ווקאמה אדיר, אבל הוא לא זהבי
מכבי ת"א הייתה קבוצה בינונית עם כוכב גדול שהעלה אותה לבדו לליגת האלופות. באר שבע היא קבוצה שלמה, שניסתה לשחק בכוח על שחקן אחד ונפלה בפח, כי ווקאמה לא סקורר. בלי ויטור יהיה לאלופה קשה להצליח בליגה האירופית
אין ספק שהאכזבה על כך שהפועל באר־שבע לא עלתה לליגת האלופות היא עצומה. זמן רב שלא חזינו בקבוצה ישראלית שבאמת מראה כדורגל בזירה האירופית ולא משחקת על תוצאה. באר שבע, בראשות המאמן שלה ברק בכר, הציגה בעונה שעברה כדורגל נהדר ויפה, הודות לו עלתה לליגה האירופית ונתנה שם קמפיין מעולה עם ניצחונות יוקרתיים ומרשימים על סאות'המפטון ואינטר. השנה האלופה הייתה במרחק מילימטרים מהיסטוריה, אבל ערב אדיר של יסמין הנדנוביץ', שוער בן 40 שקופץ כמו בן 20, מנע את החלום. למרות האכזבה אני מעדיף לפרגן קודם כל על מה שטוב בקבוצה.
לבאר שבע יש סגל עמוק ומגוון וזה ניכר בעיקר בחוליית ההתקפה. תומאס פקארט הוא חלוץ 9 אמיתי, גבוה, חסון, שיודע לשחק עם הגב לשער ויהיה יעיל בעיקר בזירה האירופית, שם הבלמים חסונים ופיזיים מאוד. כשבאר שבע תלחץ ותנסה לפרוץ בונקרים יהיה לה כתובת איכותית ברחבה להרמות. בן שהר ומוחמד גאדיר יכולים לשחק גם הם בתפקיד חלוצי ה־9, אם כי הם טובים בעיקר למשחקים בהם הקבוצה מתגוננת ומחפשת גם להבקיע במתפרצות. שניהם סילונים, שחקנים מהירים עם הכדור ובלעדיו, שיודעים להפתיע את הבלמים ולנצח במהירות שלהם. החלוץ הרביעי והאחרון ברוטציה הוא הסמל הבלתי מעורער אליניב ברדה, שאיבד מעט מכוחו בשנים האחרונות, אך כשצריך אותו הוא שם.
(צילום: שי מוגילבסקי)
באגפים באר שבע שופעת לא פחות. טוני ווקאמה האדיר בצד שמאל, שחקן עם כוח מתפרץ אדיר ודריבל משגע. ראינו נגד מאריבור אך הוא גובר על שניים ולפעמים שלושה שחקנים שלוחצים אותו. מצד שני מאור מליקסון, השחקן היצירתי ביותר של באר שבע, האיש שנותן את מסירות המפתח למצבי הבקעה. לא מעמיד מספרים גבוהים מבחינת שערים ובישולים, אבל ניכר שהוא חשוב למערך. הרכש, איסק קואנקה, הוא חידה מפני שהוא בא על תקן מחליף למאור בוזגלו. אם נשפוט לפי תחילת דרכו בברצלונה הוא שחקן קו קלאסי שיודע לפרוץ דרך הקו וגם לחדור דרך האמצע, דריבליסט בחסד ובעל טכניקה אופיינית לבוגר האקדמיה של ברצלונה, ה"לה מאסיה". אשתקד הציג עונה גרועה בגרנדה כמו הקבוצה שלו וירד איתה לליגה השנייה בספרד. כשהוא בשיא הוא יתרון לבאר שבע ואולי שדרוג ביחס לבוזגלו.
האחרון ברוטציית האגפים הוא ניב זריהן, לו תפקיד משמעותי מאוד, משום שהוא שחקן ההתקפה היחיד שמשחק עם רגל שמאל כרגל החזקה. זה מאפשר לבאר שבע לשחק איתו בקו שמאל כשחקן שפורץ על הקו ומנצל את מהירותו להגבהות לאמצע, ומצד שני כשחקן קו ימין שנכנס לאמצע, מאיים בבעיטה ברגל שמאל או משאיר את האגף פנוי למגן הימני. מבחינת הקישור, לבכר יש אפשרויות מעט מוגבלות יותר, אך עדיין מגוונות: קישור פיזי עם ג'ון אוגו, מהראן ראדי ודן איינבינדר, קישור שלוקה בעיקר בצד הטכני אך יעמוד שווה בשווה נגד יריבות עם קישור קשוח ומעובה.
