הפנסיה התקציבית: הפצצה שתלווה אותנו עד המאה הבאה

747 מיליארד שקל, התחייבויות הפנסיה התקציבית, פוגעות בכל אחד מאיתנו ומחייבות את המדינה להוציא בין 20 ל-35 מיליארד שקל מדי שנה בעשרות השנים הבאות, כדי לממן את הפנסיות המובטחות לאותם זכאים. אנחנו נמשיך לחסוך שקל לשקל ולקוות לקצבה ראויה. מתסכל? אפשר לשנות את המצב

אליצפן רוזנברגפורסם: 21.08.17 , 19:58

דו"ח החשב הכללי באוצר שפורסם היום (ב') מזכיר לנו שוב מהו נתח החוב הגדול ביותר של מדינת ישראל הרובץ על כתפיה – הפנסיה התקציבית. 747 מיליארד שקל תצטרך מדינת ישראל לשלם ב-80 השנים הבאות למאות אלפי עובדים וגמלאים הזכאים לפנסיה פנטסטית על חשבון המדינה.

איך הפנסיות של עובדי המדינה מגיעים לסכומים כאלו עצומים? כדי להבין את המספרים הגדולים, נסביר קודם מהי בכלל פנסיה תקציבית. זוהי פנסיה שמשולמת באופן ישיר על ידי המעסיק (בדרך כלל המדינה). כלומר, המדינה משלמת פנסיה כהמשך לשכרו של העובד שפרש, מתוך התקציב השנתי שלה. מציאות זו אף מעוגנת בחוק מיוחד.

מי מבוטח בפנסיה התקציבית? כל עובד שהחל לעבוד לפני שנת 2001 במקום עבודה שחל לגביו חוק פנסיה תקציבית. מדובר בעובדי מדינה, רשויות, עיריות, מועצות, דואר ישראל, שירותי הכבאות, ביטוח לאומי, רשות המסים, בנק ישראל, סוהרים, שוטרים, מורים, חברת הנמלים, חברת החשמל, הרכבת, בתי המשפט, רפא"ל, התעשייה האווירית (חלק קטן מהעובדים), הכנסת, בית המשפט העליון ועוד.

נכון, עובדי המדינה הזכאים לפנסיה תקציבית הם עובדים שלנו, והמעסיק שלהם – המדינה, צריכה לדאוג להם לפנסיה. אלא שהבעיה הגדולה היא חוסר השוויון הזועק, בין העובדים שאינם זכאים לפנסיה תקציבית לעומת אלו הזכאים לה. חוסר שוויון זה בא לידי ביטוי בהטבות ובהקלות שונות שעולות לנו מיליארדים מדי שנה.

(צילום: shutterstock)

במה מדובר? עד שנת 2004, עובד הזכאי לפנסיה תקציבית לא נדרש לשלם ולו שקל אחד עבור הפנסיה שלו. בעקבות רפורמה ששינתה את המצב (אותה הוביל מי שהיה אז שר האוצר, בנימין נתניהו), באותה שנה נגבו 1% ומשנת 2005 נגבים 2% בלבד מהשכר החודשי.

לשם השוואה, אזרח העובד במגזר הפרטי (או במגזר הציבורי, אך שאינו זכאי לפנסיה תקציבית), כפוף לשלל תנאים נוקשים ולמרות שבכל חודש הוא מפריש ממשכורתו אחוזים לא מבוטלים לטובת הפנסיה שלו, הוא לא באמת יודע כמה כסף יקבל בעת שיפרוש.

שלל הטבות בחוסר שיוויון

כאמור, עד לפני מספר שנים הם אפילו לא הפרישו שקל אחד לטובת הפנסיה הזו, בעוד כלל הציבור מפריש כ-7% משכרו מדי חודש עבור קבלת הפנסיה בעתיד.

על פי החישובים הקיימים בענף הפנסיוני, עובד שצבר 35 שנות ותק בעבודה, עשוי לקבל קצבת פנסיה בסכום של כ-50% משכרו האחרון. לעומת זאת, אצל מבוטח בפנסיה תקציבית גובה הפנסיה מחושב בהתאם לוותק שלו, כך שבגין כל שנת עבודה הוא זכאי ל-2% פנסיה ולבסוף, בגין 35 שנות עבודה הוא יהיה זכאי ל-70% משכרו כפנסיה. זאת ועוד, לא רק שהפנסיה מחושבת על פי שכרו האחרון של העובד, אלא שאם העובד פרש בגיל 60 ומעלה, הוא זכאי לתוספת דרגת שכר המעלה את שכרו בעוד 7% ברמות הדירוג הנמוכות וב-15% ברמות הדירוג הגבוהות.

עוד נקודה בולטת בחוסר השוויון היא ההטבות הניתנות למבוטחי הפנסיה התקציבית הפורשים מוקדם. כך למשל עובד מדינה שעבד לפחות 10 שנים בשירות המדינה, והוא בן 42 ופוטר, יהיה זכאי לפנסיה מיידית מהמדינה.

