העליון קבע: מסתננים שיתנגדו ל"גירוש מרצון" יהיו חופשיים אחרי חודשיים
חמישה שופטים קבעו כי לא הוכח שגירוש למדינה שלישית מסכן מסתננים ולכן ניתן "לגרש מרצון". עם זאת, השופטים הגבילו מאוד את האפשרות לכלוא מסתננים וקבעו רף מרבי של 60 ימי מעצר. השופטת מרים נאור הציעה לתחוֹם את מקום מגוריהם של שוהים שלא כדין כדי להקל את מצוקת תושבי דרום תל אביב
לא ניתן לכלוא מסתננים ליותר מ-60 ימים, גם אם הם מתנגדים ל"גירוש מרצון", אך אין מניעה להרחיק מסתננים מישראל למדינה שלישית. כך קבע היום (ב') הרכב של חמישה שופטים בבית המשפט העליון, שקיבל חלקית את הערעור שהגישו אזרחים זרים וארגוני זכויות אדם. לפי החוק הקיים, ניתן להחזיק אזרח זר במאסר לתקופה בלתי מוגבלת עד ש"ישתכנע" להסכים לגירוש מרצון. בפסיקתם, הגבילו מאוד השופטים את היכולת של המדינה לכפות גירוש על מי שמתנגד לכך באמצעות מאסר ממושך.
לעיון בפסק הדין המלא - לחצו כאן
בית המשפט קבע כי לא הוכח שהמדינה השלישית שאליה יורחקו המסתננים אינה בטוחה וכי המנגנונים שהנהיגה המדינה לביקורת ולפיקוח על הליך ההרחקה ועל היחס שלו זוכים המורחקים במדינה השלישית מספקים. פסק הדין קובע כי אסור להחזיק מסתננים במעצר יותר משישים ימים. אחרי שישים ימים ניתן להמשיך להחזיק אנשים במשמורת רק כאשר האדם אינו משתף פעולה עם הרחקתו או כאשר יש סכנה לציבור. השופטים קבעו כי סירוב לעבור למדינה שלישית אינו מהווה אי-שיתוף פעולה עם הרחקתו, כך שאם אדם מסרב להיות מורחק למדינה שלישית - לא יהיה ניתן להשאיר אותו במעצר.
נשיאת בית המשפט העליון מרים נאור קבעה בפסק הדין כי "לחייב את המערערים 1 ו-2 (אלמסגד גריוסוס צגטה וגברגזיאבר בריהוט קלה) להסכים להרחקתם - תוך אימוץ פרשנותם של המשיבים שלפיה אי-הסכמה להרחקה היא פעולה המהווה היעדר שיתוף-פעולה - מנוגד לעקרונות האמורים ואינו מאפשר גיבושהּ של הסכמה אמיתית. ראשית, משמעה של פרשנותם של המשיבים הוא כי בפועל נשללת מהמערערים אפשרות הבחירה. הם יכולים אמנם 'לבחור' לא להסכים להרחקה, אך כתוצאה מכך תוארך החזקתם במשמורת, סיטואציה המציבה אותם – בלשונו של השופט ע' פוגלמן 'בפני מציאות חיים בלתי אפשרית'".
הנשיאה נאור הוסיפה כי "אכן, 'הסכמה' המושגת בנסיבות אלה ובשל חשש מפני הכנסה למשמורת אינה הסכמה אמיתית ולא ניתן להרחיק על בסיסהּ למדינה השלישית. הנה-כי-כן, הפרשנות שלפיה אי-הסכמה להרחקה מהווה העדר שיתוף-פעולה עם הרחקה אינה יכולה לדור בנסיבות ענייננו בכפיפה אחת עם הצורך בהסכמה אמיתית, חופשית, רצונית ואוטונומית".
השופטת נאור הציעה "לתחוֹם את מקום המגורים"
הנשיאה נאור העלתה הצעה מעניינת ביחס למסתננים השוהים בדרום תל אביב - לתחום את מקום מגוריהם בישראל: "אין לכחד, בנסיבות הנוכחיות האפשרות העומדת בפני המדינה להרחיק מסתננים למדינה השלישית מושא ענייננו היא מוגבלת. ייתכן שהניסיון לאתר חלופות הרחקה לא יניב את התוצאה שלה מצפה המדינה. עם זאת יש להדגיש כי ככל שיתברר כי זה הוא המצב, על המדינה לחפש חלופות בדרך הרחקה למדינות אחרות שלגביהן לא חלה המגבלה על ההרחקה בין בדרך אחרת".
נאור הוסיפה: "במסגרת פסקי דין קודמים עמדנו, חבריי ואני, על כך שאחת הדרכים העיקריות להקלה על הנטל על תושביהן של ערים מסוימות היא תיחום מקום מגורים של שוהים שלא כדין. ככל שיסתבר שלנוכח היעדר אפשרות להרחיק בכפייה למדינה השלישית המסוימת, אין הדבר מביא מזור לתושבי אותן ערים, ראוי שאפשרות זו של תיחום מקום מגורים תישקל כפי שהצענו בעבר".
השופט (בדימוס) אליקים רובינשטיין, שזה אחד מפסקי הדין האחרונים שהוא חתום עליהם, הוסיף: "סוף דבר, האתוס של מדינת ישראל שנבנתה גם כארץ מקלט ליהודים נרדפים, המסורת של 'לא תסגיר עבד אל אדוניו' שהלכה עמנו - אלה מצווים עלינו לנהוג זהירות בהתייחסותנו להרחקת זרים ומסתננים, גם אם אין מנוס ממנה במקרים רבים. כך ביחס האנושי, כך בדאגה מתמדת ומוקפדת ככל הניתן לרווחתם במקום אליו יישלחו. מצטרף אני לחברתי בכך, וגם בהצעה שלא ייצא למדינה השלישית בנידון דידן מי שלא נתן הסכמתו, הסכמתו כפשוטה, ולא בחינת 'כופין אותו עד שיאמר רוצה אני'. אין בזאת כדי לגרוע מהצעתה של חברתי בפסקה 125 באשר לחלופות, לרבות אפשרויות של תיחום מקומות מגורים".
רובינשטיין כתב עוד בפסק הדין: "עלינו לגלות יחס למוחלשים באשר הם, אך הרצון להימצא בישראל כשלעצמו קשה לומר שדי בו להותיר אדם בה מניה וביה. אולם הרגישות עצומה, שכן הבא בשערי המדינה באופן לא חוקי פעמים שבא ממשטר עריצות שבו הכל, באופן כזה או אחר, משועבדים לשלטון".
שופט העליון חנן מלצר התייחס בהחלטה לחובתה של ישראל לשמור על זכויחות האדם האוניברסליות של הפליטים: "האצילות מחייבת כידוע, ובמקרה זה גם: הזיכרון ההיסטורי, ההתחייבות הבינלאומית שישראל נטלה על עצמה, הרצון שלנו להיות חלק ממשפחת העמים (הדוגלים בליברליות ובשלטון חוק) והצו המוסרי – מצדיקים את כיבוד זכויות הפליטים – כבני אדם נושאי זכויות חוקתיות אוניברסליות (אפילו אם יש מי שרואה את האוכלוסייה בה מדובר בחזקת מסתננים)".
מלצר הביע תמיכה בהמלצתה של נאור על תיחום מגורים: "לבסוף נשאלת השאלה – היש מזור כלשהו למצב הדברים שאנו ניצבים בפניו נוכח הצורך להתחשב גם באינטרסים הלגיטימיים של התושבים במרכזי הערים הגדולות בישראל. התשובה היא שלא אלמן ישראל, וכבר הצבענו על כך שיש מקום לבחון אפשרות לפיזור האוכלוסייה בה מדובר – בכל רחבי ישראל, על דרך של 'תיחום שהיה גיאוגרפי'".
העותרים: "ההסדר הדרקוני לא הוכשר", דרעי: "החלטה בעייתית, נשקול תיקון לחוק"
כמה מארגוני זכויות האדם שחתומים על הגשת העתירה בירכו על החלטת השופטים: "בית המשפט העליון קבע היום שאי אפשר להחזיק את מבקשי מקלט במעצר בלתי מוגבל כאמצעי לחץ. בהחלטתו החליט שלא להכשיר הסדר דרקוני וחסר תקדים בחומרתו שמאפשר כליאה ללא הגבלת זמן של אנשים חפים מפשע".
עוד נמסר בהודעה כי "מבקשי המקלט נמלטים מישראל באלפיהם עקב התעמרות הרשויות, גם ללא הלחץ העצום שמופעל עליהם באמצעות כליאתם. אנחנו נמשיך להיאבק עד שמדינת ישראל תתן מענה אנושי למבקשי המקלט שחיים כבר עשור בגבולותיה, תאפשר להם להגיש בקשות המקלט, תבחן אותן ותיתן מעמד למי שזכאי לכך.
שר הפנים אריה דרעי הגיב גם הוא להחלטת השופטים. דרעי אמר "ההחלטה שלא לאפשר למדינה להוציא מהארץ מסתננים בניגוד לרצונם היא בעייתית מאוד. זה לוקח מאיתנו כמדינה כלי חשוב מאוד ומותיר לכל מסתנן שרוצה בכך להישאר בארץ. דיברתי מיד לאחר פסיקת בג"ץ עם שרת המשפטים איילת שקד ואמרתי לה כי בכוונתי לשקול תיקון לחוק שיאפשר למדינה להוציא מסתננים מהארץ בניגוד לרצונם"
דרעי הוסיף: "אנחנו חייבים לדאוג לאזרחי מדינת ישראל, תושבי דרום תל אביב וערים נוספות שחייהם אינם חיים. אני שבע רצון מכך שבג"ץ אישר לנו להמשיך להוציא מסתננים למדינה שלישית ואנו נמשיך בכך בכל האמצעים העומדים לרשותנו".
את העתירה המנהלית הגישו בסוף 2015 לבית המשפט המחוזי בבאר שבע שני אזרחי אריתריאה ושישה ארגוני זכויות אדם, בהם האגודה לזכויות האזרח ומוקד לפליטים ומהגרים. העותרים דרשו להימנע מנוהל "מדינה שלישית", שבמסגרתו ניתן להעביר מסתננים למדינה שלישית שעימה נחתמו הסכמים להעברתם. הנוהל קובע עוד כי מי שיסרב לצאת מהארץ "מרצון" לאותה מדינית שלישית ייכלא במתקן סהרונים לתקופה בלתי מוגבלת.
מדובר על ערעור שהוגש על פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובו ההסדר הזה אושר. הארגונים ערערו לבית המשפט העליון ושם טענו כי יש לבטל את ההסדר הזה כיוון שהוא מנוגד לחוק. בית המשפט העליון הוציא צו ביניים שיאסור על כליאת מסתננים עד להכרעה בעתירה.
המדינה עצמה טענה כי יש לה סמכות להעביר פליטים למדינה שלישית שבה לא נשקפת סכנה לחייהם של המסתננים. המדינה ציינה עוד בתגובתה כי המסתננים צריכים להוכיח סכנה לחייהם באותה מדינה שלישית וכי לא מספיק לטעון שאותה מדינה שלישית מסוכנת.
לפנייה לכתב/ת 
