נאש קונטרול: השליט האמיתי של סוריה דובר רוסית
לפני שנתיים הכניס ולדימיר פוטין את צבא ארצו לבוץ הסורי כדי לעזור למשטר אסד בתקווה שמוסקבה תצא כמנצחת הגדולה באזור בטווח הארוך. האם ההימור הצבאי של הרוסים הצליח וכיצד משפיעה נוכחותם על איראן וישראל?
שנתיים חלפו להתערבות הישירה של הצבא הרוסי במלחמת האזרחים בסוריה. רק לפני שנתיים, בספטמבר, עמד הצבא הסורי בפני התמוטטות סופית. הרוסים נכנסו במודע לבוץ התובעני הסורי עם סבלנות רבה בתקווה כי ייצאו ממנו מנצחים בטווח הארוך.
עוד חדשות מעניינות מהעולם בדף הפייסבוק של דסק החוץ
לפי חוזה שנחתם בין מוסקבה לבין השלטון בדמשק, בסיס חיל האוויר חמימים שהקימו הרוסים בסוריה ב-2015 יהיה בבעלותם עוד 49 שנה עם אפשרות הארכה לעוד 25 שנה. כלומר, יש לצפות להישארותם של הרוסים באזור עוד זמן רב. מה השיגו הרוסים ובמה נכשלו? כיצד משפיעה נוכחותם על איראן ועל ישראל?
סוריה של המשטר גדלה פי 4
בסיכום שערך לאחרונה משרד ההגנה הרוסי התגאה כי הצבא הרוסי ערך בשנתיים האחרונות לא פחות מ-90 אלף התקפות בסוריה והרחיב את שטחי השליטה של "המשטר הסורי" פי ארבעה מ-19 קמ"ר ב-2015 ל-78 אלף קמ"ר, זאת מתוך 185 אלף קמ"ר שהם שטחה של סוריה.
ההפצצות הרוסיות הופנו נגד מטרות צבאיות של "טרוריסטים" (שם כולל לכל ארגוני האופוזיציה בפי הרוסים ובעלי בריתם) וכללו גם פגיעה במחסני הנשק שלהם ובמקורות הכנסתם, בעיקר נפט לא חוקי. הלחימה הרוסית לא הייתה רק באוויר, אלא כללה גם השתתפות של כוחות מיוחדים שסייעו לחסל בכירים בארגוני האופוזיציה. יועצים רוסים מילאו ועדיין ממלאים תפקיד חשוב בהדרכת הצבא הסורי המשתקם.
שבירת המורדים ופיצולם
אחד ההישגים הגדולים של רוסיה הוא שיטת "הפרד ומשול" שבה שילבה הפצצות ומשא ומתן. רוסיה פנתה שוב ושוב למורדים "המתונים" (כלומר, לא דאעש וא-נוסרה/אל-קאיעדה) בקריאה להפסקת אש. נכונותם של המורדים המתונים לשאת ולתת בוועידות השונות כגון סדרת כינוסי אסטנה בקזחסטן יצרה פילוג בין בעלי הברית לשעבר ג'בהת א-נוסרה (חזית הסיוע) ושאר פלגי האופוזיציה בראשם "אחראר א-שאם" (הסורים החופשיים). חזית א-נוסרה סירבה למשא ומתן עם הרוסים והמשטר הסורי, וראתה בהיענות זו בגידה. כך התפרקה "פתח א-שאם", הברית היחידה שהיה ביכולתה להכניע את צבא המשטר (אותה ברית כבשה את מחוז אידליב במרס 2015).
בידודם של הלוחמים המסרבים להפסקות האש האיצה את נפילתם של בסיסי המורדים. השיא היה ללא ספק בדצמבר 2016, כשהעיר חלב, שהייתה בירת המורדים, נפלה בידי כוחות משטרו של בשאר אסד שנעזרו בצבאו של ולדימיר פוטין.
נפילת חלב פגעה קשות במורל של המורדים ומאז הם נלחמים מלחמת הישרדות. הפסקת האש הארוכה ביותר מתרחשת בעת הזו בדרום סוריה, באזורי דרעא-סוידא-קוניטרה מאז חודש יולי. הצלחה תקדימית זו מראה יותר על חולשתם של המורדים, מאשר על יעילות המשא האמריקני-רוסי שנכשל שוב ושוב. כעת מנסים הרוסים להשיג הפסקת אש בשלושת מעוזי המורדים הנותרים: פרברי חומס ופרבר ע'וטה של דמשק. זהו שלב אחרון לפני כניעתם ופינוי המורדים למחוז אידלב. לאידליב, ההופכת למעין "מחנה ריכוז" של המורדים, בורחים המורדים הנכנעים בזירות הקרב השונות. במחוז זה לא תהיה לרוסים ברירה, אלא להפציץ ולשלב פלישה מסיבית של כוחות קרקעיים כפי שאירע בחלב.
האתגר המזרחי - דיר א-זור
במזרח סוריה יש לרוסים בעיה קשה במלחמה נגד "המדינה האיסלאמית" (דאעש). הם מעוניינים לכבוש עבור המשטר הסורי את האזור העשיר ביותר בנפט במדינה הערבית, אולם האמריקנים כבר הקדימו אותם באזור זה ובני חסותם, ובראשם הכורדים, נוחלים הצלחות מרשימות. אמנם הרוסים כבשו את תדמור והצבא הסורי מתקדם לאט בדרום המחוז ובמערבו, אך בצפון דיר א-זור "הכוחות הסוריים הדמוקרטיים", ארגון מורדים כורדי-ערבי, ויחידות סוריות שנתמכות על ידי ארה"ב, מתקדמים במהירות. הסיבה אינה רק איכות האימונים. המוטיבציה של הכורדים גבוהה לאור תבוסת דאעש בעיראק ויצירת אוטונומיה כורדית. בנוסף, מטוסי הקואליציה האמריקנית בסוריה מתקיפים הרבה יותר את דיר א-זור מאשר המטוסים הרוסיים העסוקים במתקפות בשטחים נוספים במערב.
