומרי קנדה) באמצע העשור הקודם, לא גידלה אף שחקן שניתן להגדיר "משמעותי".
המשמעות היא שהמרחקים הפיזיים מתקצרים משנה לשנה, ומול עינינו מתרחש תהליך של מיקרו-גלובליזציה, שבמסגרתו המועדונים הגדולים מהערים הגדולות מסוגלים לשאוב את הכישרונות משאר חלקי הארץ. אם על פי הנתונים בפרויקט זה כבר כעת מספקות מכבי תל אביב ומכבי חיפה את מרבית הכישרון לליגת העל ולנבחרת, התהליך הזה מרמז ששינוי לא נראה לא באופק. אולי אפילו להיפך.
לפנייה לכתב/ת 
