סיכום הכישלון: הציונים של שחקני הנבחרת
יורובאסקט 2017: האוול נקודת האור, כספי ניסה להנהיג, מקל רצה להחזיר לעצמו את הכבוד, אבל השאר היו מתחת לרמתם ואכזבו בגדול. וגם: מה הציון שקיבל ארז אדלשטיין על הופעת ישראל באליפות
נבחרת ישראל חתמה הערב (ד') את היורובאסקט הביתי בהשפלה מבישה - 88:64 ע"י אוקראינה, במשחק בו כבר פיגרה ב-38 הפרש. בכלל, מדובר בטורניר סופר-מאכזב. למה? מכיוון שהוא נערך כאן בתל אביב והציפייה הייתה שעם הקהל, ההתלהבות והיכולת הפוטנציאלית של השחקנים, הכחולים-לבנים יסיימו לפחות בין ארבע הראשונות ויעפילו לשמינית הגמר באיסטנבול.
בסופו של דבר זה לא קרה, והנבחרת אפילו סיימה את הבית במקום השישי והאחרון עם מאזן 4:1. טוב, עכשיו הגיע זמן חלוקת הציונים לשחקנים וגם למאמן ארז אדלשטיין.
ריצ'רד האוול - 8
ללא ספק השחקן המצטיין של הנבחרת באליפות. העלה את רמת המשחק שלו פלאים בטורניר, בעיקר בפן ההגנתי. האוול ידע שהאליפות הזאת יכולה להקפיץ את מניותיו באירופה, וכך אכן היה.
למה הציון לא גבוה יותר? בעיקר בגלל בעיית העבירות שלו. מול ליטא זה היה מה שעצר את המומנטום הישראלי, ונגד גיאורגיה העבירה החמישית שלו סגרה למעשה את ההתמודדות. לזה צריך להוסיף את הקושי ההתקפי שלו להתמודד מול סנטרים גבוהים, חזקים ואתלטיים ממנו, כמו שפגש נגד איטליה וליטא. מול אוקראינה, למזלו, הוא לא שותף.
עומרי כספי - 6.5
קשה לבוא בתלונות לקפטן הנבחרת, שמגיע בכל פעם שהוא נקרא לדגל ומשאיר הכל על הפרקט. כספי סיים טורניר טוב מבחינה אישית עם ממוצעים יפים, אבל לפעמים לקח על עצמו יותר מדי. היו גם כמה פעמים בהן כפה את משחקו על הנבחרת. האחוזים שלו משלוש, סימן ההיכר שלו ב-NBA, היו מאכזבים (29), וגם מהקו הוא לא פגע (64 אחוזים).
גל מקל - 6
כשמאחוריו העונה הגרועה בקריירה שלו שבמהלכה הושפל במכבי תל אביב, ואחרי שהקבוצה אף שילמה לו פיצוי כספי כדי שיעזוב אותה לגראן קנאריה הספרדית, מקל הגיע רעב מאוד ליורובאסקט והוכיח את מקומו כרכז הפותח של נבחרת ישראל. גם המספרים שלו סבירים, אבל הכדררת והאחוזים הנוראיים לשלוש (7.7 אחוזים!), שתי נקודות החולשה המרכזיות שלו, זעקו לשמיים במהלך הטורניר בתל אביב.
ליאור אליהו - 5.5
הפורוורד, ככל הנראה בטורניר האחרון שלו עם הנבחרת, לא ירצה לזכור אותו הן מבחינה אישית והן מבחינה קבוצתית. היו ימים שאליהו היה מסיים את אליפויות אירופה כמלך הסלים של הנבחרת, לא הפעם. צריך לציין שהוא הגיע לאליפות מיד אחרי מחלה וזה השפיע עליו במשחקים הראשונים. בהמשך השתפר ואפילו היה מצוין נגד גיאורגיה (14 נקודות, 6 אסיסטים, 4 ריבאונדים ו-2 חסימות), אבל בשורה התחתונה הציפייה ממנו הייתה גבוהה הרבה יותר.
