"להגיד מה שאתה חושב זו שחצנות?"
ערן זהבי חוגג את הוצאת הספר על חייו, מנתח את הנפילה של מכבי ת"א ומתייחס לתדמית הבעייתית שלו: "הכסף לא שינה את ההתנהגות שלי". הראיון המלא: מחר בגיליון הכפול והחגיגי של "7 ימים"
"אם הייתי ברזילאי או איטלקי, היה לי סיכוי להגיע גם לברצלונה. פתאום המספרים שלי היו נראים מטורפים יותר מאשר כששחקן ישראלי משיג אותם. אבל זה כבר לא יקרה. שים אותי בקבוצה אחת עם לאו מסי, שישאיר אותי לבד מול השוער, ואז כבר לא משנה אם זו הליגה הישראלית, הסינית או הספרדית. הרי יכולת הסיומת שלי מול השער זהה".
עוד לפני הסערה שיצר במשחק נגד מקדוניה, כאשר השליך את סרט הקפטן לאחר שספג שריקות בוז וקללות, מה שהוביל בסופו של דבר להחלטה שלו לפרוש מהמדים הלאומיים, ערן זהבי העניק ראיון מיוחד שיתפרסם מחר במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות".
הראיון נערך לרגל השקת הספר הביוגרפי "זהבי: סיפורו של ווינר", שכתב אורן יוסיפוביץ ויצא לאור בהוצאת "ידיעות ספרים", ואין בו כאמור התייחסות לאירועים בתחילת השבוע. "ברור שאני מרגיש שאני ברשימה של הגדולים", אומר זהבי. "אם מישהו קיבל החלטה לכתוב עליי ספר, זה אומר שאני ברשימה. לא כל אחד זוכה לדבר כזה, רק הגדולים באמת. יהיה אובר-צנוע מצידי להגיד שאני לא אחד הגדולים".
זהבי מנתח את הסיבות לאיבוד ההגמוניה של מכבי ת"א בשנתיים האחרונות. "זה היה אוסף של דברים קטנים שהפכו לגדולים. למשל, הפיטורים של פאקו אחרי הזכייה בטרבל השאירו טעם לא טוב; ראיקוביץ' שוער מצוין, אבל הוא הגיע אלינו יומיים אחרי שעלינו לליגת האלופות על חשבונו של חואן פאבלו, שבגיל 36 חלם לשחק בבמה המרכזית באירופה; השחרור של דן איינבינדר נעשה בצורה לא יפה".
"יש גם את הקטעים עם מהראן ראדי ואוסקר גרסיה שהשפיעו על השקט התעשייתי; ובעונה שעברה היה את הסיפור של ג'ורדי קרויף. אי אפשר חלילה להאשים אותו בכך שנסע לספרד אחרי מות אביו, אבל בלעדיו היה חסר השקט ופתאום ראית חוסר משמעת של שחקנים. והיו העזיבה של יוקאנוביץ' והסיפור בחצי גמר גביע המדינה נגד סכנין. כל זה יוצר קארמה רעה, אנטגוניזם. הבעיה הכי גדולה שנתנו לדברים לחדור אלינו ולצאת מאיתנו החוצה, אחרי שנים שהיינו מבצר סגור".
במכבי מצטערים שעזבת?
"ברור שהם מצטערים, אבל הם יודעים שלא הייתה ברירה. היו לי הבזקים בתחילת השנה הראשונה שלי בסין. הייתה תקופה שהייתי מת לחזור למכבי, היה לי קשה לעזוב את הארץ, זה לא היה אותו הדבר".
עוד לפני סערת סרט הקפטן, בסקר של מינה צמח ב"ידיעות אחרונות" הוא נבחר מצד אחד לכדורגלן האהוד ביותר ומצד שני למספר 2 ברשימת השנואים (אחרי חלאיילה מסכנין).
איך תסביר את הקוטביות ביחס הציבור כלפיך?
"לא חושב שמישהו לא אוהב אותי אישית, אני מאמין שלרוב מדובר באוהדי היריבות ששיחקתי נגדן ועשיתי להן חיים קשים בשנים האחרונות. 90 אחוז מהם גם היו רוצים שאשחק בקבוצה שלהם".
ועדיין, לא הצלחת ליצור סביבך קונצנזוס. זה קשור לתדמית השחצנית שנוצרה לך?
"אתה יודע מה מטורף? כשאנשים בסין שומעים שאומרים עליי בארץ שאני שחצן, הם לא מבינים מאיפה זה מגיע. להגיד מה שאתה חושב ולהיות תמיד אמיתי זו שחצנות? אם למשל אחרי שאליניב ברדה קיבל את תואר שחקן העונה אמרתי שאני הייתי אמור לקבל את התואר, זה הופך אותי לשחצן?"
חוזהו המקצועני הראשון היה בגובה של 4,200 דולר . לעונה, לא לחודש. כיום הוא עשוי להשתכר מיליון דולר לחודש. "הכסף לא שינה אצלי כלום, לא עשה לי שום דבר בחיים", הוא מתעקש. "ברור שאני יכול להרשות לעצמי דברים רבים, לפנק את המשפחה שלי, את אשתי, אבל לא תראה אותי זורק כסף באוויר, משתולל או מאבד את הראש בגללו. המשפחה שלי יודעת שאני שם בשבילה תמיד, מבחינתי הם חשובים לי יותר מאשר לקנות פרארי. הכסף לא שינה את ההתנהגות שלי או את הצורה שבה אני מתייחס לאנשים אחרים".
מערכת היחסים עם אביך בעייתית, והוא תקף אותך בתקשורת בכמה הזדמנויות.
"אין מערכת יחסים, אני אפילו לא כועס עליו. הוא עשה טעות ואני לא מתכוון להיגרר לטעות שלו".
הקיץ היו דיבורים על מעבר לאירופה.
"ברור שהיו דיבורים, אבל כשקבוצות שומעות את הסכומים שאני מקבל בסין הן מקבלות בום, נרתעות מאוד. עם יד על הלב, יש לי את הצביטה שאני רוצה לעשות את זה".
לפנייה לכתב/ת 