ראשית שיקום הצבא הסורי
משימה קשה לא פחות מהלחימה במורדים היא חיזוק צבא משטרו של אסד, המהווה ערובה להמשך הנוכחות הרוסית באזור. לרוסים אינטרס מובהק בחיזוק צבא המשטר הנאמן לרוסיה, על מנת להפחית את התלות באיראנים והמליציות השיעיות. האיראנים מהווים אמנם בעלי ברית נגד המורדים, אך גם מתחרים מסוכנים על השליטה באזור. רוב החיילים שהיו בני הרוב הסוני בצבא שכלל כ-300 אלף לוחמים ערקו במהלך השנתיים הראשונות למלחמת האזרחים בסוריה. ב-2015 הוערך מספרם בכ-80 אלף בלבד, רובם בני מיעוטים בפיקודם של בני כת העלווים. לפני ההתערות הרוסית עלה באופן דרמטי מספר הקורבנות בקרב הצבא הסורי וגברה תופעת הבריחה מגיוס.
חודש בלבד מראשיתה של ההתערבות הישירה בסוריה, החל הצבא הרוסי לשקוד על הגדלת צבא המשטר. הרוסים יזמו את הקמת "אל-פילק א-ראבע" (החטיבה הרביעית) של הצבא הסורי שהמטה שלה בלטקיה, שנועדה לאמן ולהפוך מיליציות קיימות הנלחמות ללא תיאום או פיקוח נגד המורדים לחלק מן הצבא. אולם מיליציות רבות סירבו לסור למרות החטיבה החדשה בטענה שהם מעוניינים רק להגן רק על אזורי מחייתם.
בנובמבר 2016 הקימו הרוסים יחידה נוספת בצבא הסורי, הפעם על מנת להרחיב את שורות הצבא - "אל-פילק אל-חאמס" (החטיבה החמישית). יחידה זו מוגדרת ככוח הסתערות הכולל קומנדו. הרוסים הקדישו לפרויקט תקציב גדול כדי שיהיה אפשר להציע לצעירים המתגייסים ליחידת העילית משכורת וחוזה לשנה לפחות.
למשימה אף גויסו אמצעי התקשורת במערב סוריה והאימאמים במסגדים שקראו להתנדב על מנת לשמור על המולדת מפני "המזימה הציונית-סעודית". הצלחת בנייתה של החטיבה החמישית חשובה להישרדותו של המשטר הסורי, הנמצא בתחרות מתמדת מול חיזבאללה הלבנוני ויחידות עיראקיות ואפגניות הכפופות למשמרות המהפכה האיראניים. העובדה שחיזבאללה עדיין מגויס למשימות בתוככי סוריה מלמדת כי הצבא הסורי עדיין רחוק מלהשתקם.
ניתן לסכם את ההתערבות הרוסית כהצלחה חלקית: בראשה הצלת המשטר היחיד הנאמן למוסקבה במזרח התיכון ושימור בסיסי האוויר והים בצפון-מערב סוריה. חיסולם של המורדים כבר לא נראה בלתי אפשרי. הנשיא הסורי אסד הוא סמל בלבד, רוסיה הפכה לשליטה העליונה של מערב סוריה והיא מנהלת את המשא ומתן על עתידה. עם זאת, אין עדיין פתרון באופק למשבר הכלכלי ולהרס תשתיות המדינה, ואין לרוסיה את הכסף לשקם את מה שנהרס.
רוסיה לא תוכל לפנות את כוחותיה מהמדינה הערבית בטווח הנראה לעין. צבא המשטר הסורי עדיין מדולדל וחלש מכדי שיהיה אפשר להעביר לו את האחריות המלאה על השליטה. פינוי מוקדם מדי של הצבא הרוסי יביא להשתלטות מוחלטת של איראן. ההתמודדות עם המורדים במערב מעסיקה את הרוסים יותר מדי והאמריקנים מנצלים זאת על מנת להשתלט על רוב שטחי דאעש במזרח בדיר א-זור.
אחרי חיסול דאעש איראן תהיה יריבה
אחרי חיסול דאעש יעלו בסוריה שתי הבעיות העיקריות המרכזיות: גורלה של האוטונומיה הכורדית בצפון סוריה והנוכחות האיראנית. כל החלטה שתתקבל בסוריה תשפיע על ביטחון ישראל. לישראל אינטרס הזהה לזה של ארצות הברית - חיזוק הישות הכורדית והסתלקות איראן וחיזבאללה מסוריה.
מבחינתה של ישראל השליטה הרוסית באמצעות הצבא הסורי היא הברירה הפחות גרועה, כי שתי האלטרנטיבות האחרות הן המורדים הג'יהאדיסטים הסונים או מיליציות איראניות וחיזבאללה השיעים. הצד הרוסי, בניגוד לג'יהאדיסטים ואיראן, מקיים מגעים ותיאומים עם ישראל כל הזמן.
המלחמה המשותפת נגד דאעש הולידה תיאום מחודש בין ארה"ב לבין רוסיה. האינטרס הרוסי גם הוא אינו מנוגד לזה של ישראל, מכיוון שרוסיה תהיה מעוניינת לרסן את יריבתה טורקיה על ידי תמיכה בכורדים וגם תשאף להיפטר מהיריב האיראני על מנת לשלוט לבדה בסוריה בטווח הארוך. על כן, יש מקום לאופטימיות לגבי החזית הסורית.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג להיסטוריה של המזרח התיכון ובמחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
