לשתות בירה ולהציל את החוף
האם חול מלאכותי שעשוי מבקבוקי זכוכית כתושים יכול להגן על מצוקי הכורכר בחופי ישראל מפני התמוטטות?
בחוף הים פגש הנסיך הקטן איש שמעמיס חול על משאית.
"מה אתה עושה?" שאל אותו הנסיך הקטן.
"אני לוקח את החול הזה למפעל, שם מייצרים ממנו בקבוקי זכוכית".
"ומה עושים בהם?"
"אנשים משתמשים בבקבוקי הזכוכית פעם אחת ואז הם לא רוצים אותם יותר, אז אני צריך לחזור לכאן לאסוף עוד חול כדי לייצר ממנו בקבוקים חדשים".
"משונה", אמר הנסיך הקטן, "ומה אתם עושים בבקבוקים הלא רצויים?".
"אנחנו גורסים אותם לחול ומחזירים אותו לחוף הים".
"אני פשוט הייתי משאיר כאן את החול", ענה הנסיך הקטן והלך לדרכו.
הקטע הבדיוני הזה, שנשמע מתאים לכוכבו של הנסיך הקטן, מתאר מציאות שיכולה להיות אמיתית על פני כדור הארץ כבר מחר. במציאות הזאת, החול שאנו כורים מהסביבה כדי לייצר זכוכית עשוי, בנסיבות מסוימות, לחזור אל הסביבה במקום למצוא את מקומו בפח האשפה או במפעלי המיחזור – ולא סתם לחזור לסביבה, אלא אפילו להועיל לה.
ייבוא חול לייצוב המצוק
מצוקי הכורכר שמתנשאים מעל חוף הים בחלקים שונים רצועת החוף בישראל נוצרו בתהליך ארוך שנים של התלכדות דיונות חול. עם זאת, בתהליך טבעי שמתרחש מדי יום, ובעיקר בעונת החורף, פוגעים גלי הים במצוקים ומכרסמים בהם, עד להתמוטטות חלקים מהמצוק. כך חוזרים בהדרגה החלקים שהתמוטטו לצורתם החולית, והמצוק נסוג לאחור לכיוון היבשה. זהו תהליך טבעי שהחל הרבה לפני פעילות האדם האינטנסיבית במאה השנים האחרונות, אך הוא מואץ בשל פעילות האדם כמו בניית מרינות ונמלים.
עוד כתבות בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה :
על פי מחקרים שנעשו בשנים האחרונות במכון הגיאולוגי, נראה כי קצב נסיגת המצוק החופי דווקא נמוך ביחס למה שחשבו בעבר: כמה סנטימטרים בודדים בשנה. עם זאת, על המצוק החופי נמצאים כיום מלונות, בתי מגורים ומתקני תשתית – שקריסת המצוק עלולה להעמיד אותם בסכנה. לשם כך הוקמה חברה ממשלתית ייעודית להגנה על המצוק החופי מפני התמוטטות.
"אני בכלל לא בטוח שאנחנו רוצים להתערב בתהליך הטבעי הזה", אומר ד״ר עודד כץ מהמכון הגיאולוגי, שעוקב אחר השתנות המצוקים בקבוצת מחקר חוף יחד עם עמית מושקין ואון כרובי. "אך במקרה שכן, עומדות בפנינו שתי דרכי פעולה עיקריות: לבנות מבנים הנדסיים על החוף ועל המצוק כדי לחזק אותו, או להרחיב את החוף למרגלותיו. כך פחות גלים יגיעו למצוק עצמו".
לדרך השנייה יש יתרונות מובהקים על פני הראשונה, משום שהיא כרוכה בפגיעה נופית פחותה בהרבה. לאחרונה, החברה הממשלתית תרה אחר מקורות חיצוניים להזרמת חול טבעי לטובת הרחבת החופים, מפני שבישראל חסר חול, וגם החול שהוחזר לחופים - פשוט נשטף בחזרה לים ולא מילא את תפקידו בייצוב המצוק. המקור המתבקש ביותר להבאת חול לישראל היא מצרים, שממנה מגיע החול לחופי ישראל באופן טבעי באמצעות זרמי הים. אך כנראה שהמצרים לא ששים לשתף פעולה עם הפרויקט, ועל כן ישראל פנתה לאחרונה לטורקיה בכוונה לייבא ממנה חול בגודל גרגיר כזה שלא ייסחף למים, ולפזר אותו בשלב ראשון ברצועת החוף באזור אשקלון, כדי שירחיב אותה ויסייע בבלימת התמוטטות המצוק.
למה לייבא חול כשאפשר לגרוס בקבוקים?
ייבוא חול זר, חוץ מהיותו פעולה יקרה שמחייבת כריית חול בארץ זרה ושינועו מרחק גדול בים, בעייתי גם מפני שהחול הזר הוא בעל צבע וטקסטורה שונים מהחול המקומי, ומפני שיחד עם החול המיובא עלולים להגיע לארץ גם מיני בעלי חיים וצמחים זרים, שיתבססו כאן וידחקו את המינים המקומיים. אך האם ייתכן שיש "פתרון קסם״ לבעיה, שיחסוך את העלות הכלכלית והסביבתית הכרוכה בייבוא ואף יפתור על הדרך בעיה סביבתית נוספת?
גריסת הזכוכית לחול (שכידוע, ממנו היא עשויה) והשבתו לחופי ים שסובלים ממחסור בחול, היא אולי הפתרון האלגנטי ביותר שאפשר להעלות על הדעת לטיפול בפסולת הזכוכית של ישראל. ואכן, מפעל "אקוגלס" למיחזור זכוכית ניסה לקדם יוזמה כזו. "לפני כשנתיים הגשנו למשרד להגנת הסביבה הצעה לפיילוט להחזרת חול זכוכית לחופי הרצליה כדי להגן על מצוקי אפולוניה", אומר ארז פרידמן, מנהל המפעל. "לצערי עד היום לא קיבלנו תשובה רשמית בעניין".
הצעת "אקוגלס" גובשה בשיתוף פעולה עם גורמים בעיריית הרצליה ובחברה העירונית לפיתוח תיירות בעיר. על פי ההצעה, זכוכית גרוסה תפוזר בחוף אפולוניה בהרצליה, שבו כבר נעשו בשנים האחרונות פעולות לבלימת התמוטטות המצוק. המהלך ילווה בסקרי קרקע ובעלי חיים בחוף לפני פיזור החול המלאכותי ואחריו, וכן ילווה גם בשילוט בולט המבהיר לציבור את מהות המיזם ויתרונותיו ובסקרי דעת קהל. ההצעה הגדירה מספר מדדים להצלחת המיזם בהם שהחול המלאכותי יתנהג בדומה לחול הטבעי מבחינת אי-היסחפות מהירה מדי למים (שאז המהלך לא יהיה אפקטיבי מבחינת השמירה על המצוקים), שמירה על בריאות הציבור במקרה של שאיפת החול המלאכותי לריאות או במגע בעור ובעיניים, שמירת ערכי טבעי (אי פגיעה במערכת האקולוגית) וכן תגובה חיובית לחול המלאכותי על ידי משתמשי החוף, שיצטרכו להתרגל לחול שנראה ומרגיש קצת אחרת.
מה חושבים על כך החוקרים? "מדובר ברעיון מעניין, זכוכית עשויה מחול, ויש צדק פואטי בהשבתה לחופים", אומר ד״ר כץ, אך מיד מצנן את ההתלהבות. "עם זאת, מדובר בחומר שונה מהחול הטבעי, ואנחנו לא יודעים כיצד המערכת האקולוגית תגיב אליו", הוא מדגיש. "לפני כל פיילוט כזה חשוב לבדוק את תכונות החומר, כגון גודל הגרגיר, העיגוליות שלו, האחידות שלו, כיצד הוא מתנהג במים וכדומה, וכן את ההשפעה על החי והצומח האם יש איזו אצה או בעל חיים שמחבבים את התכונות שלו במיוחד ועלולים להתרבות בגללו בקצב גבוה, למשל". פתרון ביניים יכול להיות שימוש ב"חול זכוכית" בענפי הבנייה והקמת התשתיות – שימוש כזה, בצירוף אכיפה, יפחית את הלחץ שקיים כיום על המקור הטבעי של חול בחופים ויצמצם את כריית החול, החוקית והלא חוקית, מחופים ומדיונות.
לסגור את מעגל המיחזור
החדשות הטובות הן שלפרויקט מסוג כזה כבר יש תקדימים בעולם. במחוז ברווארד בפלורידה, שנמצאת לחוף האוקיינוס האטלנטי, עמדו לפני כעשור בעיות דומות לזו של ישראל: רצועת חוף תיירותית שהלכה והצטמקה מדי שנה מחד, ופסולת זכוכית שהלכה והצטברה מדי שנה מאידך. במחקר שבוצע במשך מספר שנים ובחן את האפשרות להשיב את חול הזכוכית לחופים, החוקרים בדקו את תכונות החומר כגון גודל הגרגיר, הצבע והזוויתיות, והגיעו למסקנה כי הוא דומה מספיק לחול הטבעי על מנת לשמש כמילוי בחופים.
