אימון אישי: למה אנה חרדה ממערכות יחסים?
אנה רגילה להיכנס למערכות יחסים בדיוק עד לרגע שבו משהו משתבש, והיא מיד מפרקת הכול. היא פשוט לא יודעת אחרת
בפגישתנו הראשונה סיפרה שהיא הגיעה בעיקר כדי להבין מה הקטע הזה של זוגיות. למה אנשים עושים את זה לעצמם, והאם זה יכול להתאים לה בכלל. היא הפציצה בשאלות, תיאוריות, דוגמאות וסיפורים, ולרגע במהלך הפגישה הזו היה נדמה לי שהיא בכלל הגיעה כדי לשכנע אותי לבחון, לערער ולהרהר בנושא הזוגיות בעצמי. עם הזמן ולאורך התהליך הבנתי יותר ויותר מה אנה באה לברר, ויותר מזה הבנתי למה השאלות הללו שפוגשות גם אחרים אבל בצורה שונה, כל כך מעסיקות אותה.
כילדה, אנה ראתה את ההרס, החורבן הרגשי והקשיים הרבים שזוגיות יכולה להביא עמה. היא ראתה את האומללות של הוריה ואת הדיכאון של סבתה שמצויה היתה גם היא בתוך קשר הרסני. וזה נכון, זוגיות יכולה לחולל אסון בנפשנו, מה גם שהסטטיסטיקות מראות שלחצי מהאנשים זה לא ממש מצליח. זה נכון שזה גם אפשרי בימינו להפריד בין אהבה ומשפחה ולהביא ילדים לבד, ועדיין, אנה ביקשה לברר למה אנשים בכל זאת בוחרים בקשר הזוגי. משהו בחדרי הלב שלה לחש לה שזה לא הכול, ושהיא כנראה מפספסת משהו.
אולי זה ישמע קצת "רוחניקי", אבל אני באמת ובתמים מאמינה שמסע חיינו לא מתבטא בהישגים קרייריסטים או במשפחה מופלאה. מסע חיינו הוא התהליך הפנימי שאנו עוברים על הפלנטה הזו - כושר ההשתנות שלנו, שינויי הדפוסים העמוקים, הצמיחה הפנימית וכן הלאה. ואולי זה נשמע חתרני, אבל זו גם הסיבה הנסתרת שבגללה אנחנו עדיין מתעקשים להתחלק לזוגות, להידחק לאיזו תיבת נוח דמיונית, ולהתאים את עצמנו למבנה המשפחה שנוצר בכלל לפני אלפי שנים מתוך צרכים כלכליים-חברתיים נטו, וללא טיפה של רומנטיקה.
דווקא בתוך התנאים הללו, שדורשים מאמצי-על ככל שהשנים ביחד נוקפות, דווקא שם מתחבאת וממתינה לנו האפשרות הגדולה ביותר לצמוח כבני אדם, להבין מי אנחנו ומה קורה לנו בתוך העולם הזה. עד היום אנה היתה נכנסת למערכות יחסים עד לרגע שבו זה היה מתחיל לכאוב, והיא מיד היתה מפרקת הכול. היא פשוט לא יודעת אחרת. היא מפחדת. הפעם, תוך כדי התהליך, היא הסכימה לחוות את הדברים בצורה אחרת.
לאנה קל להתאהב ועוד יותר קל להתאהב בה. לכן לא הופתעתי שכעבור שלוש פגישות בלבד היא כבר הכירה מישהו חדש שלגמרי התאהב בה. שבועיים אחרי, התחלנו את התהליך באמת. היא הגיעה בוכייה, בשיא הווליום הרגשי. "אני מבינה שאני לא באמת חשובה לו", אמרה בכאב. היא פירטה נסערת איך הוא לא ויתר על ערב הפוקר שלו למרות ששמע בקולה שזה מבאס אותה, ואיך לא היה זמין אליה במשך יום שלם.
הכפתורים שלנו
בכל זוגיות מגיע השלב שבו נלחצים הכפתורים שלנו שנוצרו אי שם בילדות, כנראה בעקבות האינטראקציה עם הורינו העייפים, הטרודים והשורדים, שלא התכוונו, אבל גם לא יכלו לתת לנו מענה רגשי לצורך שכנראה לא ידענו לבטא. אז הפנמנו שם משהו, ואנחנו משחזרים אותו שוב ושוב גם בחיינו הבוגרים, ובעיקר מול האדם שהכי קרוב אלינו. אנה הבינה שזה משהו שתמיד חוזר על עצמו, ואולי זה לא נעוץ רק בבחירת בני זוג לא מתאימים באופן שיטתי - כפי שהאמינה עד אותו הרגע, אלא גם בה ובתגובה האוטומטית שפורצת ממנה.
צמיחה זו מילה מעצבנת, אבל אנה החליטה לעבוד על עצמה במקום להמשיך לברוח. היא החליטה לתת לזוגיות הזו ללמד אותה דבר או שניים על עצמה והתמסרה לקשר. היו עוד המון פיצוצים, ובכל פעם היא הצליחה לראות מה מהם שלה ולא קשור אליו, ואלו מהדברים הם שלו, ולא קשורים באמת אליה.
לאט-לאט, פצעי הילדות צפו ועלו, נפתחו והעלו שוב מוגלה, אבל גם טופלו הפעם באהבה וברכות. אנה הופתעה לגלות שהרומן המסעיר הפך לקשר, הקשר לזוגיות, והזוגיות מבשילה עוד ועוד. ואנה? אנה משתנה. לאט ובטוח. צומחת בתוך עצמה.
עדי קמחי היא מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות