התעוור בגיל 45 והפך להיות מעסה: "מרגיש את מטופליי"
בגיל 45 איבד דוד יעלון את מאור עיניו בשל ניוון ברשתית. הקיבוצניק מצרעה נאלץ לעשות הסבה מקצועית ולמד עיסוי רפואי. כיום הוא מטפל מבוקש במיוחד והתורים שלו מלאים עד לשנה הבאה. "אני אולי לא רואה את המטופלים שלי, אך אני חש אותם טוב טוב"
צפו בדוד המעסה העיוור בפעולה:
דוד יעלון בן ה-64 הוא מעסה רפואי מבוקש ביותר. תחת ידיו של יעלון עברו כבר 12 אלף מטופלים והתורים שלו מלאים עד לשנת 2018. על פניו סיפור ההצלחה של יעלון אינו יוצא מן הכלל, אלא שסיפורו הוא הכל מלבד שיגרתי. ההצלחה הרבה שנחל המעסה מרשימה במיוחד נוכח העובדה שהוא לא רואה את מטופליו, אלא רק חש אותם. יעלון איבד את מאור עיניו בגיל 45.
המעסה למד איך להפיק את המרב מהמגבלה ממנו הוא סובל – הוא מתאר כי חוש המישוש שלו הוא חד במיוחד בהשוואה לאנשים רואים, יתרון אשר הפך אותו למעסה מבוקש במיוחד. "אני מרגיש את המרקם של השריר הרבה יותר טוב ממטפל רואה", מסביר יעלון, "אולי אני לא רואה את המטופלים שלי, אבל אני מרגיש אותם טוב טוב".
יעלון, נשוי ואב לארבעה מקיבוץ צרעה, איבד את מאור עיניו בגיל 45 לאחר שלקה בניוון ברשתית. שדה הראייה שלו החל להצטמצם בהדרגה, עד לעיוורון מוחלט. במהלך השנים בהן ראייתו הלכה והידרדרה הוא נאלץ לעשות הסבה מקצועית. "בערך בגיל 40 כבר לא יכולתי לעבוד בגידולי השדה של הקיבוץ כי נשלל ממני רישיון הנהיגה", משחזר יעלון, "הייתי צריך למצוא מקצוע שמצריך רק עבודה עם הידיים".
בשנת 2000 הוא עבר במכון וינגייט בנתניה קורס עיסוי ייעודי לעיוורים. כיום הוא עובד ב"כללית רפואה משלימה" במרכז ירושלים. "הפכתי את המגבלה שלי ליתרון", מתגאה המטפל, "הרגישות הרבה שיש לי בידיים היא ללא ספק תוצאה של הנכות שלי. אצל עיוורים החושים הנותרים מתחדדים כדי לפצות על המגבלה. הזיכרון, השמיעה וחוש המימוש מאוד מאוד התחזקו מאז שאיבדתי את הראייה. כשאני עובר עם הידיים שלי על הגוף של המטופל אני יכול לזהות את המקומות שמצריכים טיפול".
יעלון מתאר כי לא נתקל בלקוחות שנרתעים מלקבל טיפול ממעסה עיוור: "להיפך. רבים מהמטופלים רואים בעיוורון יתרון. נשים דתיות באות אליי במיוחד כי הן מרגישות נוח יותר כשגבר עיוור נוגע בהן. הרבה מטופלים אומרים לי שעיסוי הוא הייעוד שלי. אני שמח שהגעתי אליו, למרות הנסיבות הקשות של חיי. אין סיפוק גדול יותר מאשר לקבל מטופל שנכנס כפוף למרפאה ויוצא ממנה כשהוא הולך זקוף".
לדבריו, הניוון ברשתית ממנו הוא סובל הוא תולדה של האירועים הקשים שחווה בשירותו הצבאי. יעלון שירת בזמן מלחמת יום הכיפורים בחיל השריון והוצב ברמת הגולן. באחד הקרבות הוא נאלץ לנטוש את הטנק שלו שספג פגיעות ישירות.
"בשלב הזה כל אדם היה אדון לעצמו", משחזר יעלון, "נשארנו שלושה לוחמים שלא הצלחנו להיחלץ מהתופת. שכבנו בשטח האויב יום שלם". הוא ספג פציעות מרסיסים ברגליים ולא הצליח לסגת לשטח בטוח. "ראיתי חיילים סורים שהגיעו עד למטרים ספורים ממני. העמדתי פני מת, אבל ידעתי שזה הסוף שלי. תמונות של המשפחה של החברים התחילו לרוץ לנגד עייני".
לאחר לילה נוסף בשטח האויב הסורי חולץ יעלון על ידי כוח מילואים.
"אחרי המלחמה השתחררתי, התחתנתי וסיימתי לימודים לתואר ראשון בחקלאות. בהמשך התחילו בעיות הראייה", הוא מתאר מוסיף: "אני בטוח שהניוון הוא תוצאה של הפוסט טראומה מהמלחמה. הרופאים אומרים שזה תורשתי, אבל אף אחד מבני המשפחה שלי לא סובל מהמחלה. אני לא מתעסק בשאלות כמו למה זה קרה דווקא לי ואיך החיים שלי היו נראים ללא הניוון. אני מתרכז יותר באיך אני מפיק את המירב מהמצב. לדוגמה, כמו בלהקל על כאבים של המטופלים שלי. אני מאוד אוהב את העבודה שלי. לא הייתי עושה את מה שאני עושה היום אם לא הייתי עיוור".
לפנייה לכתב/ת 
