הפליטים שהחליטו לברוח דווקא לסוריה
55 אלף פליטים חיים היום בסוריה, שמיליונים מאזרחיה ברחו ממנה בגלל המלחמה. מי שהגיע אחרי פרוץ המלחמה מתנחם בכך שכאן לפחות "המוות מאורגן". אלו שבאו קודם מרגישים מקוללים: "תקועים עם קללת המלחמה"
מיליונים ברחו מסוריה בגלל מלחמת האזרחים והפכו לפליטים. מנגד בחרו עשרות אלפים להגיע דווקא למדינה המדממת, ומצאו בה מקלט. סוכנות הפליטים של האו"ם מעריכה כי כ-55 אלף פליטים, בעיקר מארצות שכנות במזרח התיכון, נמצאים בסוריה. 31 אלף מהם עיראקים. גם מסומליה, אפגניסטן, סודן ודרום סודן נמלטו לסוריה.
זהרה עבדי, סומלית בת ה-47, בחרה להגיע לסוריה מכיוון שהיא יכלה להיכנס למדינה ללא ויזה, והייתה נואשת למצוא מקלט לה ולשלושת ילדיה. היא החליטה לברוח ממוגדישו ב-2012, אחרי שבתה בת העשר נאנסה ונרצחה.
"בסוריה יש הפצצות, אבל גם אזורים שבהם אפשר למצוא מקלט. בסומליה הגברים החמושים נכנסים לבתים ורוצחים", אומרת עבדי על ההבדלים בין שתי המדינות. "אני לא רוצה כלום בשבילי, רק שהילדים שלי יהיו בטוחים".
עבדי גרה עם משפחתה בדירה קטנה בצפון דמשק. כשהגיעה לסוריה ב-2012, שנה אחרי תחילת המלחמה, המשפחה גרה בעיירה אל-תאל - שהייתה בשליטת המורדים והותקפה על ידי כוחות הצבא הסורי. המשפחה נשארה שם שנתיים. היום, בצפון דמשק, כבר בטוח יותר.
בניגוד לעבדי, רוב הפליטים בסוריה הגיעו אליה לפני שהמלחמה פרצה. פאטן, נוצרייה בת 45, הגיעה עם משפחתה מעיראק ב-2007. "אחי, אחותי ואני ברחנו בלי שום דבר. היינו יחפים", היא נזכרת.
פאטן חיפשה מקלט בכנסיה בפרברי דמשק, שם פגשה את אלכס – פליט מסודן שהגיע לסוריה ב-1999. כשדרום סודן הכריזה על עצמאותה אלכס הפך לאזרח של מדינה חדשה, אך כזו שממשלת סוריה לא מכירה בה.
אלכס לא הצליח לחדש את תוקף המסמכים המזהים שלו, או להשיג מסמכים דרום סודניים, ונשאר בסוריה. הוא לא מתחרט על זה. "סוריה הפכה לחלק ממני, אני סורי", אומר אלכס, שנמצא בסוריה כבר 18 שנים והחמיץ את ההלוויות של אביו ואחיו.
אלכס ופאטן התחתנו ב-2014. פאטן מספרת שהיא מרגישה שהמלחמות שרדפו אותה בעיראק חצו איתה את הגבול לסוריה. "אנחנו תקועים עם קללת המלחמה", היא אומרת.
רוקאיה בת ה-60 נמלטה מסומליה לפני עשור. על שנות המלחמה בסוריה היא אומרת: "היינו נצורים, שמענו את רעש הפגזים והקרבות, חווינו את המלחמה כמו כל הסורים. עדיין, זה לא אותו הפחד שהרגשתי בסומליה. שם כל אחד היה יכול להירצח בסכינים".
היום היא דואגת בעיקר לבן שלה, בן 26, שחי איתה בדמשק. "אני רוצה להעביר את כל חיי עם הבן שלי בכל מדינה בעולם שבה אין מלחמה", היא אומרת ומלטפת את פניו.
לפנייה לכתב/ת 
