חצי אלחנן: הוריד מחצית ממשקלו במהלך טיול בעולם

אלחנן אורן, בן 26, נמצא במאבק תמידי עם המשקל שלו מאז שהוא זוכר את עצמו. חמש שנים אחרי שיצא לנסיעת חלומותיו בעולם עם האופנוע - ו-75 ק"ג פחות - הוא מספר על הדרך שעשה כדי להשיל מעליו את הקילוגרמים, על הפחד ממצב בריאותי מידרדר, על שגרת הבריאות שסיגל לעצמו ועל כך שאין אתגר בחיים שהוא לא יוכל לעמוד בו.

עוד סיפורי דיאטה   מעוררי השראה

אני רוכב על ה"הונדה אפריקה טווין" שלי ונושם לרווחה, מרגיש גאווה שעמדתי בשתי המשימות שהעמדתי לעצמי בשנים האחרונות. הראשונה והחשובה ביותר, בעלת המשמעות הרצינית להמשך חיי - להיפטר מכל הקילוגרמים שאני סוחב על עצמי מיום היוולדי.

המשימה השנייה - לרכוש את אופנוע חלומותיי "הונדה אפריקה טווין" ולחצות איתו את העולם. שתי המשימות שזורות זו בזו והאחת תרמה להצלחתה של השנייה.

חלמתי לרזות ולרכוב על האופנוע. אלחנן אורן

זוכר את עצמי שמן מאז ומעולם

אני זוכר את עצמי שמן מאז ומעולם, ואת הקפיצה הגדולה במשקל עשיתי בסביבות גיל בר מצווה. למעשה, כל היום אכלתי, ארוחת אחת גדולה וארוכה, מבוקר עד לילה. אכלתי בלי חשבון - בגטים עם תוספות נוטפות שמן, בורקסים, פלאפל, חטיפים, סוכריות ג'לי וחמצוצים, כל ממתק שהסוכר נטף ממנו היה לי לידיד, וכמובן לחם, הרבה מאוד לחם, "אהבת חיי".

אינני יודע אם העובדה שאני צמחוני (אידיאולוגית לא אהבתי מוצרים מן החי) ושומר כשרות קשורה לאופי התזונה שלי. האהבה שלי למאפים זימנה לי מאפייה ממש מתחת לבית, וכמובן שאני הייתי בה אורח קבע. עד כדי כך אורח קבע - שבגיל 15, כשהפסקתי ללמוד, התחלתי לעבוד במאפייה. כמאמר הפתגם - "נתנו לחתול לשמור על השמנת". בכל יום שעבדתי במאפיה גדלתי, תרתי משמע. הגעתי לגיל גיוס, ולצערי הצבא דחה אותי בגלל עודף המשקל.

כשהצבא דחה אותי, ניסיתי לרדת במשקל. רצתי, הלכתי למכון כושר, ניסיתי כדורי הרזיה ואפילו הצלחתי לרדת מעט. אבל לא הצלחתי להתמיד. כל מה שירד עלה ואף יותר. אימא שלי מאוד תמכה בי ורצתה מאוד שאצליח לרזות. אבל הבעיה הייתה אני, אני הוא שלא התמיד. בכל פעם מחדש היה איזה בורקס שקרץ לי ועצר את התהליך. על כל קילו שירדתי העליתי שניים, מה שהביא אותי לייאוש ולהרמת ידיים. הייתי מעודד את עצמי במחשבה שעוד יבוא יום ואצליח ושכנראה זה לא הזמן הנכון.

השינוי הגדול. 75 ק"ג פחות

המפגש בין האופנוע למשקל

וכך, בגיל 21, במשקל שיא "סקסי" של 154 ק"ג על גובה 1.80 מטר, יצאתי לטיול חיי. הטיול היה מתוכנן מראש ל-11 חודשים, ובסיומם הייתי חייב לחזור לבר המצווה של אחי. אני מודה שכשיצאתי לטיול חלפה במוחי המחשבה שיש לי הרבה זמן להיות עם עצמי, ואולי עם השינויים הרבים שאני מציב לעצמי אצליח להשיל מעליי את הקילוגרמים העודפים. לא היו לי תוכניות או ציפיות לגבי המשקל, ידעתי רק שמעולם לא הצלחתי לרזות.

