הערך המוסף של אדלשטיין - רביעיית הצעירים
מלבד הביתיות שמגבירה את הזרקור ומעלה את הציפיות, היורובאסקט הקרוב חשוב מאוד לכדורסל הישראלי, גם כי הוא יכול להיות האחרון של שחקנים שכבר קרוב לעשור משמשים כבורג מרכזי. על הצעירים שיקבלו לראשונה צ'אנס בבמה המרכזית וצריכים לקחת אותו בשתי ידיים
חובבי הכדורסל האירופים או הישראלים שלא מרגישים חיבור לנבחרתם מאוכזבים מכך שצפוי להיות להם יורובאסקט חלש מאוד: לראשונה זה 20 שנה (!) הטורניר יתקיים ללא טוני פארקר ודירק נוביצקי, שתי אגדות NBA שגילו מחויבות מדהימה לנבחרותיהם והשאירו חלל שעדיין לא התמלא. גם כוכבי דור ההווה של הכדורסל האירופי סובלים מפציעות וסנקציות מצד קבוצות NBA, כך שלא נראה את באטום גובר (צרפת), גלינארי (איטליה), יוקיץ' (סרביה) ובעיקר יאניס אנדטוקומבו (יוון), בעיני רבים השחקן המהנה ביותר לצפייה בכל העולם. הם ועוד רבים וטובים ששיחקו באליפות אירופה לפני שנתיים ובטורניר האולימפי לפני שנה, והפכו את הטורנירים האלה לאיכותיים ותחרותיים מאוד, לא יהיו שם, כך שמסתמן שספרד עם צמד הגאסולים תלויה בעצמה בדרך לגביע.
אבל אנחנו חיים בישראל, ופה רמת העניין בטורניר גבוהה מתמיד, גם בגלל הליגה שאיבדה את הרלוונטיות. גם כי עם כל הכבוד לקמפיין היורוקאפ המרשים של ירושלים, הקבוצות כבר מזמן לא מספקות סיבה לגאווה, ובעיקר בגלל החוויה ההיסטורית של אירוח טורניר גדול. כל אלה הביאו לכך שהנבחרת היא בין הבודדות שמגיעות לטורניר עם סגל מלא (ויסלחו לי רביב לימונד המתבגר וכרם משעור שלא עשה דבר על במה בינלאומית) ,לבית לא קל אבל ממש לא בלתי אפשרי עם ציפיות גבוהות מאוד.
בשני הקמפיינים הקודמים שלו אדלשטיין הפגין שמרנות בחלוקת הדקות, ונתן את המפתחות לשחקנים בעלי ניסיון שיעמדו לרשותו גם עכשיו, אבל רובם כבר מעבר לשיא. הפעם, בשביל קמפיין טוב הוא יהיה חייב לקבל גם תרומה מארבעת השחקנים הצעירים יותר בסגל: טימור ודוסון שמילאו תפקיד שולי ביותר באליפות הקודמת, ובלייזר וזלמנסון שיערכו הופעות בכורה. סקירה קצרה של העונה האחרונה שלהם תעזור לבחון כמה הם בשלים לכך, ואת ההזדמנות שיש להם להפוך את הנבחרת לקפיצת מדרגה בקריירה.
עוז בלייזר (1.99, 24), פורוורד, מכבי חיפה
דו"ח מצב: מגיע אחרי עונה פנטסטית בחיפה, בה הראה שיפור משמעותי והרבה גיוון במשחק שלו, שהיה טוב בשני צידי המגרש. סיים עם ממוצעים של כ-11 נקודות וקרוב ל-7 ריבאונדים (נתון מרשים מאוד ביחס לשחקן בגובה הזה). הכמיהה של הכדורסל הישראלי לדם חדש והחלק המשמעותי שלקח בריצת הפלייאוף של חיפה שנעצרה רק בגמר לא השאירו מקום לספק שמקומו בסגל הסופי.
סיטואציה בנבחרת: מצוינת. עם כרם משעור בסגל, בלייזר היה צפוי להיאבק על מקום ברוטציה של ארז ולהיות בורג משמעותי רק בעתיד, אבל ההיעדרות של משעור בתוספת ההיחלשות של פניני ואליהו פינתה לו נישה, ולפי היכולת שלו עד כה במשחקי ההכנה יכול להיות שאפילו לא נרגיש את החוסר. הוא נחשב לקלע שלשות טוב, מה שיכול להפוך אותו לאקס פקטור ולאפשר לנבחרת לשחק בהרכבים נמוכים בלי שתחכה לה תמיד קשיחות בצבע.
משמעות לעונה הבאה ולהמשך: בלייזר נשאר בחיפה ושם כבר קנה את מעמדו כאחד מעמודי התווך של הקבוצה, כך שהמטרה עבורו היא בעיקר לבצע קפיצת מדרגה מקצועית וכלכלית בקיץ הבא. יש קונצנזוס בקרב מאמנים ופרשנים בכל הנוגע לכישרון ובעיקר למוסר העבודה שלו , אבל השאלה הגדולה סביבו היא אם שחקן בגובה 1.99 שמשחק בדרך כלל בעמדה 4 יכול לעשות את אותם דברים גם מחוץ לליגה שלנו. אם יראה בקיץ שהוא יכול להתמודד גם עם שחקנים אירופים, זה יהיה איתות רציני למכבי וירושלים לקראת סוף העונה בה הוא מסיים חוזה.
עידן זלמנסון (2.06, 22), סנטר, מכבי ראשון לציון
דו"ח מצב: במדבר הגבוהים הישראלי הרבה קוצים נראים כמו פרחים, וכבר התרגלנו לתלות הרבה תקוות בסנטרים ולראות אותם עושים קריירה כמחליפים שוליים בקבוצות תחתית. אבל לזלמנסון היו תוכניות אחרות - הוא הגיע לעונה האחרונה אחרי שנפטר מהמשקל העודף ושיפר מאוד את הטכניקה, ובמהלכה שילש את המספרים שלו לכ-7 נקודות ו-4 ריבאונדים ב-17 דקות משחק, שזיכו אותו בתואר השחקן המשתפר של הליגה בצדק רב.
סיטואציה בנבחרת: קפיצת ראש למים. הפציעות של צ'וברביץ' ושגב מבטיחות לו את המקום בסגל שהוא בהחלט ראוי לו ויותר מזה: כבר בקמפיין הראשון הוא מגיע למצב בו הנבחרת צריכה אותו יותר ממה שהוא צריך אותה. הוא מחליף יחיד להאוול, סנטר עם בעיות סייז שנוטה להסתבך בבעיית עבירות, מה שמוביל לכך שכבר עכשיו בשביל שהנבחרת תצליח הוא יצטרך לתת 12-10 דקות סבירות ולעמוד בצורה מכובדת מול שחקני NBA כמו ולנצ'יונאס ופאצ'וליה. בהגנה, למרבה הצער, קשה לראות איך הוא לא יוצר בעיות, אבל בהתקפה היכולת העיקרית שלו היא בסיום פיק אנד רול ,ולצד מוסרים כמו הלפרין ומקל הוא בהחלט יכול להביא אותה לידי ביטוי.
משמעות לעונה הבאה ולהמשך: בעונה הבאה זלמנסון ממשיך בראשון לציון ומיועד לתפקיד מרכזי. אם ישתלב בקמפיין בצורה טובה, הוא יקבל מהמועדון הצנוע יחס של נכס ויכול להתבסס כישראלי מוביל בליגה ובאנקר בנבחרת, אבל אם ייראה כמו החוליה החלשה וברירת מחדל, הוא יכול לקחת את האכזבה להמשך העונה ולראות הרבה מאוד את הגב של זרים בינוניים מהספסל.
שון דוסון (1.98, 23) גארד/פורוורד, בני הרצליה
דו"ח מצב: לא כך ציפה דוסון להגיע לאליפות אירופה הראשונה בה הוא לוקח תפקיד מרכזי בנבחרת. לפי כל התוכניות והתחזיות זאת הייתה השנה בה דוסון יוכיח שהוא גדול על הליגה, והקיץ יהיה בסימן מלחמת עולם בין מכבי לירושלים על שירותיו, אבל ניסיון מיותר להגיע לNBA- על חשבון ההכנות לעונה, פציעות ויכולת מאכזבת בקבוצה מאכזבת הביאו לכך שאף אחת מהקבוצות הבכירות לא פתחה את הכיס, והוא דרך במקום ונשאר כוכב ליגה ותו לא.
סיטואציה בנבחרת: ב-2015 שיחקו בנבחרת רביב לימונד ודגן יבזורי. הקיץ עמדה 2 דלילה מאוד, כך שהוא צפוי לפתוח בחמישייה ולקבל דקות בין אם יצדיק אותן ובין אם לא. הכישרון שלו עצום והוא אתלט נהדר בכל קנה מידה אירופי, כך שאחרי השיעור בצניעות שקיבל זאת תהיה הזדמנות מצוינת לפתוח דף חדש ולהמשיך מאיפה שנעצר לפני שנה בדרך להפוך לדבר הבא בכדורסל הישראלי.