במידה שירצה להשיג יותר יצירתיות במרכז, יוכל בכר להכניס את היהלום הצעיר מיכאל אוחנה, שהוכיח נגד מאריבור את יעילותו. מעין אינייסטה קטן, ובכוונתי לומר שהוא פשוט יעיל ברמה אירופית על שטח קטן. יודע לעבור שחקנים כמו קונוסים, לא פיזי, לא מהיר, אבל זריז מחשבה. מתפתח שחקן אדיר בנגב. שיטת שלושת הבלמים מוכיחה את עצמה בשנים האחרונות ברחבי העולם, בעיקר ביובנטוס של מסימיליאנו אלגרי, וצ'לסי של אנטוניו קונטה, ובכר אימץ אותה עוד בחיתולי העונה שעברה. לצערי השיטה הזו לא מוכיחה את עצמה בבאר שבע מסיבה מאוד פשוטה: באר שבע משחקת 5-2-3, זאת אומרת שני קשרי אמצע ושלושה שחקני התקפה. המערך הזה גורם לבאר שבע להיות בנחיתות מספרית במרכז השדה ולאבד את היכולת להעביר כדור מהאמצע לאגפים. מה שקורה הוא שהבלמים (בעיקר שיר צדק) מחפשים לקצר דרכים.
בגלל ששני הקשרים הבאר שבעים מכוסים על ידי שחקני האמצע של היריבה, הבלמים שולחים כדורים ארוכים וקשים לחלוצים, במקום לשחק על הקרקע ולפי הספר, מהבלם לקשר, ומהקשר לחלוץ. בארצנו, ארץ הגמדים, כדורים גבוהים אולי יצליחו להערים על ההגנות, אבל באירופה, שם הבלמים גבוהים ומהירים יותר, זה קשה עד בלתי אפשרי. מה שעוד ראינו זה שבמערך הזה באר שבע תקפה בעיקר דרך המגנים, ואם נדייק בעיקר דרך המגן הימני בן ביטון, שנותר חופשי לשרוף את האגף. אם באר שבע באמת מאמינה ביכולות ההתקפיות של המגנים שלה, אז כדאי שתעבור ל5-3-2: שלושה שחקני קישור ושני חלוצים במרכז. בהרכב הזה יהיה יותר כוח במרכז השדה, יותר כוח אש ברחבת היריב, וגם האגפים יהיו פחות מכוסים עבור תקיפה דרך המגנים (בן ביטון ומיחאי קורהוט).
ועכשיו לבעיה האמיתית: מיגל ויטור. מאז שהבלם הפורטוגלי נפצע עושה רושם שבאר שבע פגיעה יותר מדי בההגנה. לואי טהא בלם מצוין לליגה שלנו, וככה גם שיר צדק, אבל שניהם טובים עוד יותר כשלצידם בלם ברמתו של ויטור. במידה שהפציעה של הפורטוגלי תהיה ארוכה מדי, קשה לי לראות את באר שבע מצליחה בליגה האירופית, משום שאשתקד מילת המפתח בהצלחה שלה הייתה ההגנה בראשות הפורטוגלי. בלעדיו הוכח שבאר שבע פגיעה וחלשה הגנתית. חאתם אל־חמיד עשוי להתברר כבינגו וכתחליף מעולה, אך הוא זקוק לתקופת התאקלמות ומוקדם לשפוט אותו.
את הפרגון האחרון אני אתן לשחקן הכי מצליח בכדורגל הישראלי כרגע, הלא הוא ערן זהבי. האיש סחב קבוצה שלמה לצמפיונס על הכתפיים שלו, ואולי שחקן כמוהו היה מה שחסר לבאר שבע. מכבי ת"א הייתה קבוצה חלשה עם זרים לא בשיאם (איגיבור, קרלוס גרסיה ועוד) ועלתה בזכות הכוכב שלה, שכבש שערים שנראים פשוטים (אך הושגו בקושי רב) והעלה אותם כמעט לבדו. באר שבע, לעומתם, היא הרבה יותר קבוצתית, קבוצה שיוזמת ויודעת לשחק כדורגל, להניע כדור ולהיות הרפתקנית. זה יתרון וזו מחמאה ענקית שקבוצה ישראלית משחקת ככה, אך למטבע יש שני צדדים. הקבוצתיות בלעה את האפשרות לבנות כוכב בבאר שבע, ובמשחק נגד מאריבור ראינו מה קורה כשמנסים בכוח לבנות משחק על שחקן אחד. באר שבע שיחקה על ווקאמה בהגזמתיות ונפלה בפח במשחק חלש שלו. ווקאמה לא סקורר כמו זהבי, הוא שחקן ענק בפני עצמו ולא שחקן שיכול להציג 90 דקות חלשות עד לא קיימות ופתאום להבליח עם שער.
בכל אופן אני סבור שבאר שבע תציג הופעה ראויה ומקנת גאווה לכדורגל הישראלי בליגה האירופית, כמו בשנה שעברה, כי כנראה הליגה הזו תפורה יותר למידות שלה. אולי עוד שנה באותה "כיתה" תחזק עוד יותר את הבסיס הקיים לקראת שנה הבאה, אולי בליגת האלופות.
לפנייה לכתב/ת 
ווקאמה
צילום: שי מוגילבסקי
מומלצים