התחלתי את הטיול בברזיל ואז המשכתי לצ'ילה. שם נתקלתי במקרה במשקל ולא היססתי להישקל. להפתעתי ראיתי שירדתי 13 ק"ג, הירידה הגדולה ביותר במשקל שהייתה לי אי פעם בחיים. שמחתי מאוד והבנתי שלמרות שלא גיבשתי תוכנית או החלטה מראש, יש משהו בטיול שעוזר לי לרדת במשקל. זה נתן לי מוטיבציה אדירה, הרגשתי שאני חייב לתפוס את הרגע הזה כמקפצה להמשך.

היעד הבא שלי היה בוליביה, ושם פגשתי שני בחורים אוסטרלים שרכבו על ה"הונדה אפריקה טווין". ביקשתי מהם סיבוב על האופנוע. הם סירבו וגיחכו "שאני גדול מדי", או במילים אחרות: "האופנוע לא מתאים לאנשים במידותיך".

המפגש הזה הוא שהביא את השינוי הגדול. כאן נפגשו האופנוע והמשקל שלי לראשונה. נעלבתי עד עמקי נשמתי והחלטתי שאני עוד אגיע לרכוב על אופנוע כזה ולא רק שארכב, אהיה גם רזה.

מאותו הרגע גמלה בי ההחלטה לעשות שינוי עם עצמי. לא הצלחתי לנשום, לא ביום ובמיוחד לא בלילה. אפילו לרכוב על האופנוע היה לי קשה, והאמת שהרגשתי שגם האופנוע התקשה לסחוב אותי.

ואם להיות כן, אני מודה שגם מבחינה חברתית עודף המשקל פגע בי מאוד. לא היה לי ביטחון עצמי, הייתי ביישן בגלל המראה שלי ולא העזתי לדבר עם אנשים. בהוסטלים שהגעתי אליהם הייתי לוקח חדר לבד גם אם עלה פי ארבעה.

אלחנן אורן. אין אתגר שלא אוכל לעמוד בו

שינוי בתזונה ושגרת אימונים

השינוי התחיל בהקפדה על התזונה שלי. המסע לא אפשר לי להיות מתוכנן או להתארגן מראש, אבל התחלתי לשים לב למה שאני אוכל ולא להגזים וכמובן להקפיד על איכות האוכל ולא לאכול סתם ג'אנק. היו לי שעות ארוכות של רכיבה על האופנוע או טרקים, מה שמנע ממני לאכול כל הזמן. התוצאה הייתה שלמדתי לאכול ארוחות בריאות.

פיתחתי לי שגרת אימונים בכל מקום שאליו הגעתי. בהתחלה יצאתי להליכות ולאט-לאט עברתי לריצה. בפארק עם מתקני ספורט הייתי מתאמן עליהם, ואם לא היו מתקנים, הייתי עושה תרגילי בטן וכוח.

התוצאות לא איחרו להגיע, בכל מדינה שעברתי הייתה עוד ועוד ירידה במשקל. לבר המצווה של אחי הגעתי רזה ולמשקל הנוכחי הגעתי לאחר שנה וחצי מתחילת התהליך.

אחרי שנפטרתי מכל הקילוגרמים העודפים, העולם נראה אחרת והרבה יותר קליל, הביטחון על הכביש וההתנהלות עם האופנוע שונים לחלוטין, וגם האופנוע מגיב אחרת. גם הביטחון העצמי שלי חזר, אני כבר לא מתבייש בעצמי כמו פעם.

כשהגעתי לטיול באפריקה, רכשתי סוף-סוף את ה"הונדה אפריקה טווין". מלבד הרוכבים שפגשתי בבוליביה עם האופנוע, פגשתי במהלך הטיול אנשים רבים שרכבו עליו והמליצו בחום. האופנוע הוא דגם מיתולוגי שיוצר מלכתחילה למרוצים מדבריים ולמסעות ארוכים. הוא מתאים מאוד להתמודדות פיזית ומנטלית, ואלו גורמים לחוויית נהיגה מיוחדת.

התובנה שלי היום היא שאפשר לעשות דיאטה ואף להתמיד. היום אני יודע שאין אתגר שלא אוכל לעמוד בו. אני ממליץ לאנשים שרוצים לעשות שינוי, ובמיוחד לרדת במשקל, לצאת משגרת חיי היום-יום, לעצור את החיים השגרתיים ולקחת את עצמם בידיים. שכל אחד יעשה את החישובים שלו, במה כרוך טיול מסוג זה, ויתארגן בהתאם. זה אפשרי.