המפתחות של אדלשטיין להצלחה ביורובאסקט

לאחר כמעט שנתיים של המתנה, הגיע הדבר האמיתי. אליפות אירופה בכדורסל מגיעה לראשונה לתל אביב. למי שיצא לעקוב אחרי עתודת הכדורסל הישראלי, הנבחרות בין הגילים 16 ל-20, יצא לראות קיץ פורה של כישרון ישראלי עתידי. כמובן שעל ראש שמחתנו (ותקוותנו) נבחרת העתודה שסיימה במקום השני והמכובד באליפות אירופה. אבל יותר מהישגים פורמליים ובנאליים, ההישגים האמיתיים היו בדרך המשחק. הכל התחיל מהראש. נבחרת העתודה של קטש לחצה, שטפה, הפגיזה על הפרקט וגרמה לנו להתגאות בילדים האלה, שרובם לא גבוהים יותר מהאדם הממוצע ברחוב. לקראת פתיחת המשחקים, הנה 3 טיפים שארז אדלשטיין יכול לאמץ כדי לגבור על הפערים בגובה ובכישרון.

1. הגנת חילופים אוטומטיים

נתחיל בהגנה, מעוז המשחק של אדלשטיין. בנבחרת אין שחקני פנים מאסיביים וגמלוניים מדי, ואפילו עידן זלמנסון ממרום גובהו (2.06 מ') יכול לזוז מספיק עם הרגליים כדי ללוות גארדים. מה שמתבקש זה לבצע חילופים על כל חסימה ופיק אנד רול של היריבה. רק יריבה אחת תעמיד גארד שהוא מעל לרמה האירופית המוכרת, וזו דווקא גרמניה עם דניס שרדר. מלבדו, ישראל יכולה לחיות בשקט עם חילופים של עומרי כספי, ליאור אליהו וריצ'רד האוול על כל גארד אוקראיני, גיאורגי ואיטלקי. כמובן שבמצב כזה חילוף מצריך גם גארד שיכול לשמור, וגם פה אין לנו בעיה, כשמצד אחד אוחיון הוא שומר אינטליגנטי והראה שהוא מסתדר עם גבוהים, וגל מקל (1.90 מ') בנוי חזק ומקשה על גבוהים לנצל את החילוף בצבע.

2. סמול בול

הנבחרת לא משופעת בגבוהים, וה"גבוה" המוביל שלה הוא האוול (2.03 מ' עם נעליים), כך שאפילו איתו הנבחרת משחקת סמול בול באופן יחסי. ולמה בעצם לשחק כך? רוב הנבחרות באירופה מאומנות ע"י מאמנים אירופים שלא ידועים בגישות מודרניות למשחק, ולהוציא את איטליה של מסינה, רוב הנבחרות ישחקו עם סנטר גדול ושחקן בעמדה 4 שקרוב יותר לעמדה 5. בסיטואציה כזו, הרכב עם האוול האתלטי ב-5 או עם אליהו, כספי ועוז בלייזר יכול להוביל אותנו למשחק ריצה וריווח הצבע של היריבה, עם יותר שחקנים שיכולים לקלוע שלשות (בעיקר עם בלייזר ב-4). הסמול בול תלוי גם באספקט הקודם של חילופים על כל אחד ועזרה בחיפוי. בהכנה ראינו לפרקים הרכבים של אליהו ב-5 ולא חלה דעיכה במשחק. עוד אלמנט של הסמול בול הוא הפעלת לחץ על הכדור, גם של הגבוהים, ורגליים קלילות ואתלטיות. במקרה של חילוף, כספי יכול לשמור על רוב הרכזים ולאלץ אותם לאיבודי כדור שיובילו למשחק ריצה.

3. משחק ריצה ושלשות

אדלשטיין מאמין במשחק ריצה, והנבחרת ביצעה זאת טוב דווקא מול נבחרות איכותיות יותר כגון סלובניה, טורקיה ורוסיה. גיאורגיה ואוקראינה, היריבות העיקריות על המקום ה-4 בבית, הן נבחרות מאוד כבדות. אם ישראל תיגרר למשחק עומד ומשחק החיתוכים של אדלשטיין לא ייצא לפועל, נהיה בבעיה. מאידך, כשיש לנו אפשרות להעלות את אוחיון או בר טימור שמריצים את הכדור יחד עם שון דוסון כסקנד גארד, וכספי, אליהו והאוול (שהראה שהוא יכול לרוץ ולסיים טוב), אנו מעמידים נבחרת מאוד מהירה ואתלטית. אם זה לא יספיק כדי לנצח נבחרות טובות יותר, ישראל חייבת לנצל מצבים בהתקפות המעבר (מגיעה עם הרבה שחקנים להתקפה) כדי לזרוק שלשות פנויות. להוציא את כספי, אין לנו קלעי טהור שיכול לקלוע עם יד בפנים, ואדלשטיין יהיה חייב לשחרר את הרסן ולתת דרור לדוסון, יותם הלפרין ובלייזר.