על אסטרונאוטים, כלבים ובירה: כל מה שחדש באוזניים
רן ראשון הולך בדרכו של אביתר בנאי, איזבו בגרסה הרומנטית והקינקית, אורית עטר מתפייטת גירל פאוור סטייל ודרור לביא מעיף אותנו לחלל ולא שוכח לטייל עם הכלב. "חדש על המגש" עם מה שבועט מהצד
אל תקראו לזה איזבו
לרן שם טוב יש טביעת אצבע מאוד מובחנת. כל פרויקט בו הוא לוקח חלק, בין אם בנגינה, שירה או הפקה, מזכיר מאוד את הצליל הייחודי של איזבו, להקם האם הוותיקה שלו. אבל לא כך המקרה של שרי ורנו, ההרכב החדש שמוביל שם-טוב יחד עם בת זוגו ושותפתו לאיזבו, שירי הדר (מה שמעלה את התהייה - למה צריך הרכב חדש אם אין בעיה עם הישן?)
"איזבו ישנה שנת חורף כרגע", מסביר שם-טוב ומגדיר את היצירה החדשה כ"פנטזיה אחרת, אפלה, רומנטית וקינקית". "יש לנו להקה חדשה שלא באה במקום איזבו, אלא חיה לצידה", הוא ממשיך. "איזבו זה בס, תופים וגיטרה חשמלית שמשתפת פעולה עם קלידים. שרי ורנו זה בס, תופים וויולה שלא רוצה שום כלי מלודי או הרמוני לידה, אליטיסטית משהו. היא צובעת ומנהלת את השיר ואוהבת לככב בו לבדה. היא לא נוצרה במפעל, והצליל שלה לא מדויק, הוא בוטה. זהו כלי אקוסטי ומעודן, שיחד עם חשמל ודיסטורשן עבר הסבה: חתול בית פרסי שהפך לנמר". מי שירצה לראות אותם בפעולה יוכל לעשות זאת ב-18 בספטמבר ב"ליל סוף הקיץ בכרם" בתל אביב, וב-19 באוקטובר במסגרת פסטיבל אינדינגב. מיאו.
אלבום ראשון
גוון הקול של רן ראשון נשמע כמו תפור למידותיו של הרדיו הישראלי. הוא גם מזכיר לא מעט את זה של אביתר בנאי, יוצר מאמין אחר, וזה יכול להסביר את הקשר בין השניים ואת שיתוף הפעולה ביניהם בשיר המצוין, "עת לזרוע".
כמו בנאי, גם ראשון נשוי ואב לילדים וגם לו כתיבה רוויית אבחנות על חיי היומיום שלו, ואיכשהו הוא מצליח לא להשמע כמו חיקוי. עם שמות כמו בנאי, יהוא ירון ואביב בכר שעבדו איתו על אלבומו הראשון (שנקרא גם הוא "עת לזרוע", ולא במקרה) - רע זה לא יכול להיות. ייתכן שיש ליוצר הזה עתיד גדול לפניו.
מסמכים בבקשה
את דוקיומנט אנחנו אוהבים עוד מאז ימיהם כמודרן טייפס זצ"ל. ניר בן ג'ייקוב, אמיר רייך, עמית דוד ויניב ברנרכבר הוציאו ב-2014 אי.פי בכורה מוצלח, אבל לקח להם עוד שלוש שנים להבשיל ולהוציא את האלבום הראשון שלהם באורך מלא, "The Void Repeats".
אז מה יש שם? המון השפעות זרות, כמתבקש מהרכב פוסט-פאנק ישראלי צעיר. לנו זה בעיקר הזכיר את הסטרוקס, אבל כמו שהם מספרים בעצמם - גם אינטרפול, בלאק קיז וג'וי דיוויז'ן באים לידי ביטוי כאן. וזה מצחיק, כי זו לא הפעם הראשונה שלהקה מושווית במדור זה לג'וי דיוויז'ן. ועדיין, דוקיומנט מצליחים להישמע רעננים ולא כמו ניסיון לשחזר צליל או ווייב מוזיקלי של הענקים שהם נישאים על כתפיהם.
שיר היונה
משהו בקול ובהגשה של הפייטנית אורית עטר (דבר נדיר במחזזותינו) את שירה "יונה עד אנא תלכי", תפס גם את אלה בעלי האוריינטציה הרוקנ'רולית שבינינו.
בימים אלה מוציאה עטר את תקליט הבכורה שלה, "יעלת חן", אלבום פיוטים ותפילות מיהדות מרוקו", הספיקה להופיע בארץ ובחו"ל עם התזמורת האנדלוסית, כמו גם עם שמות כמו אתי אנקרי ודוד ד'אור. ביצירתה היא שרה פיוטים ששמעה בבית אביה וסביה ממרוקו, ומעלה את התהייה מדוע לא עוד נשים חוטאות בפיוט. בעולם מוזיקלי ותוכני שנשלט באופן מוחלט על ידי קולות גבריים, עטר היא כמעט אנומליה.
על אסטרונאוטים, כלבים, אהבה ובירה
בדיוק לפני 20 שנה, בסוף 1997, פרצו לתודעה הישראלית מספר אומנים שהביאו עמם את בשורת המלנכוליה למוזיקה הישראלית. אולי נוגות היא מילה מתאימה יותר. היו שם עברי לידר, אביתר בנאי בגלגולו הקודם והחילוני, אפילו רונית שחר. לא מעט שנים עברו מאז אבל העובדה שרוב השמות מהתור האפור ההוא עדיין קיימים בהוויה המוזיקלית הישראלית מעידה לא מעט על הטעם של הקהל המקומי. ולכן לדרור לביא יש פוטנציאל לא מבוטל להפוך שם מוכר, לו רק יתמיד ביצירה בסגנון "יש אהבה", הסינגל הראשון מתוך אלבום הבכורה שלו.
לביא עבד עד כה מאחורי הקלעים עם שמות כמו פטריק סבג וטל גורדון, אבל כעת הוא "עובר אל קדמת הבמה" מה שנקרא, ומפגיש אותנו עם עצבות קלה, רגישות גבוהה, מלנכוליה מלטפת ואפילו אסטרונאוט מטייל עם כלב ולוגם בירה. רק האימג'ים האלה יכולים להוציא מהדיכאון.
בלי בושה
אחרי סינגל הבכורה שלו, "בין לבין", תומר ביתן לא מתבייש להוציא שיר נוסף מתוך אי.פי הבכורה שלו, "מסיר דאגות" שמו. "לא מתביישת" נקרא החדש, וכפי שהוא מספר, מדובר בטקסט שמדבר על "חשיבותה של האמת ועל המחיר הנפשי שהיא גובה".