גיא פניני - 5.5
עוד שחקן לו זו כנראה אליפות אירופה האחרונה. פניני בא לאליפות אחרי עונה נוראית במכבי תל אביב, שבסיומה הקבוצה שחררה אותו למרות שהיה הקפטן שלה לאורך תקופה לא קצרה ואחד הסמלים הגדולים שלה בשנים האחרונות. שלשת הניצחון שלו מול גרמניה סידרה לו ציון יחסית מכובד, אבל בתכל'ס על פי שאר התצוגות שלו באליפות (0 נקודות מול איטליה, 1 נגד ליטא, 3 מול גיאורגיה, 8 מול אוקראינה), קשה להגיד דברים טובים על יכולתו.
יוגב אוחיון - 5
הרכז המחליף של הנבחרת שמר אמנם לא רע בהגנה, אבל נעדר לחלוטין בהתקפה. כמה נעדר? בארבעת המשחקים הראשונים של הטורניר היו לו רק שלושה סלי שדה, וזה אומר הכל. לאוחיון יש יכולות התקפיות, אבל בתקופה שלו במכבי ת"א הן לאט-לאט נעלמו, וכך גם בנבחרת. אליפות לא טובה מבחינתו.
בר טימור - 5
פתח את ההכנה נהדר והיה שחקן חמישייה. בשלב מסוים אדלשטיין החליט ללכת גבוה יותר בקו האחורי והכניס את שון דוסון במקומו. הניסוי לא צלח בלשון המעטה ועל כך בהמשך, אבל הנפגע המרכזי ממנו הוא כמובן טימור שמיעט לשחק בשני המשחקים הראשונים (כמה שניות מול איטליה ו-12 דקות נגד ליטא).
במשחקים הבאים הוא כבר זכה לנתח מכובד של דקות, וברגעים שבהם היה על הפרקט, מלבד התבוסה מול אוקראינה, הנבחרת הייתה בפלוס. היה צריך לקבל הרבה יותר קרדיט, והציון הנמוך לא באשמתו. הוא פשוט לא היה פקטור משמעותי.
שון דוסון - 4
התעלומה הגדולה של האליפות. אדלשטיין נתן לו קרדיט עצום בעמדה מספר 2 לצד גל מקל, אבל דוסון היה רחוק מלהוכיח את עצמו. מבחינה הגנתית, למרות החשיבה שהוא יכול לשמור על שחקנים מרכזיים, כולם ראו באליפות שזה עדיין לא זה כשמרקו בלינלי ובהמשך גם הגארדים של ליטא חגגו עליו.
מבחינה התקפית הקליעה שלו עדיין לא יציבה (שתי שלשות בלבד באליפות), והאתלטיות המרשימה שלו בליגה נחשבת לממוצעת ברמות הגבוהות ביבשת. נקווה שיהיה טוב יותר במוקדמות גביע העולם בנובמבר.
* עידן זלמנסון, אלישי כדיר, יותם הלפרין ועוז בלייזר, לא היו חלק מהרוטציה עד להדחה ולכן לא קיבלו ציון.
ארז אדלשטיין - 4
הר של ציפיות היו מהג'ינג'י לקראת הטורניר. הוא עצמו הגיע אחרי שנה קשה מאוד בקריירה, למרות האמירה המוזרה במסיבת העיתונאים אתמול ("עברה עליי שנה אחלה"), במהלכה פוטר ממכבי תל אביב אחרי חמישה משחקים בלבד והעדיף להסתגר בתוך עצמו ולא לדבר עם התקשורת. הטורניר היה אמור להיות התשובה של אדלשטיין לכל הספקנים בנוגע ליכולתו, אבל עובדתית במאני טיים הוא לא הצליח להוציא את מירב הפוטנציאל שהיה טמון בנבחרת.
ההתעקשות על דוסון בחמישייה, ההתעלמות המוחלטת מיותם הלפרין שיכול היה לתרום, הן בקליעה והן בניסיון, וגם סגנון שאמנם יפה לעין אבל במבחן התוצאה הראה שהוא לא ממש יעיל, סידרו לו את הציון הנמוך.
לפנייה לכתב/ת 