ומעבר לפנסיה, עובד מדינה שפוטר לפני גיל 60, זכאי לא רק לפנסיה התקציבית, כי אם גם למענק פיטורים בגובה 50% מהשכר לכל שנת עבודה עד מקסימום 24 שנות עבודה – כלומר 12 משכורות.

עובד מדינה שהחליט לפרוש בגיל 60, אף הוא זכאי לפנסיה מיידית, למרות שלא הגיע לגיל פרישה (67 לגבר ו-62 לאשה). ואם עובד צבר למעלה מ-35 שנות עבודה, הוא גם יהיה זכאי למענק שנים עודפות – משכורת לכל שנה מעל 35 שנות העבודה.

אם לא די בכל זה, אותם זכאי הפנסיה התקציבית גם לא משלמים דמי ניהול על הפנסיה שלהם (כמו כל חוסך אחר) סכום המוערך בכמיליארד שקל בשנה, שיכול להגיע חזרה לקופת המדינה.

יש מה לעשות

כאמור, התנאים מסביב הינם פנטסטיים אך הסכום הוא כמובן פונקציה של השכר ומשך שנות העבודה. עובדי הוראה למשל, מקבלים בדרך כלל שכר נמוך כך שגם הפנסיה שלהם אינה גבוהה, בטח כאשר לא מילאו את שנות הוותק.

דו"ח החשב הכללי:

שיאני הפנסיה התקציבית: 92 אלף שקל בחודש על חשבון המדינה

אליצפן רוזנברג וצחי שדה

דו"ח החשב הכללי: התחייבויות הפנסיה התקציבית יעלו למדינה 747 מיליארד שקל. חלק גדול מהזכאים יקבלו כמה אלפי שקלים בחודש, אך עשרות אלפי גמלאים זכאים לקצבה של עשרות אלפים. עוד מתברר: תקציב הביטוח הלאומי הוגדל בעשרות מיליארדים עקב שינוי בלוחות התמותה, לפי התחזיות ב-2045 המוסד לא יהיה מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו

שיאני הפנסיה התקציבית: 92 אלף שקל בחודש על חשבון המדינה

ההערכה היא כי אצל יותר משליש ממאות אלפי העובדים והגמלאים המקבלים, או זכאים לקבל בעת שיפרשו, פנסיה תקציבית (כולל עובדי חברת החשמל, הרכבת הנמלים וכו') – סכום הקצבה החודשית שלהם גדול מ-20 אלף שקל בחודש. מתוך עובדים אלה, לא מעטים זכאים גם לפנסיה שעולה על 50 אלף שקל בחודש. פנסיה עבורה לא נוכה ולו שקל אחד משכרם, הכל על טהרת כספי משלם המסים הישראלי, כאשר לא אחת היא משולמת כבר מגיל צעיר (פרישה מוקדמת).

מדינת ישראל יכולה להקל ולו במעט על הנטל התקציבי העצום הזה על ידי חיוב אותם מקבלי קצבאות גבוהות, לשאת גם כן בנטל שנוצר בגינם. כך למשל לשנות את כללי המיסוי למקבלי הפנסיה התקציבית, כך שלא יהיו זכאים לפטורים על קצבאות ויחול תשלום מס מהשקל הראשון על פי המס השולי הגבוה ביותר לאותה רמת הכנסה. (כיום, למשל, מקבל פנסיה בסכום של 70 אלף שקל בחודש, משלם מס מופחת ורק על חלק מהסכום).

בנוסף, מן הראוי להגדיל את ההפקדות של כל אלו הזכאים לפנסיה של עשרות אלפי שקלים מקופת המדינה, ל-7% במקום 2% כיום (בדיוק כפי שהוגדלו ההפקדות לקרנות הפנסיה הוותיקות) בכדי לממן את הזכויות העודפות. בנוסף יש לחייב אותם בתשלום דמי ניהול בדיוק כמו העמיתים בקרנות הפנסיה השונות.

ומה עם מקבלי פנסיה תקציבית שמקבלים רק כמה אלפים בחודש? כל השינויים הללו כלל אינם צריכים להשפיע על זכאי הפנסיה המקבלים קצבה נמוכה, ואין צורך להרע במאומה את מצבם. מספיק לקבוע כי יחולו רק על מי שמקבל קצבה של מעל 17 אלף שקל ולחסוך מיליארדים מדי שנה.

אם תחליט מדינת ישראל לעצור גם את כל ההטבות הנלוות, הנוגעות לפרישה המוקדמת והמשך תשלום דמי הבראה וביגוד, מענקי פרישה מיוחדים ומענק היובל לפורשים, היא עשויה לחסוך כ-10 מיליארד שקל כבר בשנה הקרובה, מספר שילך ויעלה בכל שנה ככל שכמות הפורשים תלך ותעלה.

אז למה המדינה לא עושה את זה? זכאי הפנסיה התקציבית כוללים חלק מנבחרי הציבור, קבוצות השפעה חזקות ואת הוועדים החזקים במשק - אלו, בסיוע ההסתדרות, מפעילים לחץ כבד על ממשלת ישראל שלא לבצע כל שינוי בתנאים המפליגים שלהם.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו