כך ייראה העתיד בעולם התעופה
רובוטים שאוספים מכם את המזוודות, מנוחה במתחם מפואר שנראה כמו קניון ולא טרמינל, סריקה של הפנים במקום החתמת דרכון - ולבסוף מעבר מהיר ונוח בדלפקי ביקורת הגבולות ללא מעורבות גורם אנושי. כל אלו נשמעים עדיין בגדר חוויית תעופה בדיונית? אז זהו, שממש לא
הטכנולוגיה החדשה מתקדמת בצעדי ענק גם אל עבר שדות התעופה, מה שיאפשר בעתיד הלא רחוק להפוך את השהייה בשדה ממייגעת למהנה. תשכחו מהמתנה ממושכת בתורים אין-סופיים, מאיסוף הכבודה ליד מסועים מיושנים ומהצטופפות עם מיליוני אנשים, החזון הסינגפורי מתכוון לשנות את כל זה - ובקרוב. אך האם השינוי הטכנולוגי באמת יועיל לנוסעים בסופו של דבר או דווקא לבעלי ההון ושדות התעופה? האם העתיד באמת כל כך ורוד? לא בטוח.
התחרות על השינוי הביומטרי
לא מעט נכתב על החלפת הגורם האנושי ברובוטים ועל כך שפנינו לעבר סריקות ביומטריות של פנים ואצבעות, הפולשות לפרטיות שלנו. מצד שני יש גם מספר יתרונות חשובים בהתקדמות הזאת, ואף שהם יחסכו לנו זמן רב ותסכול, השאלה היא אם הם יחסכו גם כסף או שמא להפך.
נמל התעופה "צ'אנגי" שבסינגפור הוא מהטובים בעולם. בקרוב תושק בנמל טכנולוגיה ביומטרית לסריקת הפנים של כל נוסע שיעבור בשדה, ובהמשך השנה היא תיושם במלואה בטרמינל החדש שנבנה. המהלך עושה כבר עכשיו הרבה רעש בעולם התעופה.
לעבור בשדה ללא מפגש אנושי
איך זה יעבוד? פני הנוסעים ייסרקו בבואם לבצע צ'ק אין לטיסה שלהם, וכך הם יוכלו לעבור בצורה חלקה בשלבי הבידוק הבאים מבלי לפגוש אנשי שירות או אנשי ביטחון. במילים אחרות – מבלי לעמוד בתורים ולפגוש בגורם אנושי כל הדרך אל המטוס.
לסינגפור מצטרפות שתי שחקניות חזקות בשוק התעופה: אוסטרליה ודובאי. הראשונה כבר הודיעה בחודש שעבר על כוונתה להשקיע כ-17.5 מיליון דולר בטכנולוגיית זיהוי הפנים הביומטרית וביישומה בכל שדות התעופה הבינלאומיים במדינה, וגם בדובאי מתכוונים לבצע מהלך דומה.
רובוטים במקום בני אדם
הרובוטים מופיעים בכמה מוקדים מרכזיים בשדות תעופה כבר היום. בשדה התעופה Incheon של סיאול, למשל, הם ממלאים משימות לוגיסטיות כמו ניקיון השדה ונשיאת מטען, והטרמינל החדש של צ'אנגי יהיה מצויד במנקה רובוטית שאפילו תלבש מדים מיוחדים.
גם בשדה התעופה נריטה שבטוקיו ובמלונות בעיר כבר ראינו שימוש ראשוני של רובוטים המספקים מידע על אודות לוחות הזמנים של הטיסות וזמני היציאה של אוטובוסים מהשדה אל העיר ובחזרה.
צ'ק אין עצמאי והדפסה של כרטיסי עלייה למטוס כבר נפוצים ברוב שדות התעופה בעולם כיום (גם כאן אצלנו בנתב"ג), ואנשים רבים מדפיסים את כרטיס הטיסה שלהם בבית או בקיוסקים של שדות תעופה.
בחלק מנמלי התעופה, למשל סכיפהול (Schiphol) שבאמסטרדם, השדה בהונג קונג, הית'רו שבלונדון וכמה שדות תעופה באוסטרליה, הנוסעים יכולים גם להדפיס את התגיות שמדביקים למזוודות ולשלוח אותן עצמאית אל המסוע, שמוביל אותן היישר למטוס.
זה שדה תעופה או קניון?
מגמה חדשה נוספת שנרשמת בכמה שדות תעופה כיום היא הנראות של השדה. שדה התעופה צ'אנגי ישנה את פניו בקרוב כשייבנה הטרמינל החדש שלו. בטרמינל, שייקרא ז'ול (Jewel) - תכשיט, יהיו לא פחות מעשר קומות גדושות במסעדות וחנויות, ובמרכזו יוקם מפל ענק בגובה 40 מטרים מוקף בגינות מקורות מטופחות.
העיצוב הזה בעצם יקנה לטרמינל החדש מראה של מרכז קניות יותר מאשר שדה תעופה, מה שיגרום לנוסעים השבויים בו להעביר את הזמן בין החנויות והמסעדות ובכך לפתוח את הארנק עוד הרבה לפני השופינג המתוכנן בטיול עצמו.
אירופה וארה"ב נשארות מאחור
השינויים האלו גורמים לשווקים ולשדות התעופה האירופיים והאמריקניים, ששלטו בענף במאה השנים האחרונות, להישאר לגמרי מאחור. הצעדים שנוקטות מדינות המזרח, שמתבטאים בחידושים בנמלי התעופה, נובעים כמובן גם מאינטרסים פוליטיים כדי להוכיח מהן הכלכלות החזקות כיום, או במילים אחרות - למי יש (שדה תעופה) גדול יותר.
נמלי התעופה הגדולים והוותיקים במערב ספגו לאחרונה לא מעט ביקורת קשה, והתלונות העיקריות הן על צפיפות ולכלוך והתנהלות איטית ומיושנת. חלק משדות התעופה מנסים להדביק את הפער שפתחו המדינות האסייתיות, בהם שדה התעופה המזדקן JFK בניו יורק, שעדיין מתפקד כשדה מרכזי וחשוב באזור ומתכנן לשקם את המוניטין הפגוע שלו בהשקעה של כעשרה מיליארד דולר.
נמל התעופה סכיפהול באמסטרדם, מצדו, שואף להפוך לשדה הדיגיטלי והמוביל בעולם עד 2019. הנהלת השדה אף בוחנת אפשרות להתיר לנוסעים לעלות עם נוזלים ומחשבים ניידים בתיקי היד באמצעות סריקה ממוחשבת בלבד וטכנולוגיה ביומטרית.
ויש גם חסרונות בעולם החדש
אבל לא הכול כסוף ומנצנץ בעולם הביומטרי החדש. יש חששות כי הטכנולוגיה החדשה תגרום בסופו של דבר לקיצוץ הכנסותיו של השדה, בהיקף של בין שני מיליארד לארבעה מיליארד דולר בשנה.
החשש נובע משתי סיבות מרכזיות: ראשית, הורדת זמנים בשדה כמוה כהורדת זמן קניות. שנית, הורדת ההכנסות מתשלומי החניה בחניוני הנמלים בעקבות השימוש ההולך וגובר באפליקציות חניה (דוגמת פנגו וסלופארק הישראליות), המאפשרות תשלום בתעריף זול יותר.
העתיד כבר עושה צ'ק אין ועומד בפתח – גם ישראל ונמל התעופה הבינלאומי בן-גוריון מראים סימנים של התקדמות וצעידה לעבר העתיד הביומטרי. עם זאת, ייקח עוד זמן עד שכל השינויים האלו יקבלו את האישורים הביטחוניים והכלכליים הדרושים ויוצאו לפועל. אז אולי בינתיים שווה להתרפק על המבנה הישן והמסורתי של שדות התעופה. מי יודע, אולי יום אחד עוד נתגעגע לתורים ולמגע האנושי.