כמו כן, נבדקה ההשפעה על החי והצומח, בין היתר גם על הטלת ביצים על ידי צבות ים (שמתרחשת גם בחופי ישראל). גם נעשה סקר כדי להעריך מה תהיה התגובה הציבורית הצפויה למהלך. מסקנת החוקרים הייתה שיש היתכנות להשבת חול זכוכית מעורבב בחול טבעי לחופים. מחקרים נוספים, כמו למשל מחקר ממיסיסיפי, מראה כי לפרויקטים מסוג זה צפויה היתכנות כלכלית, ושהם אכן צפויים לסגור את מעגל המיחזור ולתרום להקטנת נפח הטמנת הזכוכית.
הציבור בישראל צורך מדי שנה יותר מ-100 אלף טון בקבוקים ואריזות זכוכית, שיכולים להפוך בקלות בחזרה לחול. במקביל, כדי למנוע את התמוטטות מצוקי הכורכר ברצועת החוף, שוקלת המדינה ברצינות לייבא חול מחו"ל. האם נוכל לקצר את הלולאה הזו, ולהשיב את פסולת הזכוכית המקומית לחופים בצורת חול? תחשבו על זה בפעם הבא שתשתו בקבוק בירה בחוף הים.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:
"הנחיית המשרד להגנת הסביבה להגנה על המצוק חופי, כפי שהתבטאה במסמך המדיניות ותכנית המתאר, כללה צורך בהזנת חול כפעולה חיונית להגנה משולבת על המצוק, שכוללת מבנים ימיים בשילוב הזנת חול והגנות יבשתיות על המצוק עצמו. בעבר אכן הייתה יוזמה לבדוק שימוש בשברי זכוכית בחופי הרצליה על מנת להגן על המצוק, אך לא הוגשה למוסדות התכנון תוכנית מסודרת המיישמת את היוזמה.
"המשרד להגנת הסביבה אינו תומך ברעיון של פיזור פסולת זכוכית כתושה בחופי הרחצה בישראל. חופי הים בישראל מאופיינים בחול בעל מאפיינים ברורים מבחינה גרנולומטרית מינרלית, ולכן פיזור פסולת זכוכית בחופים רגישים מסוג זה מהווה מעשה בלתי אחראי. אם וכאשר תוגש תוכנית מסודרת של שימוש בחול מלאכותי מזכוכית כתושה למוסדות התכנון, המשרד יבחן את הנושא לעומק.
"יש לציין, כי הזנת חול מהווה הגנה רכה, שביצוע מוצלח שלה בשילוב הגנה ימית עשוי לייתר את הצורך בבניית קירות ים לרגלי המצוק – הגנות קשיחות אשר שעלולות להביא להצרת החוף באופן משמעותי, עד כדי אובדן הגישה לחוף. הקמת הגנה ימית בלבד, ללא הזנת חול, עלולה לגרום לנסיגת קו החוף בחופים שמצפון ומדרום לחוף המוגן, עקב כליאתו של חול מקומי בין ההגנה לבין קו החוף, חול שהיה אמור להגיע לחופים הסמוכים.
"כמות החול המצטברת במבנים ימיים בישראל היא מוגבלת. מאידך, חפירת חול על מדף היבשת של ישראל ומחוץ למבנים הימיים היא פעולה בעלת השלכות סביבתיות שליליות. לכן, ישנו יתרון בהבאת חול חיצוני למערכת החופית בישראל".
אנו סבורים כי לחלופת ייבוא החול קיימים יתרונות סביבתיים שייבדקו הלכה למעשה בתא שטח מוגבל למשך תקופה תוך ניטור ובקרה על ידי המשרד בטרם יוחלט על הזנה נוספת למקומות אחרים. כך המשרד מטפל במפגע שעלול לסכן חיי אדם ואף במצוק. המשרד מקווה כי תוצאות הפיילוט יהיו מוצלחות ויאפשרו שימוש בחוף כחוף רחצה, תוך הגנה על המצוק והבטחת שלומם של הרוחצים והשוהים בחוף".
הכתבה התפרסמה בזווית, סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לפנייה לכתב/ת 