משמעות לעונה הבאה ולהמשך: עם כל הכבוד למבצר ולהמנון (שאם עוד לא שמעתם, פתחו יוטיוב ותחזרו לפה אחר כך), דוסון רוצה וצריך להגיע למועדון גדול יותר מבני הרצליה. הניסיון הראשון על במה אירופית, בחירה בקבוצה עם שאיפות וכוכב בלתי מעורער (כספי) נותנות לדוסון הזדמנות להציג יכולת טובה ולהשתיק את הביקורת המרכזית עליו - שהוא שחקן של קבוצות קטנות שלא יכול לשחק עם ונגד שחקנים טובים ומנוסים ממנו. בנוסף, גם עבור הצופה הנייטרלי, שחקן ממוצא אפרו-אמריקאי, אתלטי יותר מרוב הזרים באירופה שלא תופס תקן של מתאזרח, הוא אחד השחקנים המסקרנים באליפות, והצגה או שתיים במשחקים חשובים יכולים להכניס אותו גם לפנקסי הסקאוטינג של קבוצות אירופיות בכירות.
בר טימור (1.91, 25), גארד, הפועל ירושלים
דו"ח מצב: בר טימור מגיע אחרי עונה די חלשה (במיוחד בחצי השני), בה ערך המניה שלו ירד מאוד. הוא נראה מאוד מתוסכל, ואחרי שנים בקו עלייה לא הראה שיפור באלמנטים כמו קבלת החלטות וקליעה יציבה, מה שהוא חייב לעשות כדי להגיע לרמות הכי גבוהות של אירופה כמו שהוא שואף. הירידה ביכולת באה במקביל לסחבת בחידוש החוזה והפגנת מניירות של ישראלי בכיר שלא הצדיק על המגרש, מה שהפך אותו מקונצנזוס לשנוי מאוד במחלוקת בקרב האוהדים ומושא ללעג עבור חלק מהפרשנים. עד כה הקיץ של בר הוא בסימן MVP מחוץ למגרש. הוא חתם בירושלים תוך כדי שוויתר על כסף והסכים לשחק בקו אחורי עמוס במיוחד, אחרי שכל הפרשנים טענו שהכל ביזנס וי,יך למכבי. הוא התגייס למאבק של הקהילה הגאה, דבר לכאורה בנאלי אבל לא מובן מאליו בכלל בישראל, בה ספורטאים מתרחקים מפוליטיקה ופעילות חברתית כמו מאש. עכשיו נשאר לשקם את התדמית גם על המגרש.
סיטואציה בנבחרת: מסתמן שמבין 4 השחקנים המדוברים טימור הוא היחיד שנמצא בעמדה עמוסה בה יצטרך להיאבק חזק על הדקות שלו, ובקונסטלציה מסוימת, הנבחרת יכולה כמו לפני שנתיים לעשות קמפיין מוצלח גם בלעדיו. למרות זאת, יש לו סיבות לאופטימיות: הוא ישחק תחת אדלשטיין לו הוא חייב את הפריצה הגדולה בהפועל תל אביב, הוא מוכשר לא פחות משאר חבריו לקו האחורי ויכול לשחק ב-2 עמדות הגארד, ואם יחזור להפגין שוב את ההתלהבות והחדות שהביאו אותו לצמרת הכדורסל בארץ הוא בהחלט ימצא את מקומו ויכול להיות אחד השחקנים שיאפשרו לשחק עם רוטציה רחבה יותר ולשמור על אינטנסיביות גם בדקות של המחליפים.
משמעות לעונה הבאה ולהמשך: בשונה מרוב השחקנים, בשבילו היורובאסקט הוא הכנה טובה לעונה הבאה ויכול לספק אינדיקציה לגבי תפקידו בקבוצה. הפועל ירושלים, שספגה השנה ביקורת רבה על ריבוי הזרים בסגל, יכולה להתגאות בכך ש-5 מתוך 12 השחקנים של הנבחרת ישחקו אצלה בעונה הבאה, ככה שעבור כולם זו הזדמנות טובה לחזק את הכימיה. תוצאה נוספת של המצב היא שאותם 3 גארדים (טימור, אוחיון והלפרין) יאבקו על דקות משחק גם בנבחרת וגם בהפועל. בסופו של דבר הכל יקבע באימונים ובמשחקים, אבל אליפות אירופה היא הזדמנות טובה לאותת למאמן פוטיס קציקאריס שבדקות שלו הנבחרת נראית לא פחות טוב מאשר בדקות של אוחיון, ובעיקר שהם מסוגלים לשחק ביחד.
לפנייה לכתב/ת 
